ליקוטי חבר בן חיים י שעט

ס"ד דהוה שינוי משום דאיהו לאכילה קבעי לה אבל ליקח שעורין דסתמא לסחורה ואיהו לקח חטין לא הוה שינוי קמ"ל כיון דאיהו לאכילה קבעי לה הוה שינוי

הק' התו"ח למה דחו הפוסקים ההוא דבני מערבא הרי גם רב כבני מערבא ס"ל ולא ידענא מאי קו' הא רב ור"י הל' כר"י. אבל ממ"ש התו"ח דמדקאמר רש"י לעיל מידע ידעי היינו משום דסמיך אמאי דמסקנא לעיל לא צריכא דאודינהו מ' כד' תוס' שהביא הרשב"א דאפיל' לר"י ע"כ נחתינן לההאי תירץ

תוס' יהב זוזי כוונת דברי' דאי בלא משך מאי גזילה שייך הרי אין על המוכר כ"א מי שפרע

תוס' ד"ה התם בסו"ד והנ"י הק' אפכא דרש"י ס"ל דלרב פירות בפירות מותר והתם בב"מ מוכח דאדרבה בהא דווקא פליגי ואמנם ד' רש"י בהלואה לרב אפיל' פירות בפירות אסור ולר' ינאי שרי אבל דמי' אסור ובאמנה לרב דמי' אסיר ופירות בפירות מותר ולר' ינאי אפיל' דמים שרי ומתירצי' ב' הקו' על רש"י

ק"ג ע"א מתני' תוס' אבל נותן בסו"הד אמאי אצטריך לאתויי דר' אליעזר י"ל אי לאו ברייתא דר"א וודאי לא ה"א כי היא תקנתא משא"כ עכשו דתני דר"א

והנה מסקנת התוס' דמתני' דינא קתני וצ"ע מנ"ל דקרא כ' לאשר לו ונ' דהיינו ע"ד שכתב הרמב"ן בחומש ויקרא שם מאחר כי ע"י שנשבע הלה נתבייש התובע כמ"ש רז"ל פ' איז"נ המלוה בלא עדים גורם קללה לעצמו לכך נותן לו החומש דמי בשתו ומה"ט צריך ליתנו בידו ממש שיתבייש הוא בחזרה ואמנם אם נותנות שליח ב"ד יש לדבר פרסום והו"ל בושה דיה בזה

רש"י ד"ה ואם מת נגזל דלא תטעה לפ' דאנגזל דסליק מני' א"כ מאי יחזור ליורשי' הא הנגזל חי א"וו אנגזל

תוס' ד"ה חוץ מש"פ הק' תוס' דמרישא שמעי' ותי' התו"ח דברישא כל הגזילה לא הוה כ"א פרוטה משא"כ בסיפא דהגזילה הוה טפי אמנם למ"ש תוס' בתי' שני לעיל דגם כאן מיירי שהכפירה היתה על יותר רק השבועה לא היתה כ"א על שוה פרוטה א"כ היינו הך

תוס' ד"ה נתן לו את הקרן אורחא דמלתא נקט ילד' הרי בלא"ה אי אפשר להשביעו פעם שנית דהרי מ"הת אינו נשבע על טענת פרעתי וצ"ל דעכ"פ מצי נשבע מפי עצמו וכצ"ל ע"כ בכפירת חומש

מתני' וכן פקדון וכו' ילד' הא קרא כתב בכולהו ואפשר דמשים דלא כתיב וחמישיותם כ"א וחמישיתיו סד"א דאחד לחודא קאי וע"כ זה גזל דכתיב ביה ובצעם בראש כולם

תוס' ד"ה אמר רבא מה לי תופס בידו הקשה רש"א דלמא באמת אפי' ביד ב"ד אינו יכול להניחי ונ' דמאחר דהא דיוליכנו אחריו כ' תורה דווקא באשתבע מסתבר דבלא אשתבע ביד ב"ד מיהו סגי'

גמ' אי סמכת סמוך ואיבעי לשדורי נ' דה"ק איש מהימנא הוא ואיננו מקפיד שידע כי שלחת לי הפקדון ואי בעי' לשדורי לא קפידנא אבל אחריות לא קבילנא

לפלוג ולתני' בדידי' עיין חי' הרשב"א ותו"ח ונ' דה"ק מאחר דמתני' לפירש רש"י רק תקנתא קתני ואמאי לא תני דינא דהיינו שליח בעדים

אין משלחין מעות הנח לד' תוס' שמואל כרבה ס"ל וכ' החי' רשב"א ליישב קו' תוס' הרי עכ"פ פטור הראשון דהשני אין עליו אחריות אונסין משא"כ הראשון ולהכי נקט שמואל מעות דסתם מעות הלואה נינהו וממילא חייב באונסין

ומ"מ רש"י דנקט פקדון משום דקשה ליה במסקנא דמקני לי' אגב קרקע והרי בהלואה לא מהני אגב אלא ודאי בפקדון מיירי

תוס' ד"ה אין משלחין וצריך ביאור לתי' קמא א"כ מאי זה דקאמר מאי תקנתא ונ' דה"פ דבאמת הא דל"מ דיוקני לשמואל דדלמא חתם בדיוקנא על הנייר ואח"כ כ' הסופר מ"ש ומה"ט כ' תוס' דברבני' דפקיעי שמיהו ליכא חשש זה דנזהרין בכך כמו שנזהרין הכל למכתב שמיי אנייר משו"ה לכדאמרינן בעלמא ואמנם מאחר דחשש שמואל לחשש רחוק כזה גם למיתה איכא למיחש ואפילו שליח בעדים לא מהני דיחוש הנפקד דלמא מת המשלח ויצטרך לחזור ולשלם להיתומים

גמ' ותנן נעיד מרישא אין ראיה כ"כ דמ"מ למסקנא י"ל קנסא הוה אלא מסיפא ועיי' תו"ח שכתב דקו' הש"ס מאין קנסו בניו אחריו והתם בקנס' דרבנן וע''כ לא אפשיטין אמנם רש"י ביאר הענין דהקנס בא לכפר' ומתי' א"צ כפרה

רש"י ד''ה לא צריכ' עיין רש"א והמעיין בתוס' כתובות ה ע"א ד"ה פריעת בע"ח ימצא דגם האחריו' הוא משום כבוד אביו

תוס' ד"ה מע"פ בסו"הד ע"י עדים צ"ע א"כ מ"פ הש"ס דחייב חומש הא ע"י עדים אינו משלם חומש

ק"ה ע"א אר"פ ל"ש איכא דאמרי י"ל דהא דבעי' פרוטה