ליקוטי חבר בן חיים י שפה

גדיי' משום דדרך העזים לשגר ב' וג' גדיי' משא"כ ברחלי' ובנקל יוכל הרועה לגנוב מן הגדיי' ויאמר שלא ילדה כ"א אחת או שתיים והדר מפ' בבריית' דאף דבעזים גדולים לא שייך זה חשדי' לי' שמא גנב ובנקל יגנוב מן העזים ההולכין לרעות על האילנות ויאבד מהר יותר משה כשבי'

עצים ופירות אי הוה נקט פירות לחוד הייתי אומר מאחר דשומרי פירות אוכלין מה' מדינה מורה היתר לנפשי' ואומר חלקו שהייתי יכולה לאכול מכרתי אבל בעצים דלא שייך זה מה"ית נחישדי' בגנב קמ"ל

ממון מסור יל"ד הא פלוגתיי' תלי' בפלוגתא דרשב"ג ורבנן פרק מי שמת דרשב"ג סבר זכור לטוב מטעמא דרבנן דלמא נפיק מיני' זרעא מעלי' והו"ל להש"ס לומר כתנאי ונ' דהכא מידי אחרינא דע"י איבוד ממונו יהיה חשוב כמת וא"כ טובה על המוסר ואין זה ענין: לסיומא דמס' בבא קמא

מתני' שלהי מכלתין מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי של בע"הב ואם היה עושה אצל בע"הב אף הנסורת של בע"הב. תנן ריש מכלתין ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער יל"פ ד' כתות בני אדם שהם רבי הנזק ומועטי התועלת לבני אדם הכת הא' המכונים בשם שור ה"ה בני אדם שהם כשור לעול מבוקר לערב יכתו מבלי משום לנצח ר"ל מבלי לזכור על נצחונם יאבדו ואין קץ לכל עמלם גם עינם לא תשבע עושר ומה טוב יעשה בן אדם כזה שאינו מסתפק בשלו. הכת השני מכונה בשם בור שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ועליו אמרו באבות אין בור ירא חטא והכת השלישי המבעה כמ"ד זה אדם הגוזל והחומס והמזיק והכת הרבעי ההבער הוא האיש הנרגן המפריד אלוף ומבעיר אש המחלוקה בין אדם לחבירו והנה השנים האחרונים תשובתן קשה אבל על השנים הראשונים אמרו רז"ל במ' ב"ב מ"ד אשריכם זורעי על כל מים אשריכם ישראל בזמן שאתם עוסקים בתורה וגמי"ח תורה נקראת מים וגמי"ח נקראת זריעה משלחי רגל השור והחמור לעולם ישים עצמו על ד"ת כשור לעול וכחמור למשא. הכוונה אם הת"ח עוסקי' בתורה וגומלים חסד עם ע"ה להבינם מעט מחקי ומשפטי התורה הם על התורה עצמה כשור לעול ובענין הגמי"ח בשאר עם ב"י כחמור למשא כמ"ש יששכר חמור גרם ויט שכמו לסבול עול ההוראה ואר"ה כל העוסק בתורה בלבד דומה כמו שאין לו אלוה אלא בתורה ובגמי"ח ומה גמי"ח שייך אצל עוסקי תורה זולת זה ותורת חסד על לשונה ועד"ז יל"פ משלחי הרגל מורים דרך לשור דמתני' והחמור היינו הבור דמתני' כי מי שעושה בעצמו אי אפשר להיות בור ורק שעושה בשל האחרי' שהוא החמור למשא אחרים ותנא קרי' לי' בור משום דאיירי בי' לענין נזיקין וקרא קרי לי' חמור שעושה מעשה אחרים והנה הת"ח העומלים להטות השור והבור לדרך הישר המה עושים על ב' אופני האופן הא' ליקח נפשות בשפתי חכמתם והלוקח נפשות חכם והשני ביד חזקה בשורת הדין כמו שאמר ר"ה כד נפיק לדינא שלח לי מאני זייני והנה אם הזוכה הת"ח להשיג מטרת חפצו על הפן הא' התועלת לעצמו כמ"ש אמת ומשפט ושלם משפט שיש בו שלם ואמנם בעת שהת"ח צריך לבא ביד חזקה רצון ה' האוהב משפט עשה. אבל לו אין תועלת ואמנם כ"ז בזמן שהת"ח עוסק בגמי"ח לעשות משפט ושלם אבל אם הוא מנוי מה' להיות שופט בארץ כל מה שיעסוק ועל איזו דרך שיעסוק הכל הוא מצוו' ועושה והנה ד' חז"ל החרש והמסגר החרש ה"ה הת"ח ואם הת"ח עושה ע"ד ההשוואה והיפוי נקרא מוציא במעצד שהוא גם מיפה ומשוה ואז הרי הוא שלו כמ"ש אמנם אם מוציא ביד חזקה היינו בכשיל לו אין תועלת אבל לבע"הב שהוא הש"ית התועלת. ואמנם אם הוא מנוי מפי ה' עליו הוא אומר דינו לבקר משפט אז נקרא עושה אצל בע"הב הכל לבע"הב. והנה אצל השור והבור יתכן ג"כ מעצד אבל אצל המבעה וההבער לא שייך כ"א כשיל כי אנשי רע לא יבינו משפט והנה מסקנא דשמעת' בגמ' הכשות והחזיז אין בהם משום גזל כ"א באתרא דקפדי הענין כי דברי' אלו אחר קצירה מהר הם צומחין מחדש והוה כזה נהנה וזה לא חסר מלבד מאתרא דקפדי ל"ש זה לא חסר ועכ"פ חזי' כאן דבגזל יש חילוק בין קפדי ללא קפדי ועד"ז נ' לפרש מ' הכתוב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית הכוונה שאומר אבי ואמי הלא לא קפדי עלי' ואין פשע אם אגזול מהם ואמר חבר הוא לאיש משחית שהרי אפי' מה שבידינו מה' יתברך שמו אנו מצווים על בעל תשחית וענין הדבר לחזק בנו האמונה כי כל אשר בידינו הוא רק פקדון מאתו ית' ואין לנו רשות להוציא לבטלה מהפקדון הזה ואמנם הגוזל אפי' אביו ואמו אינו מאמין כי הכל ביד ה' ואמר הכ' אני ה' אוהב משפט ואפילו הגוזל ומביאו על מזבחי אני שונא אותו שאין לו רשות ליקח בגזילה אפילו אם דעתו להקריב ורמז בזה ג"כ על מה שאמרה תורה והסיר את מראתו משום שזפק