ליקוטי חבר בן חיים י שע

תוס' ד"ה אין הגונב בסו"הד מקרא אחרינא לכאור' הו"מ הש"ס לעיל למימר דאצטריך גנב הגנב להכי ולא הוה ק' קו' תוס' שם

גמ' אמר רב י"לד למאי דקיימ"ל סתם גניבה יאוש בעלים א"כ אדרבה הגונב אחר הגנב חייב ונרא' דרב מחלק בין נגנב מבית בעלים דמייאש כמו שכ' רש"י דאינו יודע מי גנב אבל נגנב מבית שומר א"כ הוא מחזיק השומר לגנב שהרי מביאו לידי שבועה וממילא לא מיאש מסתמא

ס"ה ע"א תוס' ד"ה מה טביחה עיי' רש"י והנה הקו' מבי"ה לתי' בתרא של תוס' במקומה עומדת וצ"ל דבחטין ונעשו סלת הו"ל שינוי השם בהדי שינוי מעשה

שם ע"ב ד"ה מה טביחה יל"ד אם גנבו ממרעה הצאן מא"ל מנא ידעי הבעלים לאלתר אשר ע"כ נרא' דמאחר דאית לן היקישא ע"כ היקישא להכי אתא דמיד שידעי הבעלים אלא למסקנת תוס' דהיקישא להכא מיהת אתא דמיד שידעי אלא למסקנ' תוס' דהיקש ל"ד כ"א מה מצינו שפיר ק' להו

שם רש"י ד"ה ואינו משלם ד' וה' דכ' רעהו י"לד בלא"ה כיון דכפל לבעלים לא משכחת בהקדש כ"א ג' זד' וצ"ל דס"ד דמשלם להקדש כפל ד' וה' דהרי והקדש גנבו בתר הכי. ושחיטה שאינו ראויה אין כאן דמיירי בקדשי בדק הבית

ס"ט ע"א תוס' ד"ה כרם י"ל דלאשמעי' דכרם דווקא ולא נטע שבק ערלה לבתר הכי דערלה גם בנטע שייך

גמ' מאן תנא צנועי' רשב"ג נר' להסביר דהיכא דמאי' גזל עכ"פ אינו יכול להצילו כמו בערלה דאסור בהנאה ואין לה בעלים גם באי' ערלה אמרי' הלעיטי' לרשע אבל בכרם רבעי דאם פודן בעו"הב גם מאי' גזל ניצול גם רשב"ג מודה

תוס' ד"ה כל הנלקט בסו"הד יל"מ מבואר שלא כד' המרדכי בגיגית דאי' שנולד מעיקרא בתערובת לא מקרי י"לא וכבר עורר ע"ז מח"הש סי' שע"ח. ע' ע"א תוס' ד"ה לא כתבי' נר' ד' רש"י דמשומר אין ראי' דכיון דחייב באחריות הוה כשלו כמו לענין חמץ וכמו דאמרי' לענין ב"ח קונה משכון והוה כשלו וחייב הגנב כפל לשומר

תוס' ד"ה אמטלטלי' דכפרי' המעיין ברש"י שבועות שם ימצא דד' רש"י דסוגי' דשבועות דנקט מנה דווקא ולא פקדון פליגי אסוגי' דהכא ולא מפ' הטעם משום דר"י דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שני' אינן יכולין להקדיש כ"א מ' להו התם הטעם משום שהמנה אינה בעין וא"כ בפקדון מודי לרב

שם ע"א תוס' ב"ב נ"י ד"ה ולרבנן האי חצי דבר ההיא דערות מיותר צ"ע הא מיבעי לי' לב"ש לדבר ברור ולבי"ה להקדיחה תבשלו ונ' דהא דאצטרי' דבר להקדיחה תבשילו היינו משום דכ' ערות אבל אי לא כ' ערות לא אצטריך דבר ואמנם לא לכתוב לא ערוה ולא דבר וצ"ל דדבר אצטריך לגזי"ש וס"ד דבר ברור ואצטריך ערות ולא כ' בדבר למימרא דעל ערוה אף בלא דבר יוכל להוציאה

שם תוס' למעוטי שנים והנה יק' לדברי' מ"ט לא דקדק הש"ס גם בגיטין מתני' דלא כר"ע ונראה דהתם ממילא משתמע מדקתני אפי' הן הראשוני' ולר"ע אין זה אפי' וכמו שהק' תוס' שם אלא ש"מ מתני' דלא כר"ע אבל בשתעתין גנב ומכר על פיהם והך כר"ע ומיד תני עפ"י אחרים והיינו דלא כר"ע וזה דמקשה הש"ס לימא דלא כר"ע

שם ומכר בשבת פטור נרא' דס"ד דמכירת שבת לאו מכירה היא קמ"ל ואמנם אין לדייק מכאן אכל מכירת שבת דדלמא הכא הוא דאוקמ' רחמנא ברשותי' לחייב עלה ד' וה' גם כשבת מכירתו מכירה. והיינו דמק' הש"ס מתני' אבריי' ולא פריך בפשיטו' מ"ט דהך ברייתא משום די"ל דברייתא סברא מכירת שבת לאו מכירה היא

שם תוס' ד"ה באומר לו עיי' רש"א בסו"הד נ' במ"ש ליישב דבשלמ' באומר עיקוץ תאני מתאנתי נעשה הקנין בכך וכן בזריק לחצרו אבל מתאנתך למה זה יצות לו לעקוץ תאנים בשבת אם אינו ענין לקנין

תוס' ד"ה סוה"ד שהבועל היא הנותן אמנם אי עיקר הקו' ממחיר כלב אדרבא התם אחר הנותן האתנן ע"כ וצ"ל דתוס' קאי בתי' קמא

מתני' השוחט לרפואה נ' דכולא מתני' לא זו אף זו תנן ל"מ לרפואה ולכלבים דאי בעי אכיל מני' וודאי חייב בד' וה' אפי' בשוחט ונמצא טריפה דלא מצי אכיל מני' ול"מ בשוחט ונמצא טריפה דבשעת שחיטה לא ידע שהוא טריפה דחייב בד' וה' אפילו בשוחט חולין בעזרה דבשעת שחוטה ידע שאינו ראוי מ"מ חייב בד' וה' ואמנם הא דאשמעי' תנא הא גופא דלרפואה ולכלבים מקרא שחוטה ראוי' פשיטא ונראה דלדברי' דר"ש קאמר ת"ק לדידך דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה דילפי' מטבוח טבח והכן וברפוא' וכלבים דאין בדעתו לאכול ממנו לא הוה בכלל טבוח טבח והכן ומ"ט מחייב ר"ש: