ליקוטי חבר בן חיים י שעד

עכ"פ מצי' לאוקמי שנים ביחד דאז לר"מ ממ"נ יוצא ודקאמר ר"מ אין יוצאין ר"ל לכ"א ב"ע וא"כ לא אתיא דאמימר כר' מאיר דמ' להש"ס דלאמימר אפילו שניי' ביחד לא יוכלו למכור משא"כ לר"א א"ש

רש"י ד"ה ולא עשו והרמב"ם סתם דעבד של שני שותפין אינו יוצא בשן ועין ולא ביאר באיזו שותפות מיירי וכן בחציו עבד לא ביאר מאומה, ואמנ' לד' הלח"מ דהרמב"ם ס"ל דללי"ק בב"ב שם לא דמי מכירה לשחרור ע"ש הכל. וראיתי במ"ל שם בה' עבדי' פשיטא ליה דהלכה כר' אליעזר ולא זכר ד' הרשב"א בחידושיו ולא ד' הרא"ש דס"ל אין הל' כר"א ואמנם קו' הרא"ש מכותב נכסיו לבנו מיושב שפיר בתי' הלח"מ דמכירה ל"ד לשחרור

רש"י ג"מ הצורם מה שלא פירש רש"י צורם כדאמרי' בבכורות נ' דהיינו דמ' לי' למתני' רק לענין בשת מיירי ואי צורם פוגם א"כ גם נזקי בעי לשלומי ואפש' דהרמב' דמפרש דמכל תשלומיו קאמר מצורם נפק' לי'

רש"י הקוצץ נטיעותיו שתי כסף. נ' דבא לישב מ"ט נקט תנא קוצץ נעיעותיו לתני קרע כסותו לזה כתב רש"י משום דבהך יש קצבה נקט תנא כי הא לאנוחי סימנא

מנה צורי עיין רשב"א ורא"ש והנה הרא"ש הביא ראי' דלא קיימ"ל כר"י מדקיי"ל כל כסף דרבנן הוא מדינה ולמ"שכ רשב"א דהכא משום דקשה להש"ס הך פלוגתא דר"י הגלילי ולמ"ש הרא"ש בשם ר"ת ליתא לקושי' הרשבא ובהא פליגי. והנה מד' ר"ת אלו מבוארי' ד' הרמב"ם דס"ל דסיפ' אבל. קאי אכולי מתני' ווהביא ה"ה חולקים עליו ולד' ר"ת גם ברישא ע"כ הכי אמרי' דהיינו דרי"הג עם ת"ק כמ"ש ר"ת

גמ' לד' שמעון התמני והא דפשיטא לר"ע דשמעון התמני ס"ל עד נעשה דיין ה"ט דהא דבעי' עדה ועדים כדי שיהיו גם הב"ד עדים ע"ז שהי' בו כדי להמית ואי אין עד נעשה דיין מה לי בעדותן וע"ז מקשה ר' עקיבא הא בעדות בעי' דבר ולא חצי דבר וזה חצי דבר הוה

עיין מעיו"ט פ' כיסוי הדם מ"ש דאף בגדול העונה אמן מ"מ המברך מקבל השכר מיד בעו"הז ומה"ט אמר רב לברי' חטוף ובריך כי היכי דתוריך חיי ודפח"ח וש"י ובזה מיושב למה מנו חכמים בתוך דברי' המקצרין ימיו של אדם מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך הלא גדול העונה אמן וג' אמנם מאחר שאינו רוצה לברך ע"כ חיי עוה"ז אינם חשובים בעיניו יתקיי' בו בז לדבר יחבל לו וירא מצוה ישולם

פרק הגוזל עצים

נ' דתנא דמתני' נקט תלתא גווני ברישא קמ"ל דכל הגזילה שלו ואינו משלם אלא דמא ובמצעיתא קמ"ל דגזילה הדרא למרא אלא שישלם לו ביני ביני ומ"מ השבח לגזלן ובסיפא קמ"ל דאף דהדרא גזילה למרא כל השבח לגזלן ובפרה א"ש דבביתו ע"י פר שלו נמעברה אבל בצמר כיון שהרחל דנגזל למה לא יהא הצמר שלו וצ"ל דעכ"פ אי לאו שהגזלן זנה לא היתה טעונה צמר. ונר' דענין שינוי קונה פתח פתחה תורה לגזלן כדי שישוב דאם מפסיד את שלו ג"כ לעולם לא ישוב נ' דמה"ט הקילו חכמים עוד יותר ואמרו הגזלנין שבאו לחזור בהן אין מקבלין מהם

הק' תוס' רבה היכי מתרץ את מתני' כוונת קו' בשלמא לאביי ברייתא בשינוי דאורייתא מיירי אבל לרבה דתרוויי' דאוריי' למה לא נקט בריית' שינוי החוזר וע"ז תירצו דאשמעי' אף דשמו עליו

בוכאני עיין רש"י כוונת דבריו דבוכאני היינו שיפון ומתני' דלא נקט שיפון משום צמר נקט לה וכ"כ התו"ח וכ"ת בצמר גופא אמאי לא נקט ליבון ז"ש רש"י דבנמטי מקרי אינו חוזר לברייתו משום דאין החיטין שוין כמו בתחלה והיינו רבותא דבגדים. ותוס' באו ליישב זה וכת' משום דבעינן ג"כ שינוי השם ועיין בתו"ח מה שהניח דברי תוס' בקו'

תוס' ד"ה רשב"י הא דאמרן י"ל דבכל הני תנאי לא ילפי' מאשר גזל כעין שגזל דאי מהתם ילפי' ל"ש שינוי בגוף הגזיל' או לא אלא דרשב"י ס"ל כב"ה דדרשו הם ולא שינוייהן ומהתם ילפי' שינוי קונה אבל דווקא דומיא דחיטין ועשאן סולת דהוה שינו בגוף מענין ולא זולת

תוס' ד"ה אפאה א"נ שהי' תחלתו סופגנין ואמנ' למאי נ"מ נקט כה"ג י"ל דלא מבעי אם נתחיי' בחלה בעודה עיסה ואז לא היה שינוי כ"כ והו"ל מנאץ וודאי אף אח"כ שאפאה אינו מברך מאחר דבשעת גלגול לא היה ראוי לברכה אפילו אם תחילתי סופגנין שלא היה חייב בחלה עד לאחר אפייה מ"מ הוה ליה מנאץ

כיצד מברך עיין בראש פ"ג שאכלו מפ' הך ברכה לענין ברכת הנהנין ומקש' מכאן על הרמב:' פ"א מהלכות ברכות ועיין כ"מ ולח"מ שם ועיין בראש ר"פ לולב הגזול מפרש על ברכת הפרשת חלה עיי"ש וכ"מ לכאורה דא"כ למאי הלכ' נקט ראב"י והפריש חלה ומ"מ נ' דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בשמעתין דלאביי דראב"י ס"ל שינוי אינו קונה א"כ החלה אינה