ליקוטי חבר בן חיים י שפ

פרוטה היינו משום דכתיב ונתן לאשר אשם ואין נתינה פחות מפרוטה אמנם כ' עוד קרא יתננו ביום אשמתו וי"ל אין מיעט אחרי מיעט אלא לרבות והכא ס"ל ללי"ק דבגזילה קיימת לא בעי' פרוטה ולי"ב ס"ל מאחר דפ' שנייה משום גזל הגר הוצרכה אהדר קרא לכולא מלתא ולא שייך מיעט אחר מיעט

רש"י ד"ה הכיר בה ובע"א לכאורה דלמא הש"ס ל"ק כ"א בפלוגתא דע"א דהיינו אי גורם לממון כממון דמי אבל לעולם אפילו בב' עדים קמיירי אלא א"כ קשה קו' תוס' הכיר בה ובמוצאה פשיטא א"וו דלהכי נקט הכיר בה ובמוצאה דנדע דבע"א קמיירי

רש"י ד"ה זה ולא במוצאה בסו"ד ממון ממש כוונתו אף דהכי עדיף דאם טוען נאנסו אפילו שבועה לא צריך ועדיף מע"א אפ"ה לא הוה כי אם גורם לממון ומאן דפטור בע"א גם כה"ג פוטר

גמ' והאמר אילפא לאו דגברי אגברי רמי כ"א אדמייתית ראיה מר' אידי בר אבין אייתא תיובתא מאלפא

גמ' כיון שקבלו הבעלים סבועה דאינו משלם נ' דבהאי קרא ולקח בעליו כ' שבועת ה' תהיה בין שניהם ודרשינן שבועה חלה על שני' דאם יודע התובע שהנתבע נשבע לשקר אינו רשאי להשביעו ומדהשביעו ש"מ גם התובע נבוך אם אין הדין עם הנתבע ומדאשבע הודה לו ולא ישלם דהודאת בע"ד כק' עדים דמי אמנם כ"ז למסקנא דבהודאה ל"ק רב אבל בס"ד הטעם משום דאלפא שבועה קונה

תוס' ד"ה איתיביה ר"א בר מנימא הק' הרשב"א דלמא רב מוקי לה בטוען נגנב וכו' ויש ליישב אולי כוונתו משום דכתב מכל אשר ישבע והכל בכלל

ק''ו ע"ב רש"י ד"ה ולישני לי' בבן פקועה לכאורה מ' לדבריו דלרבנן דס"ל הפריס ע"ג קרקע צריך שחיטה מדרבנן ל"ק ליה אא"כ אמאי קאמר ס"ל כר"מ א''וו כיון דלרבנן מדאוריית' לא בעי שחיטה אינו משלם דו"ה. ונוראות נפלאתי על השואל בח"ס ליו"ד אם בבן פקועה שייך תשלומי דו"ה הרי בסוגיין מבואר דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן

רש"י ד"ה דאמר קרא כי הוא זה בטוען טענת גנב נ' ד' רש"י דרחב"א דווקא בשומר חנם הטוען טענת גנב קאמר למלתיה ולא כרמי בר חמא לקמן דאמר ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והיינו דמק' הש"ס עלי' דרמי מ"ט דרמי ב"ח. ועד"ז יש לתרץ קו' תוס' אד' רש"י מגמ' פרק השואל דע"כ סתמא דהש"ס התם לר"ח בר יוסף קאי מדקאמר ולרמי ב"ח ולמ"ש לרחב"א דלית לי' לא דד"ח ב"י ולא דרמי בר חמא

תוס' ד"ה עירוב פרשיות משמעתין דהולך עיי"ש ותמצא הכל מבואר אלא שהמהרש"א דקדק עליו ממ"ש מסלעי' דינרי' ומהתם אין ראיה

באו"ד והא דבעי כפירה והודאה במלוה בשלמא לד' מאן דלית ליה עירוב פרשיות היינו דלית לי' עקירות פרשיות אבל עירוב אית ליה ולק"מ משא"כ לר"ת דמאן דלית ליה עירוב לית ליה ולא מידי

באו"ד והשתא ניחא ההוא דכל הנשבעי' וילד' אכתי אמאי קאמר התם הש"ס שבועת שומרין היכי משכחת לה לימא שבועת מלוה היכי משכחת לה ואפשר משום דמפ' פקדון הוא דילפינן נקט שומרין

רש"י ד"ה הטוען טענת אבידה ול"ג והודה ד' רש"י דאי בהודה א"כ לא מסרינן לי' שבועה תו וצ"ל דאזל לב"ד אחר וכמ"ש תוס' ולזה כתב רש"י דל"ג והודה ואמנם לתוס' קשה להו אפי' רש"י פשיטא דהרי עדן עומד בשבועתו ולכך מוקמי לה בהודה וע"ד שכ' התוס'

רש"י ד"ה ומוציא מיד לפי' רש"י קאי אשומר ולד' הרמב"ם קאי אפקדון שיצא מיד בעלים ונ"מ לקפץ ונשבע לרש"י חייב ולהרמב"ם כיון דאין כאן בעלים אין כאן שבועה

גמ' מאי לאו דומיא שאינו ברשותו אף דלא הוה כ"א שבועה דרבנן מ"מ טעמא מאי דלמא עיניו נתן בה ואי לאו דשלח בה יד לא היה ניתן בה עיניו

כ' בחידושי רשב"א דקיי"ל כרחב"י משום דגם רחב"א כוותי' ס"ל והוא תימא דלרחב"א שלח בה יד ג"כ חייב אבל לרחב"י דווקא שלח בה יד וצ"ע ק"ח תוס' ד"ה ולא הניחוהו אולי יש לחלק דבשלמא אם נשבע לשקר יודע בנפשו כי הבעלים לא יאמינו בו עוד ונסתלק לגמרי אבל לא הניחוהו לשבע הוא סבר משום דמאמינים לו בלא שבועה ואדרבה יסבור כי עוד ימסרו לו ולא אסתלק

גמ' אמר אביי יל"פ פלוגתת אביי ורבא דאביי ס"ל בשו"ש הוא דכתיב אין רואה שבועת ה' תהי' מ' הא יש רואה דהיינו הוכר הגנב אין כאן שבועה משא"כ בשומר חנם ורבא ס"ל דגם בשו"ח כ' אם לא ימצא הגנב ונקרב בע"הב מ' הא נמצא והוכר הגנב א"כ דין כלל

רבה זוטא בעי לה הכי עיין תו"ח ומפ' לה בשו''ש משום דנקט נאנסה אא"כ אמאי נקט ומתה בפשיעה א"וו בין בשו"ח בין בשו"ש קמבעי לי' ונקט