ליקוטי חבר בן חיים י שפא

נאנסה משום שו"ש ומתה בפשיעה משום שו"ח ואבעי' לי' מה דפשיטא לאביי ורבא דרצה עושה עמו דין ואיהו איבעי לה מבעי אי נסתלקה שמירתו מכל והיינו רבא זוטא איבעי לה. ואמנם י"ל דמבעי ליה פירושא דאביי ורבא אי הפי' כרש"י דמשלם לבעליו א"כ עדן לא נסתלקה שמירתו כלל או כהרשב"א בחי' דמצי' לאשתעויי דינא בהדי' בטובה והיינו דאבעי' לי'

ואפשר דמהכי נפקא לי' לה"ה דהרמב"ם אזיל בשטת הרשב"א וגער עליו הכ"מ ולמ"ש דאי הוה מפ' כרש"י א"כ אין מקום לאבעי' דרבה זוטא ואמאי הביאה הרמב"ם אלא ש"מ דמפרש כהרשב"א

רש"י ד"ה ומת האב ואח"כ פודה מ' דס"ל דאם פודה בחיי האב אף שעדן לא השיב ל"מ אם הגזילה קיימת וודאי זכה בה האב אפיל' אין הגזילה קיימת מ"מ נתחייבו נכסיו וכשמת האב אח"כ גם הוא זכה בחלקו

רש"י אלא שאינו רוצה להפסיד. נ' כוונתו דוודאי כפרה מעליא לא הוה לי' אם הוא נהנה מכפרתו אמנם אם לא אכפת לי' בכפרתו כ"א לקיים מצות השבה לבד נתנו לו חכמים עצה זאת

רש"י ד"ה ובע"ח והשאר יגבו ממנו. נ' דרש"י רמז לד' תוס' דאפילו יש לו נכסים יוכל לעשות כן. א"נ דעת רש"י דצריך ללות יותר מהמגיע לחלקו דאם אינו לוה כ"א נגד חלקו מחזי כהערמה

תוס' ד"ה לוה ואם הגזילה בעין פי' וע"כ היא מטלטלין דאין נשבעין על הקרקעות ולזה הקשו מעשה שורו אפותיקו

גמ' ק"ט ע"א ואמאי נמחלי' לנפשי' מכאן ראיה לפי' רש"י במתני' ואם אין לו ר"ל נכסים והיינו דלא פריך כ"א אדר"י דמיירי באין לו יורשין אבל לפי' הרמב"ם דמתני' אין לו יורשין קאמר אמתני' הו"מ להק'

מתני' ומת פי' רש"י בדרך נ' דבא ליישב הך רישא מאי קמ"ל הרי מסיפא ידעינן מדתנן נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולין להוציא הא לאחר שמת פטורים מליתן וע"ז כתב רש"י דס"ד התם משום דאטרח להעלות עד ירושלים אבל אם מת בדרך ליעבד לי' כפרה קמ"ל דאפילו מת בדרך דינא הכי

שם הכסף ינתן אפשר דנקט כסף דלא הוה דבר מסויים אבל אם הוה הגזילה דבר מסויים מחייבי יורשין מיהת להוציא מידם כה"ג בבא לעשות תשובה ולא הספיק משום כבוד אביהם כדמסקנא לעיל

דף ק"י ע"ב א"ה חטאת נמי יל"ד אטו לא ידע המק' דחטאת ואשם גמירי נ' דהכי מק' דנילף מחטאת ומשני לי' חטאת הל' הוה ומהל' לא גמרינן והדר מק' דנילף מאשם ופי' רש"י דאשם מקרא ילפינן ומשני דקרא אסמכתא ובאמת אשם גם כן הל"מ

בעזר הכל יכול, נתחיל לבאר פ' הגוזל ומאכיל. ילד' מאחר דתנן הניח לפני' פטור מאכיל ל"ל למתני' ונ' דלרבא דמוקי מתני' דהניח באכלום תנן המאכיל למימר דגם בהניא מיירי באכלום ולרמי ב"ח אדרבה תנן ומאכיל למימר דרישא במאכיל וסיפא בלא אכלום

תוס' ד"ה הגוזל ומאכיל אפי' לרב חסדא וע' רש"א שנתקשה אהי קאי האי אפילו ודבריו צ"ע מ"ש דלרב"ח לא אתיא אלמה אדרבה הא גופא אשמעי' אף דרשות יורש כרשות לוקח נותן בחייו לא מהני ומטעם שכתבו התוס'

רש"י ד"ה רשות יורש בסו"ד מדלא קתני פטורא עיין רש"א וי"ל דד' רש"י נהי דאם רוצה לשוב מגזלנותו מחייב לשלם אבל כיון שנתיאש הנגזל שוב אין ב"ד יורדין לנכסיו ועד"ז יש להבין דבאביד' כ"ע מודי דיאוש כדי קנה ובגזילה פליגי והיינו דיאוש מטעם הפקר ובאבידה שפיר כיון שהבעלי' נתיאשו הו"ל הפקר אבל בגזילה הרי הרמב"ם בהלכות נדרים מדמה הפקר להקדש י"ל כשם שאין הנגזל יכול להקדיש כך אינו יכול להפקיר ול"מ יאוש לחוד משום דיד הגזלן עליו

ומה שנתקשה רש"א לד' רב אמאי לא נקט מתני' פטורא גבי' דידי' י"ל דאפילו דיאוש קנה מ"מ אם נשבע עליו לשקר צריך לקיים והשיב את אשמו וא"כ לא פסיקא לי'

גמ' החייהו אתה ולא הנך עיי' תו"ח דמעמך דריש וכ"כ החי' רשב"א והק' התו"ח הא אצטריך לחייך קודמין ונ' דב"פ כתב עמך בהאי פרשא ודרשי' חדא לאתה ולא בנך וחדא לחייך קודמין

תוס' ד"ה מקיימין ע' רש"א ומ"מ קשה מנ"ל לרש"י לפ' כן ונ' דקשה לי' לרש"י קו' הרשב"א אמאי מייתי קרא דוהועד בבעליו דווקא כאן ולא למעלה גבי אין מקבלין עדות אמנם לד' רש"י א"ש דרב גופא מודה דבאין העדים הולכין למ"ה אין מקיימין אלא דר"י אפי' כה"ג פליג וקש' טעמא מאי וע"ז קאמר דר"י יליף לי' מקרא דהחיוב על הב"ד לשלוח אחרי הבע"ד קודם שיקבלו העדות ובשלחו לו ולא בא כבר קיימו המצוה לא זולת ורב בקבלה עדות דאוריי' מודה לר"י וכסוגין דלעיל ובקיום שטרות דרבנן הוא דפליגי ובזה מובן מה דאמר רבא אפי' עמדו וצווח דס"ד אם הבע"ד עומד