ליקוטי חבר בן חיים י שעא

לימא קסבר ר"י חולין שנשחטו וכו' פי' דהאמר ר"י הל' כסתם וע"כ גם הוא ס"ל הכי וא"כ ק' דר"י אדר"י כמ"ש תוס'

ע' ע"א מתני' רש"י ד"ה והאחרונים משלמן כת' רש"י דלמא בעלים מכרוהו לו דלא תקשה לן הרי עידי טביחה ממילא הוי ג"כ עודי גניבה לזה כ' רש"י דלא היא כ"א אם אין עידי גניבה אטביח' לא מחייב דלמא בעלים מכרוהו לו

הנה בפלוגתת לי"ק ולי"ב אליבא דרבא י"ל דהנה הרמב"ם אף שפסק כאביי כ' דעד זומם חידוש הוא ונדחק הכ"מ אמנם כוונת דבריו דוודאי הא דהאמינה תורה עידי הזמה כ"כ הרמב"ם דלא הוה חידוש דהעידו בגופן של עדים אבל מה שבטלה הזמה אי איכא הכחשה בהדה כמ"ש שם הרמב"ם והוא מד' הירושלמי פ"ק דמכות הל' ז' עיי' מראה הפנים שם היינו חידוש אבל תינח לר"ה דס"ל בב' כיתי עדים המכחשות זו את זו שני' כשרי' לעדות אחרות אבל לר"ח דבהכחשה שני' פסולין א"כ היכי דהוה לי' הזמה בהדי הכחשה הו"ל נוגע בעדות דלהכי מזים אותן שלא יפסלוהו וכ"ת כולה הכחשה ל"ל היינו שאם יזימו אלו העדים למחר יבאו עידים ויעידו שוב ויחייבו אבל ע"י הכחשה זאת הוכחשו כל העדים דתרי כמאה נמצא דרבא בלי"ק כר"ה ס"ל ושפיר הוה חידוש ואביי ורבא בלי"ב כר"י ס"ל וא"כ לדידן דקיי"ל כר"ה שפיר כ' הרמב"ם דעד זומם חידו' היא

תוס' ד"ה משום פסיד' וצריך להוסיף דמיירי שהמוכר מודה אבל מ"מ הו"ל מלוה ע"פ אתא ב"ח וגבה מני' ונר' דמה"ט לא חש אביי להך פסידא דממ"נ אי חישת ע"כ בכ"ג חישת ואם ימות המוכר נרד לנכסי יתומים ודלמא כלא שטרא מזוייף

ע"ב תוס' ד"ה תרי תוך כ"ד עיי' רש"א ונ' דתוס' בא ליישב קו' הש"מ למה מחלק תנא בין מכוין ומפ' לפלוג בנתכוין גופא א''וו באמת ה"ט משום דתוכ"ד אפי' מפ' לא מהני

ע"ה ע"ב גמ' דאסהדי בי' דגנב טבח ומכר הנה למסקנא אתי' גי' זו שפיר אבל למאי דס"ד דפליגי בהודאת טביחה ע"כ לא גרסי' כ"א דגנב ולא טבח ומכר הק' המ"ל דכאן פסק הרמב"ם כרב המנונ' דאי לא מחייב עצמו כלל באו עדים חייב ובה' שבועות פסק משביע עידי קנס בכל ענין פטור והמעיין בכ"מ שם ימצא תי' לקו' זאת שכ' דהרמבם פסק כר"י ואליב' דר"ע דמקרא ילפי' דמשביע עידי קנס פטור

ע"ז ע"א תוס' ד"ה פרה מטמאה והא דלא מייתי תוס' ראי' מהא דנפדת ע"ג מערכת דלמא התם במפרכס ול' המפ' דכל מפרכסת מהני פדיון

ע"ו ע"ב תוס' ד"ה והלא זריקה הקש' רש"א מ"ט לא מפ' רש"י כד' תוס' וכתב ויש ליישב נ' כוונתו דד' רש"י דמאחר שנשפך הדם אגלאי מלתא למפרע שלא הי' עומד לזרוק

ע"ז ע"ב קמפלגי ר"י ור"ל אליבא דר"ש ואף דלא קי"ל כר"ש דר"י סבר דגם רבנן הוו ילפי' מטבוח טבח מדלא כ' רחמנא ושחטו אלא דא"כ ל''ד שחיט' למכיר' ור"ש מ"מ יליף ולא משוה מכירה לשחיטה ולר"ל לאו דהכי פליגי

שם תוס' ד"ה זה בנה יש ליישב קו' דנ"מ לענין היתר אכילה דבנין אז אבל לא קאי אלא לענין פדיון פטר חמור ולר' יושע אפי' באכילה איסור: ע"ח ע"א תוס' ד"ה אי למעשר עיי' רש"י ויש לחלק בין אם שור אם שה לאו שור או שה

ע"ב רשיי ד"ה גנב פטר עצמו פי' ד' רש"י אלו עם ד' הראב"ד שהביא הרשב"א דלענין קרן לא קמיירי ורק לענין כפל ומבוארין ד' רש"י

שם רש"י ד"ה המעכב בשחיטה ארכבה רש"י אתרי רכשי בתחלה נקט נבילה וסיים בטריפה נ' דרש"י לנפשי' מגמגם במלתא ועיי' רשב"א

ב"ק ע"ט ע"א מתני' גנב ברשות בעלים נראה דס"ד דבעי' גניבה בפ"ע וטביחה בפ"ע וכדכתב קרא והכא תרוויי' בהדי הדדי קאתי קמ"ל דלא בעינן ואידך בבא דטבח ותכר חוץ מרשותם נ' מד' רש"י דנקט לה משום סיפא דברשותם פטור

תקנו משיכה ע"כ מדנקט תקנו אית לי' דד"ת מעות קונות ומשום נשרפו חטיך תקנו משיכה ומבעי לי' אי בשומרין משים לא פלוג ג"כ תקנו משיכה

תוס' ד"ה או שהוציאוה ר"א ורבינא כוונתם מדאמרי' בכל התורה רבינא לקולא ש"מ דגם הא דהכא נהי דכאן הוה חומרא בעלמא נפקא קולת מנה

רש"י ד"ה בסוריא דכיבוש יחוד לא סגי לי' במה דאין שם רוב ישראל דגם בא"י יש מקומות שאין שם רוב ישראל ומ"מ שדי' לה בתר אינך ואי סוריא הוה שייך לא"י גם בסוריא הוה דינא הכי

גמ' ובלבד שלא ושהה אחרונה נ' דמשום פסח ועצרת נקט לה דעד דעלי תלתין מטי תלתין דעצרת וס"ד דמצי משהי לה קמ"ל דלא

בחסיד א' כ' בשי"מ שהוא ריב"ב וצ"ע דמ' דמת על מטתו ור"י בן בבא מי' הרוגי מלכות הוה: