ליקוטי חבר בן חיים י שפג

ייאוש בעלים. וע' בלח"מ פ"ה מגזילה ואבידה שהק' ע"ד הרמב"ם מהא דפסק כעולא דגוזל בהמה והקריבה פסול דלא נתייאשו הבעלים הרי בגזלן ישראל פסק הרמב"ם דנתייאשו הבעלים ומגונב ל"ק לי' ואדרבה הא פסק הרמב"ם כרבנן דסתם גניבה ייאוש בעלים

כגון שהי' בעלי' מרדפי' עיי' תו"ח ועיקר קו' לכאור' ל"ק דאדרבה קנין דרבנן גרע דמדאוריית' היא של המוציא ואין זה ענין לתרומה דרבנן ולזה עוררני תלמיד א' וא"ש ג"כ דלא קאמר לקמן בעלים מרדפין אחרי' שאני דהא דבעי' בעלים מרדפין היינו משום דהקנין דרבנן וה"ק התם הקנין של בעלים רק דרבנן והחמירו עליו שיצטרכו לעדות קטן ג"כ וה"מ למימר ש"ה דלחומרא וכדפריך ודאורייתא לא הו"מ למפרך ולקולא לא אלא משום דבעי לשנויי בתרומה דרבנן קאמר בקו' ודאוריית' לא

רש"י בתרומה דרבנן עיי' תו"ח ונ' משום דתניא והעלוהו רבי לכהונה מ' בכל דיני כהונה אפיל' לתרומ' דאורייתא לכך פי' רש"י דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל

רש"י ד"ה והשיאה משום זונה כ"כ תוס' בכמה מקומות דזונה ל"ד דל"ש אלא מחייבי כריתות כ"א פסול כהונה דאורייתא

רש"י שם גניבה שיצא קול כוונת ודזה פשט ל' שם גניבה ולהכי פריך הש"ס ודלמא איהו אפקא לקלא

תוס' ד"ה המכיר שהבעלים מרדפין לכאורה דהא לרבנן דר"ש דס"ל סתם גניבה ייאוש בעלים כמ"ש רש"י דלא ידע מי הוא הגנב ומאחר דבשמעתין מיירי בלנו בתוך ביתו א"כ מכירן ולא מייאש ואמנם מ"מ אם הם ישראלי' וודאי מייאש ואי בנכרי' מיירי מה מק' שוב דרב אדרב אלא וודאי מיירי דאינו מכירן אף שלנו בביתו וא"כ צריכין לד' התוס' שהיו בעלים מרדפין

ואמנם למ"ש התוס' באו"ד דמיירי שהיה יכול לתבוע בדין וודאי אין אנו צריכין שוב לתי' זה של תוס' דממילא לא אייאש: באו"ד ולהשיב אבידה לכאורה לשון המכיר מ' שהנגנב הכורם אבל הוא מעצמו לא השיבן לו

ועוד יל"ד אי למישב אבידה חשבת ליה אין עליו שבועה דמוצא מציאה לא ישבע כדתנן בהניזקין ועיי"ש בגמ'

גמ' כ"ש עילה מצא והרי"ף ל"ג כ"ש ולגי' דידן י"ל דה"ק כיון דמיירי שהפגי' בלילה וודאי יש לחוש דאיהו הוא דאפיק לקלא

גמ' דקאמרי ספר פלוני מ' דאכלי' לא קשי' ליה קו' קמייתא משום דסתם כלים בש"ס היינו בגדים וניכר אם שלו או של ב"ב ברברבי וזוטרי אבל בחדתא ועתיקא וודאי גם בכלים ק'

הני דלא מסרי' נפשיי' עורר תלמיד אחד דהפי' שהרי קודם לנו שם בלילה והמחתרת לא היה רק לברוח ובדקו ומצאו בני בית ישינים

רש"י ד"ה לא צריך לאהדורי דנימא ספר פלוני הש"ס מיירי בכליו ורשי' מייתי ספר ונ' כוונת רש"י דמאחר דאסור למכור ס"ת כ"א להשיא בתי א"כ לענין ספר וודאי אינו עשוי למכור וכל שו"ט דלעיל לזה כתב רש"י דלא היא אי עשוי למכור כליו זמנין דאצריך ליה זוזי ומוכר גם ס"ת משא"כ באינו עשוי. וא"ש דמק' הש"ס בפשיטות זמנין דאצריך זוזי ודייק ליה הש"ס מספר וכמ"ש

רש"י ד"ה ל"ש נ' משום דר"פ אמר בגלימא כ"ע לא פליגי דייק לי' לרש"י דלר"מ גם בגלימי פליגי

ר"פ אמר עיי' רש"א אולי כוונתו דלאוקימתא דהשתא פליגי רב ור"י בין לפני ייאוש בין לאחר ייאוש ובאופן שכ' רש"א ע"כ לפני ייאוש דווקא פליגי

גגב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו נ' דל"מ קאמר דבחובו וודאי לא שייך תקנת השוק אבל בהיקיפו דרך החנוני לאחר שקיבל הפרעון חוזר ומקיף וס"ד דאם הקיף איכא תקנת השוק קמ"ל וכדבעי' למימר לקמן

מתני' אין לו אלא שכרו כ' רש"י שכר כלי ושכר פעולה כוונתו דרישא לאו דומיא דסיפא דבסיפא אין לו אלא שכר פעולה לא זולת אבל ברישא מאחר שהשאיל לו חביתו גם שכר כלי צריך ליתן לו

גמ' מי לא תניא נ' דאצטריך לאתויי ראיה דלכאורה ממתני' פרק כל כתבי דתנן ואם היו פקחין עושין עמו חשבון דהיינו שלא רצו להינות משל אחרים בחנם הא רצו זכו מהפקירא ודווקא התם דאמר באו והצילו לכם הא לא"ה לא לזה מייתי ראיה דלא כן הוא והתם צ"ל הטעם דלא הוה ברי היזיקא דדלמא ירדו גשמים ויכבו הדליקה

רש"י ד"ה ונשתברו וישפוך הכל גילה לן רש"י דבמה דנקט במתני' נסדקה ובברייתא ונשתברו מרומז תירץ של ר' ירמי' דל' נשתברו מ' שנשפך הכל ול' נסדקה מ' שמטפטף ע"י שהסדק כרוך עליו עקל של בית הבד וה"ט דר' ירמי' לא תי' כן אמתני' דידן משום דבמתני' גופא מרומז התי' ומה"ט כתב ג"כ דנקט תנא רברייתא יין ושמן דביין הכל הולך לאיבוד משא"כ