ליקוטי חבר בן חיים י שסז

ר"ל גם המביא עצים ואור וק' פשיטא ואמנם אלו הי' בשעה שהביא רוח שאינה מצויה היה חייב קמ"ל מתני' דפטור דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיבא

ס' ע"א תוס' ד"ה ליבה ולבתה ד' תוס' דבשני' יכולין יהא פטור לגמרי והרשב"א לא הק' כ"א שלא נתחיי' בכולי' נזק ובאמת הא תליא בפלוגת' דתנאי פ' המצניע דזה יכול וזה יכול וד' רשב"א דקו' הש"ס להל' דשנים חייבין בשוה וד' תוס' מדקסתם הש"ס ולא קאמר הא מני ר"מ וכיו"ב ש"מ דאליבא דכ"ע א"ש וע"ז סובבים התוס'

מתני' וליחכה עצים נרא' דהכוונה אילנות דאי עצים ממש פשיט' והשתא אשמעי' תנא אילנות דמרבי' מבעלי קומה ואבני' ועפר מהשדה והיינו דמייתי קרא

הפסד מועט י"לד מהי"ת נחלק בין מועט למרובה ונ' דרש"י יישב זה דבאמת לא מיירי בהבעיר בידים כ"א שלא נזהר כל כך וס"ד בהפסד מועט א"צ להזהר כ"כ

ע"ב גמ' מלתא דשוויא לתרווייכי ע' רש"י פי' מרן זצ"ל דאני הצתי אש בציון ר"ל ע"י היצ"הר שבראתי כדדרשי' ע"פ ואשר הרעותי והיינו דווקא למ"ד אשו משום חציו

תוס' ד"ה אסור להציל וע' רש"י ד"ה למ"ד מקלי דלא משמע כן ואולי כוונת רש"י דמאחר דמלך הוא ולא משלם ואין הכל ידעי' זה גם אחרי' יצילו עצמם ולא ישלמו

ס"א רש"י מתני' אם חטין חטין י"ל דבא לאפוקי דחיטין וחיפן בשעורי' דאינו משלם לו אלא דמי שעורים בלבד כדאמרי' בברייתא לקמן ואף דברייתא בשאלה מיירי התם גם ר"י מודה אבל לרבנן בכ"ג דינא הכי וי"לד לעיל דמקש מש"ס למ"ד טמון מבעי' לי' למה לי קראי לישני דהתם גדיש של עדשים הי' וחופוהו בשעורים דהיינו טמון בשלמא לד' תוס' דלא אמעשה שהי' קמבעי מקשה קראי ל"ל אבל לד' רש"י דאמעשה שהי' קמבעי' לי' ק' כמ"ש

ע"ב הי' גדי כפות ע' רש"י כל פירושו כאן לד' ר"ל לעיל פ' דו"ה דטעמא דמתני' משום קלב"מ אבל לרבא לעיל הטעם משום דבעבד פטרה תורה וטעם פלוגתי' פי' רש"י שם דרבא מ' לי' פטור אעבד ולא אגדיש ואי משום קלב"מ גם בגדיש פטור ולר"ל פטור קאי גם אגדיש

וי"לד אמאי אפסיק תנא בהא מלתא בין סיפא לרישא: ע' מ"ש תוס' לעיל פר' כיצד בסוגיא באשו משום חציו בזה

ונ' דמהך מוכח דבין לר"י בין לרבנן חייב בבע"ח והיינו דמק' הש"ס בפשיטות לעיל לרבנן בעלי קומה מנ"ל ולא אמרי' דבאמת פטרי רבנן בבע"ח דהיינו ממתני' דגדי ומעתה מאחר דתנן ברישא דרבנן עטרי בטמון והיינו מקמה מה קמה בגלוי ור"י מפיק לי' לבעלי קומה ס"ד דרבנן פטרי בבעלי קומה קמ"ל דגם רבנן מודי אלא דדרשי' לי' מאו הקמה והיינו דתנן בתר רישא

ואמנם י"לפ דהיינו קו' רבא לקמן ממדלי' את הבירה וכ' רש"י דהך בשל חבירו מיירי ומנ"ל והנה תוס' כבר השיאו ד' רבא לד"א אמנם ע"ד רש"י מדהפסיק תנא בבבא דגדי בין רישא לסיפא ש"מ דרישא בשלו וסיפא בשל חבירו ולזה הפרידם תנא ברייתא חטין והגדיש שעורין שעורי' והגדיש חטין נר' דסיפא מפ' לה לרישא דהגדיש היינו הגג של הגדיש אלא שחפן מדבר אמר. אבל מד' הרמב"ם פי"ד מנ"מ מ' דהוה בבא בפ"ע וצ"ע פי'

ס"ב גמ' משום תקנת נגזל באשו ע' חי' רשב"א מה שהקשה על הראב"ד דמחלק בין גלוי לטמון הרי הש"ס מדמי לנגזל ובנגזל אפי' בברי נשבע ונוטל וצ"ע בנגזל הרי הגזלן פסיל לשבועה ולכך נגזל נשבע ונוטל משא"כ הכא המזיק נאמן בשבועה שפיר כת' הראב"ד דנשבע ונפטר

תוס' ד"ה מי מנחי נ' דק' להו לתוס' למה לא מזכיר ג"כ אי אמוד הוא אצא ש"מ דאפי' בעדי' מיירי אלא ה"ק להו מה ענין סוגי' דלעיל באמצע סוגי' דטמון כמ"ש התו"ח ומ"מ ל"ק כ"כ דעכ"פ ר"א ברי' דרבא הוה ודמי לה לטמון משו"ה מייתי תחלה דעשו תקנת נגזל באשה ועלה קאי

וי"לד למה דמחלקי תוס' בין דינר זהב לכאן מאי קאמר לעיל אנן ממתניתא מתנינן לה הרי עכ"פ רישא אצטריך רבא לאשמעי' וצ"ל דעכ"פ סיפא למה אתמר משמי' דרבא. וכ' להסביר ד' תוס' דעכ"פ הדינר נ' שהוא של כסף וסברא דלמא הוא רק מצופה זהב ומה"ט עדן לא הוה לה להזיקו משא"כ כאן

עשו תקנת נגזל במסור מדלא מבעי' לי' רק במסור מ' דבשאר דינא דגרמי פשיטא לי' דלא עשו לי' תקנת נגזל כ"א המזיק נאמן בשבועה וכפי' ר"ת דדווקא בבריא וברי מבעי' לי' אבל מסור שהוא פסול לשבוע' מאי דינו כגזלן או לא וי"ל דהספק אי דינא דגרמי דינא ודאי לא גרע מאשו דעשו תקנה משא"כ אי דינא דגרמי קנסא בעלמא הוה י"ל דתקנתא לקנסא לא עבדי'

אלא שהרשב"א בחי' כתב דמדחשיב לי' הש"ס לעיל