ליקוטי חבר בן חיים י שעז

וצריך לשלם דמי המכר ללוקח משא"כ לר"ת דהטעם משום דשעבוד הלוה כדקאי קאי וכיון שמחל לו הנכסים שהם ערבא בעד הלוה ממילא פטורים הו"ל מזיק שעבודו של חבירו ולמאן דמחייב בכולו שעבוד מחייב

גמ' בסכתא חדתא יל"ד א"כ מאי מעליותא דדנכרי ואיסור הרי לא בקיאו כה"ג וצ"ל דבאמת בקיאו אלא דמ"מ יוכל להיות דטעי

תוס' לפנים משורת י"ל דמאחר דהני שקולאי הוה תבעי בתר הכי גם שכרן ורב חייבי' משום ואורחת צדיקים תשמור וכה"ג וודאי אינו מחויב מטעם לפנים משורת הדין ורב רצה לרמז לו מיד שיתן להם שכרם ושבק קרא דאורייתא ונקט למען תלך בדרך טובים ע"ד די לחכימא ברמיזא שיתן להם שכרם משום סיפא דקרא וארחת צדיקים ואחר שלא הבין רבא בר ר' חנן כוונתו הוצרך לפרש לו אח"כ

תוס' ד"ה אחוי דינר נ' דרב אלפס ס"ל דהש"ס באמת הוה מצי' להק' כן אלא דבא לאשמעי' דר"ח בתרתי לפנים משו"הד עביד דלא זה שהיה פטור משום דלא אמרה לי' עלה קא סמיכנא היה ר"ח בקי ג"כ. ועיי' בה"ה הלכ' חובל ומזיק שכתב דהרב אלפס בעצמו יישב קו' התוס'

ואמנם קו' התוס' יש ליישב די"ל רצה לברר דבריו שאמר מאן דאין דינא דגרמי ר"מ דר"מ וסבירא ליה כוותא אמר לכך אמר עלך סמיכנא שידע ר"א שיהא חייב לשלם ואם יק' לו מד' ר"ל ה"נ יקשה לו וכן הוה באמת שהק' לו

תוס' ד"ה טימא את הטהור בסו"ד זקן ובעל הוראה נ' דתוס' באו ליישב דלא תקשו מכהני' שפגלו במקדש דלא גריעי מזקן ואעפי"כ שוגגין פטורין ולזה כתבו התוס' דבכהני' מפני שאירע להם פ"א בשוגג פיגול מ"מ לא יעשו כן פ"א ובפעם הזאת לא קנסינהו בשוגג כדי שיודיעו משא"כ בעל הוראה יש לו לחוש אם לא יודיע תהא הוראתו נתפשטש ויאמרו פלוני חכם התיר וכה"ג וודאי יודיע שלא יצא על ידו מכשול לדורות. ובענין קוש' תוס' י"ל דלכאורה רב ור"י הלכה כר"י אבל לא רב ור"ל וא"כ מאחר דאוקי למתני' דדן את הדין בנו"נ ביד א"כ לית ליה דינא דגרמי ואמאי לא קיי"ל כרב אמנם י"ל דרב ס"ל ג"כ היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וק' לי' אפילו למאן דדאין דינא דגרמי מ"מ הדיין שוגג הוא ויפטור אלא ש"מ דבנו"נ ביד מיירי מתני'

ואמנם בלא"ה לא ק' מידי דדלמא טעמא דרב משום דס"ל כר"ח בסנהדרין דדווקא בנו"נ ביד אמרי' מה שעשה עשוי וע"כ בנו"נ ביד מיירי מתני'

רש"י ד"ה מראה דינר אם טוב הוא מקבלו ואם לאו מחבירו נ' דרש"י בא לרמז אפילו אם קבלו מחבירו שהוא מכירו אם אח"כ נמצאת רעה יוכל חבירו לומר אני דינר טוב נתתי לך שהרי אמר השלחני שהוא טוב וזה הדינר אינו שלי והשלחני אינו נאמן להעיד שהוא זאת שהרי הוא נוגע בדבר ועכ"פ לא הוה טפי ע"א

תוס' ד"ה טיהר היינו שנתבטלו ברוב צ"ל דמיירי בוולד הטומאה דאל"כ הרי אוכל מטמא אוכל בנגיעה

באו"ד לשאול לחכם אחר ואף דאמרי' הנשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר הרי א"צ לשאול מהשני כ"א הדין ויבא להחכם הראשון וע"ש הוכיח בין שני' יכול לחזור בו

באו"ד וכן מי שאינו מותחה י"לד התם מטעם קנס הוא ואמנם א"כ מ"פ הש"ס בסנהדרין ל"ל לר"ע למימר לר"ט מומחה אתה הרי אם לא היה מומחה הי' חייב לשלם מטעם קנס

בסו"הד מכהני' שפגלו במקדש כוונת תוס' אם מהני דיבור בדבר שגופו ממין יהא חייב על מעש' אפי' אין גופו ממין ותי' דדיבור ומעשה חדא מילתא היא ובגופו ממון תליא מלתא

תוס' ד"ה שאני התם י"ל קו' התוס' דחס דמסיפא מבואר דמיירי בשבח הצמר וא"כ לא הי' מזיק וגזלן לא הוה דלא נתכוין לגזול ש"מ דמשום גרמי חייב ומשני כיון דעביד מעשה בידים הושנה מד' בע"הב הו"ל גזלן

תוס' ד"ה חייב באחריותו נ' דקו' תוס' לא קאי אלא לר"מ אבל לחזקיה דמד"ת אפילו שוגג חייב ורק משום כדי שיודיעו ופטרו לשוגג ובכלאים דהכא ל''ש כדי שיודיעום

באו"ד מי יודיעם אם הוכשרו אבל כ"ז באוכלין אבל במשקין ל"ש הכשר וצ"ל דלמא מטמא באוכלין דווקא מיירי

באו"ד כיון שבעל הכרם נמי מפסיד לכאורה לד' תוס' בסו"פ השוחט דבשותפים שייך ג"כ לצעורי סותר למ"ש כאן אבל אין זה ענין דהתם כיון שיודע שכיון רק לצעורי יקח לו חלק ביינו וישתה אותו משא"כ הכא דנאסרו הפירות בפני כל שפיר כתבו התוס'

באו"ד דמזיד דווקא, לכאורה י"ל דלהכי נקט תרי זמני אמר לו גדור להודיע כי במזיד עסקי'

צ"ח ע"ב תוס' ד"ה פרושי קמפרש י"ל דרישא קמ"ל