ליקוטי חבר בן חיים י שסו

רש"י ד"ה והוא שחתרה חתרה והפילה כוונת רש"י דאי לא הפילה א"כ אין האונס מחמת הפשיעה ול"ש תחילתו בפשיעה וסופו באונס

גמ' אסיפא קאי קמ"ל דכולא פשיעה וי"לד א"כ שוב למ"ד פטור מאי קמ"ל ונ' דבשלמ' בס"ד לא א''ש אלא למ"ד פטור אבל השתא למ"ד חייב הא גופא קמ"ל דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ויש ליישב בזה קו' תוס' למה לא קאמר מהו דתימא כולא אונס דא"כ למ"ד גם תחלתו בפשיעה פטור מאי קמ"ל

ע"ב רש"י ד"ה כיון דאפקוה עיי' בראש ואמנם בלא"ה ק' דלמא הוציאה לר"ה דל"ש משיכה ואמנם בר"ה גם שן ורגל פטור כמ"ש תוס'. רש"י ד"ה שומר אבידה דכ' ואספתו כוונת רש"י דלכאורה השבת אבידה הוה מצוה אבל שמירת אבידה היכי כתובה דלתקרי מצוה ולכך הביא רש"י קרא דואספתו אל תוך ביתיך

איכא דמפ' להו וברש"י ותוס' וגם בנדרים אין רמז לגי' זאת ועיין לפנינו ויש להסביר הגי' דפלוגת' רבה ור"י היא רבה סבר עיקר שמירה היא שמירת שו"ח ומה ששומ"ש חייב משום דמקבל שכר ור"י סבר עיקר שומר שכיר וחנם פטרתו תורה מגניבה ואבידה דלא ליתא לאמנועי וכיון דאבידה ע"כ שעבדי' רחמנא ול"ש אתי לאמנועי ממילא דינו כשו"ש ויש לומר דהא מלתא תליא בפלוגתא דר"מ ור"י גבי שוכר דסתם לן קרא מה דינו מאן דמחייבו בגניבה ואבידה ס"ל כיון דלא שייך אתי לאמנועי דינו כשו"ש ומאן דפטר ס"ל כיון דאינו מקבל שכר דינו כשו"ח נמצא עד"ז רבה ור"י ללי"ב הוה פליג בהני תרי גרסוח דתרוויי' ס"ל הל' כר"י לגבי ר"ת אלא דמ"ס ר"י מחייב ומ"ס ר"מ מחייב ומ"ס ר"י פוטר

ארא דק' לי להך גי' מאי מקשה רבה לקמן אדר"י מלגינתו וחורבתו מידי הוא טעמא דר"י דר דרחמנ' שעבדי' וכיון דקרא דהשב תשיבם גלי לן דלגינתו מקרי השבה הרי פקע שעבודי' בשלמא ללי"ק ל"ק דכיון דמדינא בשכר פרוט' נעשה ש"ש פעם א' האיך יסתלק בהשבה גרועה אבל להך לישנא קשיא

רש"י שם שו"ח פטור מגניבה ואבידה ושו"ש חייב כוונת רש"י דבאמת בקרא לא כ' בשו"ש כ"א גנב יגנב וכדאמר ר"י חייב י"ל בגניבה אבל השתא דתני תנא אבידה ג"כ מייתי מתני' דהשואל

נ"ז ע"א תוס' ד"ה לעולם ויש להוסיף דאד' רבה מותיב ר"י כיון דאמרת דגנבה אהחזירה קאי וא"כ ס"ד דווקא החזירה דלמקום דלא עייל הוא דחייב בגניבה ואבידה אבל בביתו קתני סיפא לעולם דאפי' בביתו

תוס' ר"ה לגינה שאינה משתמרת בד' תוס' נתיישב קו' הש"מ מאי מקש' רבה מקרא דהשב תשיבם הא קרא בבע"ח קאי ובבע"ח מודה רבה ותי' הש"מ דהך קו' מקמא דלעיל אתמר ולד' תוס' א"ש דהא נגרו בריי' סגי ברוח מצויה וא"כ לרבה א"ש

ויע"ל בשלמא לרבה י"ל דהני תרי ברייתות בהך סבר' דנגרי ברייתות פליגי בריי' דלעיל אי' לי' הך סברא והך לית ליה אלא לרבי יוסף קשיא

ע"ב תוס' ד"ה נמצא ושמא אין שייך נ' הסברא משום דעל טענת גנב לחוד לא הי' חייב כ"א משום דבעלים עמו וכה"ג לא מצאנו שחייב בכפל

גמ' דן רב כר"מ פי' אע"ג דרב אמר בעירובין ר"מ ור"י הל' כר"י דן הכא כר"מ ופסק הלכה כר"ש אע"ג דרב אמר ר"מ ור"ש הלכה כר"מ ות"ק סתמא ר"מ פסקה הכא כר"ש

ג"ט ע"ב מתני' המגדיש בתוך שדה חבירו י"לד למ"ש רש"י שכלן אוספי' לגורן אחד א"כ מאי שדה חבירו וצ"ל דבני מזרח עושין גורן במזרח העיר ובני מערב במערב ובא אחד ממזרח לצד מערב ולגבי' הוה שדה חבירו

לימא תנן דלא כר' ע' ברא"ש וי"ל דאי רבו סתם המשנה דלא כנפשי' ע"כ חזר בו ונ"מ למרמי דר' אדר'

וע' ברא"ש נ"מ גם לרבנן יש להסביר גם דטעמא דמודה ר' דנטר בו דרי כיון דעליו אחריות לגבי בני הגורן ואם הוזקה בהמתו של א' מבני הגורן באותן פירות אין להם דין כ"א מנטר בי דרי הרי עכ"פ קיבל אחריות עליו ומה"ט מודה רבי וה"ה דלרבנן כדכתב הרא"ש

מתני' הפקח חייב והנה הפקח חייב אפי' מסר לו שלהבת וא"ע לא הוה רישא דחש"ו דומי' דסיפ' בין לר"ל בין לר"י ונ' דמאחר דברישא תנן חייב בדיני שמים הו"ל לתנא למתני שלח פקח פטור אף מדיני שמים א''וו משום דברישא לא מיירי כ"א היכא דלא מסר לו שלהבת או גוזא ובסיפא בכל ענין להכי תנן הפקח חייב

דכ' בלבת אש נ' דע"י קושי השעבוד של המצרי' עלה עשן באפו ית' והיינו בלבת אש שנתלבה, ע"י קושי השעבוד

תוס' ד"ה לבתה הרשבא בחי' אף שהסכים לתי' בתר' של תוס' הוסיף עוד דעדן ק' דל' כלן פטורים