ליקוטי חבר בן חיים י שעג

וא"כ כל פסולי קהל יש להן אחוה שמותרין לבא בקהל גרים משא"כ בעבד

רש"י ד"ה בזוממי עבד סיים רש"י במה דאמרינן במכות ישראל גולה ולוקה כוונת רש"י במה דס"ד התם לפ' דמתני' בהזמה מיירי ומ' לרש"י דנהי דל' דמתניתן לא מורה כן דמה"ט מהדרא אאוקימתא אחריתא מ"מ הדין פשוט וברור

רש"י ד"ה מגזלן וחד מהנך עיין חידושי הרשב"א ולי נר' דמאחר דפסלה תורה גזלן לעדות הרי הוא פטור מואם לא יגיד ונשא עונו ומכל דיני שבועת העדות וממילא אינו בכל המצות

בין ר"י בר אבא וכו' טעם לאריכות הזאת שלא תאמר דווקא התם קיי"ל ק"פ לאו כק"הג ולזה קאמר השתא התם דהאב לנפשי' שייר הפירות מ"מ אמרי' ק"פ לאו כק"הג בעל דמכח האשה זכה לא כ"ש

וכ' רש"י אבל ר"ש בר אבא לא היה ראוי לירש כ"א רב אבא ודברי רש"י תמוהי' מאוד אטו אר"ש בר אבא אנו דנין ונר' כוונת דברי' דמאחר דאמר רב יוסף נהי דק"פ כק"הג בראוי לירש אמרי' לאו כק"הג א"כ מאחר דר' שמואל בר אבא ברא דאימי' הוה מסתבר למימר דלא יהבא לבעלה ק"הג וע"ז שפיר כתב רש"י דמשע' שנשאת לר' אבא היה ר"א ראוי לירש ולא ר"ש בר אבא ואין זה דומה להתם כלל

משום תקנת אושא ודלא קאמר ר' יוחנן באושא התקינו נ' דבס"פ י"נ מ' דס"ל להש"ס דתקנת אושא גם בנצ"ב הי' וא"כ גם בנצ"ב אין המקח בטל עד לאחר שמתה אבל ר' יודא דיבמות ס"ל דבנצ"ב המקח מיד בטל וקאמר דהיינו דקמ"ל דלנ"מ אצטרי' תק"א ובעי' מתה דווקא ולא לנצ"ב

תוס' משום תקנת אושא והוה ביבמות תי' עוד דבעל שאני שאוכל בתקנת דרבנן הוא דטעמא דר' יודא דבלא גוף ל"ש ק"פ דבפירו' ליתנהו בעולם משא"כ בתקנתא דרבנן וק' א"כ האב ששייר לעצמו למה אמר ר"י כק"הג וצ"ל משום דיכול למכור עד שימות לאחרי' אבל קשה מעבדי מלוג יוצאין בשן ועין לקמן דאמרינן בק"פ כק"הג דמי הרי דקסבר בתקנתא דרבנן שייך האי פלוגתא

ואמנם בפ' י"נ הוסיפו תוס' וכ' ולא מצרכי מהיום ונ' פי' דברי' דגם קודם תקנת אושא אם מכר' האשה לא היתה צריכה לומר כמו בכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר"ז והיינו דהתם הגוף של האב וצריך לומר דמקנה בגוף זה לבנו מהיום חלק משא"כ בבעל אין לו ואנן שום חלק בגוף ושפיר יכולה למכור לגמרי אלא שבאושא התקינו דאי מתה הבעל מוציא

גמ' אלא דלית לה ר"ל נ"מ כ"כ שיהי' בטו"ה שלהם כדי לשלם לנחבל ה"נ דלית לה נכסים כלל

הא מני ר"מ היא, י"ל דהתרצן הוה סבר דכל בלא כתובה מקרי פלגש ולא אשתו וס"ל דה"ט דר"מ דקאמר אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה והמקשה דחה דבריו דבקידושין תליא מלתא כל בקידושין לאו פלגש הוה וטעמ' דר"מ שלא תהא קלה בעיניו להוציא'

תוס' ד"ה וטעמא מאי צריך ביאור ביותר האיך יעלה ע"ד דאם אין לה כתובה כלל שהתנאי קיים לא הוה בעילת זנות. ולא סמכ' דעתה גרע. ונ' דאי אמרי' התנא, קיים א"כ משכחת לה לאשה תחת בעלה בלא כתובה ולא הוה בעילת זנות, אבל אם התנאי בטל א"כ לא משכחת אשה תחת בעלה בלא כתובה וזו שלא סמכ' דעתה הוה בעילתה בעילת זנות

ומילי לא משתעבדא כ' רש"י לניזק דלכאור' הי' אפשר לומר דזבינא דמילי לא עדיף ממטלטלי ומטלטלי לא משתעבדא לכתובה אא"כ יקשה מתני' דמכות דאומדין כמה אדם רוצה ליתן הרי דטו"ה משתעבדא לכתובה א"וו לניזק קאמר ומ"מ פריך הש"ס כיון דשייך זבינא אלמא לא

תוס' ד"ה כל לגבי בעלה מ"מ חשיב לי' אטרוחי עיין רש"א ונרא' דאנן בתר השתא אזלי' אי אית לה השתא אמרי' דלכתתגרש ג"כ יהי' לה אבל מאחר דלכל דלגבי בעלה מחלה ולית לה השתא מידי ממיל' מוקמי' לה דגם לאחר אלמנות וגירושין לא יהי' לה

תוס' ד"ה ואפילו מחלה וי"ל דבריהם צריכין ביאור, והכוונה נ' דבאמת כל מכירה כזאת הוא על ספ' ובשלמא למכור ללוקח שנותן מעותיו אמרי' לו הנח המקח דלגבי בעלה וודאי מחלה אבל הנחבל אשר בין כך ובין כך הדבר בספק ולמה לא יקנה

תוס' ד"ה דבנפישא כתיבתה בסו"ד באו ליישב דל"ת א"כ הרי יפסיד שאר חבלתו וע"ז כ' שיוכל לגבות ממקום אחר: רש"י ד"ה וחזר המוכר ל' וחזר קשה לי' ולזה כ' רש"י דר"ל אחר שמכרו חזר ומחלו

וסיים רש"י מפסדינן לי' ללוקח דוודאי תמחול. ולכאו' היינו מסקנא דאמרינן כל לגבי בעלה וודאי מחלה אמנם כוונת רש"י דבס"ד לא נחתי' כ"א שתמחל הואיל ומוכרת בע"כ ואין זה פשיטות כ"כ ובמסקנא אמרינן דלגבי בעלה וודאי מחלה

תוס' ד"ה ראשון ישנו בדין יום עיין רש"א ונרא' דל"מ