ליקוטי חבר בן חיים י שסח

בהדי שאר אבות נזיקין ע"כ דינא הוה וזה שלא כד' הש"ך בחו"מ עיי"ש

ע"ב מתני' גץ היוצא מתחת הפטיש יש רמז כאן לד' תוס' לעיל דמשום שהכה בפטיש בכח הוא דחייב ולא מקרי גרמא: גמ' טעון פשתן לר"י לעיל פ' כיצד אשמעי' דאשו משו' חציו ולר"ל לרבותא אשמעי' דמשכחת לה

ש"מ צריך להניחו הו"מ למדחי דלמא בהא פליגי ר''י ורבנן

למעלה מכ' פסולה י"ל קו' תוס' דהאי אמורא מס' לי' אי בעי' למטה מי' או לא ואי הוה נקט ימעט הי' צריך לפ' עד כמה ימעט. וא"ש דנקט הש"ס הך שמעתא הכא. ויע"ל דלדחות מייתי לה דאי אמרת לי' שינחנה למעלה מגמל אתא לאניחו למעל' מכ' ויהא פסולה וא"ש ג"כ קו' תוס'

והנה מד' תוס' דרק משום לקצר לא נקט ימעט והרשב"א בחי' כ' כיון דצריך לכבות הרי היא נר אחר ושפיר אמר פסולה: אודה לצורי שזכני לסיים פ' הכונס ככה בימינו בעינינו נדחי ישראל יכנס ונתחיל לבאר פ' מרוב, בעזר לשלם מרבה

גמ' ס"ג ע"ב מה"מ ואף דקראי סתרי אהדדי דבחד קרא כ' קרן וחומש ובחד קרא כפל דלמא התם בהוד' וכפל ע"כ בלא הודה

חד בגנב נ' דר"ל דס"ד גנב מבית שומר אינו חייב כפל א"נ אם שילם השומר אין הגנב משלם לו כפל קמ"ל

רש"י ד"ה או אינו אלא לדין ע' רש"ל ורש"א וסברת רש"א דלמאי נ"מ נקט רש"י האי קרא בשומר חנם א"וו אקרן קאי ושפיר כ' כבר בשומר שכר

ס"ה ע"א תוס' ד"ה גופא כדמוכח בסוף המפקיד ואין לומר דמדמפ' רב הכי למתני' נקט הש"ס הכי א"כ תרי פסוקי ל"ל התם כעין שגזל והכא אחיי' לקרן

רש"י ד"ה ומשני בסו"הד או שנתפטמה מאלי' בא ליישב קושי' תוס' למה לא אמר הש"ס כאן מיד כי קאמר רב לענין יוקרא ולזה כ' רש"י דנוכל לפרש דמיירי בנתפטמה מאלי'

שם ע"ב ורבנן אמרי לך הו"מ למימר משום דבפ' נשא אהדרי קרא לקרן וחומש ולא אדכר אשם בהאי קרא

שם גמ' ואי אמרת וכו' שלו הוא טובח לכאור' מאחר דמוכת מהך בריי' דלא כר' אלעאי בהדי' למאי מסיק הש"ס דשלו הוא טובח ונ' דדלמא ר' אלעאי לא קאמר כ"א דדין לשלם כעין שגנב והשאר הוא דקניה וע"ז מק' מאחר דקנה איזו חיוב שייך כלל וכלל הרי שלו הוא טובח

שם גמ' הא מני ב"ש י"לד אי ב"ש ס"ל בכל התורה שינוי אינו קונה למאי אצטרי' גם לרבות שינוייהן ונ' דאי לאו דכ' גם הייתי אומר כבי"ה דהם ולא שינייהן ואצטריך גם אבל אי בכל התור' שינוי קונה לבי"ש למה באתנן לא נימא הכי וכבי"ה

ט"ו ע"א רש"י ד"ה אבל לענין שלומי א"נ ביוקרא וזולא י"לד הרי ר' אלעא אהדר לעיל לר"ח אלא מאי אינה קונה לישלם השתא ומ"ש לענין יוקרא וזילא ונ' דבשלמא בשינוי אי אינו קונה מסתברא דברשות נגזל נשתנה ומשלם לו קרן כדהשתא משא"כ ביוקרא וזילא לפעמים אי ניזל בתר השתא יפסיד הנגזל ומוטב לשלם כעין שגנב

רש"י ד"ה שינוי קונה ולא פי' רש"י מאי נ"מ אי דאו' אי דרבנן ונראה דנ"מ לענין קרבן וע"ד שפי' הרשב"א לקמן קוש' אביי דרבה הו"ל למפשט מקרבנו דיאוש לאו דאוריי'

גמ' עד שצבעו עיי' תו"ח ויש לומר דאי מהתם הו"א כי התם דפטור לגמרי ובאמת הטעם שם כמ"ש רש"י משום שאין תובעין: תוס' ד"ה כיון דבאיסורא דא"כ אפילו בתר דאתא לידי' נ' דנפקא להו הא מלתא ממתני' פ' השולח בעבד שנשבה ומוקמי' שם משום דאייאש רביה ואי ס"ד דבעי' יאוש בשעת זכיי' דווקא הרי התם בשעתא דאייש כבר נשבה

והנה נתקשה הרשב"א מהיכן פשיטא לי' לרבה דיאוש קונה ונ' דרבה ורב יוסף פליגי בפלוגת' דעולא ורב יודא בפ' הניזקין בפי' דמתני' ועל חטאת הגזילה ורב יוסף כעולא ולכך ס"ל יאוש אינו קונה ורבה כרב יודב א"כ יאוש קונה וכ"ת א"כ מוכח ג"כ דמדאוריית' קונה י"ל דעיקר סברא דרבה משום דק' לי' קו' רבא ותני עלה בחוץ ענוש כרת ותי' רבא נרא' דוחק דלמה נוקמי ברשותא דליחייב כרת אמנם התינח אי ייאוש בעלמא אינה קווה אבל אי קנה אפי' הוא מדרבנן מ"מ הפקר בית דין הפקר וממילא חייב כרת והיינו ספיקה דרבה

ס"ו ע"ב רש"י אומר לו לנגזל דלא תשביש ותאמר דהנגזל אומר לגזלן מאחר שגרמת שיאסר בהנא' הרי שלך לפניך: