ליקוטי חבר בן חיים י שעו

ושמא ברי עדיף ולרבנן דסומכוס דווקא ס"ל דלאו ברי עדיף משום דחזקה מסייעתו

תוס' שיהי' כל המעות ואין להק' הרי משום מעות מעשר שני הוצרכו לתקן כך וי"ל מא מאחר דאם לקח דיעבד מותר להוליכה לירושלים ממילא לא הוצרכו לתקן שיהי' כל המעות יוצאות

תוס' ד"ה וה"מ בסו"ד דניחא ליה לאפלוגי נ' כוונתם דבשקלי' בידים יל"פ דשקלי' דרך גזל ואמנם יל"פ דשקלא בידים ברשותו ואפ"ה חיב דשקלי' בידים ומדמחלק בין אדיי אדויי לשקלי' בידים ידעי' דדווקא אדיי אדויי פטור אבל שקלי בכ"ג חייב

בענין גרמא בנזקין וגרמי

גמ' לים הגדול הא דפשיטא להש"ס דלא מיירי התם במים עכורין משום דדומיא דקסטרין קתנא דהמעות בעין אלא שיש סכנה להביאן כמ"ש רשי' ודומיא דהכי מים צלילים דים הגדול. ולמסקנא קמ"ל דקסטרא דומיא דים הגדול דהוה מקום סכנה

השף מטבע להריף וסייעתו דג"ז בכלל גרמי נקט הך דהוה מהיפך להיפך עם שירף שט"ח דהתם אף דמשלם לי' דמי הנייר מדמי החוב פטור משא"כ השף ע"י שופינא דאמרינן אם בא לנפות מנפה את כולו וחייב לשלם הכל ואמנם בשורף דמי נייר עכ"פ בעי לשלומי ובשף ע"י קורנוס לגמרי פטור

תוס' ד"ה השף יל"ד התם בגזלן מיירי אבל הכא הכה בקורנוס ולא שקלי' בידי' כלל ונ' דק' להו לתוס' דא"כ בשף גופיה הו"ל לחלק בין שקלא בידי' או לאו כדמחלק לעיל אלא ש"מ אפילו שקלי' בידים פטור

רש"י ד"ה מי חטאת אף דמצי מיירי שהיה בכלי שנתות ושקל במי חטאת עצמן מ' לרש"י דלא ימלט אשאותו דבר הנשקל בלע פורתא מהמי חטאת ודמי לשפיה בשופינא

תוס' ד"ה הא קמ"ל ואין לומר וכו' לכאורה מאחר דמיירי קודם שנתן האפר כמ"ש התוס' ואמאי קרי להו מי חטאת ע"כ משום מלאן לשם כך א"כ ל"ש לאו למזבח קיימא וגם רבה מודה

תוס' ד"ה נכתוב ליה לכאורה דאם הלוה או הלקוחות טוענין מזויף עכ"פ ל"מ נחקרה עדותן וא"כ אכתי מאי מקשה הש"ס הרי הפסידו שאינו יכול לקיימו א"וו כמ"ש החי' רשב"א דאפי' במקיים מיירי וכן משמע הל' ניירי קלאי מנך וזה שייך אפי' במקיים: גמ' אי דליכא סהדי ילד"ק דלמא רבה סבר כמ"ד ברי ושמא ברי עדיף והיה נ' להביא ראיה מכאן לד' תוס' דלא אמרינן ברי עדיף כ"א היכא דהו"ל למידע

גמ' תהא במאמינו יל"ד אמאי אצטריך רבה למנקט שורף שהוא מלתא דלא שכיחא ומיירי דווקא במאמינו לינקט המוכר שט"ח ומחלי או היורש מוחלו והי' נ' מזה דרבה ס"ל דדווקא שורף דהחוב עכ"פ קיים אלא שצריך עדים או הודאות הלוה כה"ג מקרי גרמי אבל במוחל שמחל החוב עצמו הוה כמזיק בידים כמו כהנים שפגלו במקדש וכעין שכתבו תוס' לקמן

גמ' כדרבה יל"ד דע"כ גם קדשים דר"ש מקרי עקרו ממון דהרי רבה בדר"ש תלי' ליה ולאיזו ענין מייתי הש"ס דרבה כלל. ונ' דהכי קאמר לי' לכאורה מאן אמר לך דטעמא דר"ש משום דגורם לממון כממון דמי דלמא טעמא דר"ש דמקרי מבית האיש הואיל והוא חייב באחריות וכמו שמצינו בחמץ של עכו"ם שקיבל עליו אחריות הישראל דמקרי שלך וע"כ מדקאמר רבה גזל חמץ פשטת ליה וא"כ אכתי לא ידעי' אלא דהיכא דאיכא מקרי ממון

רש"י ד"ה מגבי בי' מן השורף נ' משום דרש"י כ"כ לפנינו דרפרם גבה מר' אשי אפי' ממה ששרף בילדותו לאו דדינא הכי כ"א לרב אשי עבד כן רפרם כדרך שאמרו על יאשיהו מלך יהודה ששילם כל מה שחייב בדין בקטנותו אבל מדינא מן השורף אם הוא בר חיובא דווקא אבל חש"ו שהזיקו הרי פטורין

רש"י ד"ה אכפי' רפרם ובפ' הכותב פי' רש"י דבב"ד אחד הוו יתבי ולא רצה לפ' כבשמעתין דמ' ליה לרש"י דקטן אין מחילתו מחילה וכ' קצת פוסקים דס"ל הכי אף דמתנתו מתנה מחילתו לא הוה מחילה אלא דצ"ע למה חזר בו רש"י בשמעתין מפי' בכתובות

רש"י ד"ה כי כשורא מן העדיות ונ' דגם הרמב' בה חובל ומזיק כיון לזה שכתב מן היפה שבנכסים וס"ל דדינא דגרמי דינא הוה כשאר נזקין ומ"מ בכתובות פי' רש"י שגבה ממנו הכל ונ' דהתם יל"פ כן דלא נטעי ונאמר דלא גבה מני' אלא דמי מכירה כמו שהביאו תוס' בכתובות שם אבל בשמעתין ממ"נ או דאינו משלם כ"א דמי ניירא או דמשלם הכל אלא וודאי ר"ל דמי העדיות

ואמנם הני תרי דעות בתוס' כתובות אי משלם ליה דמי כל החוב או דמי מכירה נ' דתלי' בפלוגתת הרי"ף ור"ת בטעמא דהמוכר יוכל למחול דלד' הרי"ף משום דמכירת שטרות דרבנן ומדאורייתא אין המכירה כלום ומאחר שמחל גלי' אדעתי' דלא ניחא ליה בתק"ח