ליקוטי חבר בן חיים י שעה

חלה ושפיר הוה הברכה ניאוץ אבל לרבא דס"ל לראב"י שינוי קונה והחלה חלה, י"ל דברכת הנהנין הוא דהוה ניאוץ יען הוא בא לזה ע"י גזילה. והלח"מ תמה על הרמב"ם למה פסק כדחוי דרבא דרבא דלמא בעלמא קאמר ושכח דגם לקמן בפלוגתא דר' ישמעאל פסק הרמב"ם כדחוי דררא

והנה בישוב קו' התוס' מנ"ל לר' ישמאעל אליבא דרבא מפקיר כרמו ע' לח"מ פ"א מהלכ' מתנות עניים ובארנו בע"ה ד' הרמב"ם על בוריין בסוגי' דאי עביד לא מהני

רש"י ד"ה אף מפריש מן העיסה כוונתו דלהכי נקט עיסה דעכשו הוה שינוי ואף דבעשאן סולת ג"כ הוה שינוי באמת נקט עיסה לאשמעינן דאפילו בעיסה פליג ר' ישמעאל

גמ' משום דאמאי לכאורה מטעם דחוי הוה מצי למימר והיה נ' דמאחר דבידו לעשותן סלת לא מקרי דיחוי אבל לא משמע כן גבי הדס שענבי' מרובין מעליו דאמרי' באשחור מעיו"ט הוה דיחוי אף שבידו למעטן

גמ' אמרו הל' כרשב"א וליה לא ס"ל נ' דהנך אמרו כרבא ס"ל וא"כ רשב"א ס"ל שינוי קונה אבל שמואל לנפשי' כאביי סבר וא"כ לית הלכ' כרשב"א אשר גזל מ"מ י"ל דלא דרש אשר גזל כעין שגזל משום דק' ליה א"כ לב"ה קרא דהם ולא שינוייהם ל"ל. ולמסקנא י"ל דקרא דב"ה אשינוי בגופו ואשר גזל אשינוי שאינו בגופו אינו קונה

תוס' ד"ה כאן בגזילה קיימת אמוכסין וגבאי ל"ק להו דאיכא למימר לאוקמי שנטלו משכון על המכס והמס'

תוס' ד"ה משלם דמי פרה ק' להו למה לא תנן בקיצור דמי פרה מעוברת אלא ש"מ דצריך לשלם כמה היתה שוה שעה אחרונה קודם הלידה ואינו מרויח כ"א להולד שלו

רש"י ד"ה גזילה חוזרת מבואר מדבריו דמפ' להך ברייתא דומיא דמתני' שנטענה אצל הבעלים ותי' דהרשב"א הביא זה בשם ר"ח ולא נתעורר דגם רש"י מפרש כן

גמ' בלוקח ת"ח דידע א"צ כדמשמע מדברי התוס' דידע שהוא גזולה והיאיך קנאה הת"ח כ"א לפ' מאחר דהגזלן אין לו נכסי' בני חורין והוא ידע דמשועבדים לא יגבה לא היה לו להשביח

רש"י ד''ה שצבעו שוגג חשיב ליה וכו' לא פי' כן לעיל מיד די"ל דשוגג דלעיל היינו שוגג ממש שלא הבין יפה ד' בעל הצובע אבל הכא דפשיט לגזלן ע"כ מיירי שידע שמעביר ע"ד בע"הב והו"ל גזלן אלא שלא ידע מזה שאסור לשנות מד' הבע"הב

גמ' השביח ומכר השביח והוריש לפי' מש"כ הראש דאליבא דר"י קמבעי' לי' ס"ד בהוריש הוא דתקינו דהו"ל כמו הגזלן עצמו אבל בלוקח לא עבדו תקנתא קמ"ל

השביח עכו"ם לפי פי' רש"י דאליבא דר"ש קאי סוגי' צ"ע ל' תקנתא הרי ר"ש דינא קאמר ולא תקנתא ואולי משום דהו"ל למימר בדינא דייני' להו ובדינא מחזיר הכל ותקנתא הוא דעבדינן להו אם בדינינו אנו דנין אותן

א"ל רבא מעיקר' מק' רבא דלא ליתב ליה כלום משבחא ולבסוף מקשא דליתב ליה כולה שבחא ונ' מעיקר' הוה סבר רבא כיון דלצורך עצמו אשבח לית ליה מידי ומאחר דקאמר ר"נ דאי' לי' ק' ליה א"כ כולי שבחא בעי למיתב ליה

צ"ה ע"ב גזל מטבע נ' דאצטריך כל הני תלתא וודאי א' מבני בית הגזלן גרם לזה וה"א מה"ט אינו יכול לומר הש"ל אבל בפירות והרקיבו לא ואמנם גם גבי פירות יוכל הנגזל לומר אותה גרמת שנתת אותם במקום שגרם הרקבון אבל ביין דוודאי כיון שהחמיץ גם בבית הנגזל היה מחמיץ אע"כ מטעם שינוי קונה אתיא עלה. וכן בסיפא ל"מ מטבע שנפסל דמכת מדינה היא אפיל' תרומה ונטמאת שיכול להיות כי בבית הגזלן גרמו הטומאה ובחמץ ס"ד מאחר שהיה חיב למכרו לעכו"ם קודם הפסח וכמ"ש מג"א דאפי' בשו"ח מקרי פשיעה כרועה שיכול להציל במקלות ובנעבד בה עבירה וודאי ביתו גרם ובנפסלה מע"ג המזבח אף דמיירי בהיזק ניכר וכמ"ש רש"י בכל זאת יוכל לומר הש"ל

רש"י ד"ה כחשה דלא הוה שינוי כולי האי כ"כ למסקנא דמיירי בכחשה דלא הדר וק' א"כ מאי קמ"ל מתני' היא הזקינה לזה כתב רש"י דמ"מ בהזקינה אשתני כולי גופא משא"כ בכחשא

גמ' אפילו גנב טלה ר"ל דל"ת דווקא שינוי בידים הוה שינוי אבל שינוי דממילא לא קמ"ל

תוס' ד"ה והוה שותק כוונתם דמ' אפי' הלוקח טוען ברי והמוכר שמא דינא הכי דאי הוה מיירי דווקא במוכר טוען ברי גם ר"נ ור"י מודה דהיינו ר"ג פ"ק דכתובו' דאיכא חזקה בהדי ברי. אמנם לפמ"ש הרשב"א דהך ברייתא ע"כ כסומכוס אתיא דלית ליה הממע"ה י''ל ל דאליבא דסומכוס גם ר"נ ור"י מודו דברי