ליקוטי חבר בן חיים י שעב

בדקו ולא מצאו אלא זו נ' דהרשב"א הקש' הלא בעי' דבר שעומד מפני פקוח נפש ונ' דחסיד זה לא שאל לרופאי' כמ' הרמב"ן פ' בחוקותי ומד' עצמו עשה כן וזה שהקפידו עלי' והיינו בדקו שלא שאל ברופאים ולא מצאו אלא זו

בעזרת עונה לעמו מיד מצירו, נתחיל לבאר פרק החובל בחבירו

ד"ה עבד נמכר, וא"ל דאם גם מעיקרא לא הי' ראוי לעבד מה ישלם, י"ל דלשומר קישואין עכ"פ הי' ראוי ועכשיו שהוא סומא או חיגר גם לזה איננו ראוי

רש"י ד"ה הרי הוא אומר ולקמן בעי נ' כוונת רש"י אקו' הש"ס מאחר דכ' כופר הכאה הכאה ל"ל: ההוא בקטלא כתיב, ר"ל דמני' ילפי' חובל באביו ואמו חייב מיתה ודווקא חובל

רש"י ד''ה ואיש כי יכה עיין רש"י פר' אמור שם ופ' משפטים וצע"ג ועיין תו"ח. לנפש רוצח ע' רש"י ועיין תו"ח: עיני אחת גדולה. נ' כוונת על הפגם הגדול בפנים וע"ז הקשה גם בנפש נאמר כן

רש"י טריפה שהרג הקשה בהגהות ר' עקיבא איגר הא התם הטעם משום דהו"ל כאין כאן עדים מאחר דלא יכול להזימן ובכל התורה דינא הני דבלא עדים פטרינן ונרא' דאי עין תחת עין דווקא א"כ גם בסותא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימו ומ"ש אע"כ ממין קאמר

תוס, ד"ה אתיא תחת דברי התוס' תמוהים לכאורה דלא תירצו כ"א לס"ד אבל למסקנא דילפינן מתחת אשר ענה אכתי ק' ונ' פי' דבריה' כך דלא ק' להו למה לא אמרו דרשא דאביי הרי אית להו דרשות אחרינא אבל למאי דבעי למימר בס"ד דאביי מתחת השור יליף וההוא דרשא לכ"ע ס"ל לענין מיטב וממיל' ממון משתמע דבלא ממון אין מיטב ולמה להו דרשא אחרינ' וע"ז תירצו דלא הוא דהנך אמוראי לא אלימא לה הך דרשא לאפוקי עין תחת עין ממשמעו ותו לק"מ תוס' ד"ה חייב בד' דברי' אולי הוה סבר דמנהיג הוה פושע בדבר

והנה הרמב"ם יליף לעיל ממון מחבורה תחת חבורה וקשה דלמא לתת ליה לביני ביני כדאמר הש"ס לעיל וצ"ע

מתני' שלא מחמת המכה נרא' דה"פ ע"י הצמחים לא היתה המכה וס"ד דעכ"פ חייב לרפאות משום דמעכבי למכה קמ"ל

תוס' ד"ה חרשו כוונת דברי' דאי כולהו בהדי הדדי קאמר ל"ק מידי מהאי דערכין אבל מאחר שא"א לפ' כן שפיר ק גמ' דרך באפי' אבל בדברא לא מיירי כדאמרי' לקמן

תוס' ד"ה אין מיעוט י"ל דאצטרי' בבלי דעת להורות דשונא אפילו בבלי דעת אינו גולה דס"ד טעמ' משום דסתם שונא מזיד וכיון דאצטריך מבלי דעת אצטריך כולהו

רש"י ד"ה בעדים זוממין הק' הגאון ר"וו במ"ש דרש בנדה פי' מאו ראה או ידע ונ' דהכא מענינא דקרא עין בעין יד ביד מייתי ראי' דע"כ מיירי שראה שקטע משא"כ התם דקאי ג"כ אדיני ממונות ושפיר שייך ידיעה בלא ראיה ואמנם כת' רש"י דכ' או ראה משמע היכא דלא שייך ראיה ל"ש ידיעה

תוס' ד"ה וכן הי' ר"י פוטרו כוונת התוס' דוודאי חייבי מיתות אצטריך דנילף כל שאינו במכה וכמ"ש רש"י וממילא אצטריך גלות למילף מני' חייבי מיתות ומש"ה לא קשה להו כ"א בשת ותירץ דבמסקנא חזר או דאי לאו בשת הוה ר"י מודה לר"מ וד' רש"א בזה תמוהין

תוס' ד''ה כיון דאקני לי' מד' תוס' גופייהו נר' דמה שדחק לרש"י לפ' כך משום דנקט הש"ס לשון שבח נעורים וגם לד' רש"י הא גופיה מבעי לי' אי גם זה בכלל שבח נעורי' או לא לכך כתבו התוס' דשבת נעורים לסמנא בעלמא נקט והאבעי' הוה כמ"ש תוס' בסו"הד ולעיקר קושי' התוס' ע"ד רש"י י"ל דהא דלא ילפי' מבנעורי' משום דממנא מאיסור' לא ילפי' כדאמרי' בכתובות שם ואמנם מאחר דאית לן דרשא גם לענין ממנא י"ל דילפי' מבנעוריה לענין שאר שבח והא גופא מבעי' לר"א אי סבקינן לגמרי דרשא דמנעורי' לענין שאר שבח והא גופא מבעי' לר"א אי שבקינן לגמרי דרשא דמנעוריה לענין ממונא אי ילפי' למסקנ' מהתם

רש"י ד"ה מן השבת בסו"ד וכן שאר חבלות כוונת רש"י מאחר דליתא לד' רב שאמר אלא שבח נעורים לבד מסתבר דה"ה שאר חבלות

תוס' ד"ה והא מציאה עיין רש"א ונר' דלק"מ דעכ"פ גם לר"י דב"מ מקשה הש"ס ולדילי' אצטרי' לפ' בסמוכין על שלחנו

רש"י ד"ה שאין לו אחוה הניח בתו"ח ד' רש"י בצע"ג משום דק' לי' כל פסילי קהל. ולי נר' דהכא דדרשינן בפסולי קהל הא בקהל גרים יבא ואמרינן קהל גרים לא אקרי קהל היינו קהל ה' לא אקרי דאין שכינ' ש שורה אלא על מיוחסין שבישראל אבל קהל מקרי