ליקוטי חבר בן חיים י שסה

לכל אי' כ' רש"י הרעה ה"ה הנהגה והש"ס נקט לה אפכא בתחלה חרישה ואח"כ הרבעה ונ' דרש"י קאי על סדר המקרא דהרבעה כ' בפ' קדושים וחרישה בכי תצא והש"ס איידי דדריש שור לחסימה סמיך לי' שור שור לחסימה

רש"י ד"ה מה שור וחמור ולקמן מפרש טעמא מוכל דמ' ריבוי כוונת רש"י ליישב ד' ר"י למאי נ"מ נקט דברות הראשונות אלא דאי הוה נקט אחרינ' לבד הייתי אומר דמפרט וכלל דריש דנעשה כלל מוסיף על הפרט והיה קשה לן בהמתך דדברות הראשונות דא"כ הו"ל כלל ופרט וכלל ולא נרבי עופות לכך נקט ר"י גופא דברות הראשונות דנדע דלאו בכלל ופרט וכלל דריש מרבויא דכלל והן הן ד' רש"י

בגמ' אמרו וכל בהמתך וק' מאי עלה ע"ד המק' הרי ר"י גופא הביא דברות הראשונות ונ' דהמק' הוה סבר דשורך וכל בהמתך מקרי פרט או דלא תימא שורך וחמורך דווקא כ' כל בהמתך לומר דשורך וחמורך רק למעוטי חיה אתי' ומשני הש"ס א"כ לא לכתוב כ"א שורך וחמורך למעוטי חיה וכ"ת דנטעי ונימא שורך וחמורך דווקא הרי כ"כ בי' דברות הראשונות בהמתך אלא ש"מ לכלל ופרט וכלל אתא

גמ' להנחה הקשיתיו נ' להסביר דהא דכ' עבדך ואמתך כמוך מ' דווק' עבדך ואמתך הוה כמוך אבל שורך וחמורך אינו כמוך ובמאי דדרשי' למען ינוח שורך עביד לי' נייח לאכול מן המחובר נמצא דרק בשם הנח' הוקשה שור וחמור לאדם לא זולת ואדם י"ל הנחה אחרת ומכ"ש דלא ילפי' לשאר איסורין

נ"ה ע"א ח"ו פסקה טובה מ' דלמען ייטב לך קאי אטובות עו"הז וכדתנן אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעו"הז כבוד א"וא ובגמ' סוף חולין לעולם שכלו טוב וצ"ע

טווס ע' רש"י וכ"ה בערוך ופי' במרפא לשון שהוא עוף שקורין פפוי וזה שקר דא"כ יהי' עוף זה טהור דטהור עם טמא וודאי כלאים ומאי אשמעי' וע' בזה בצ"צ לענין ''ווילדע ענטענן'

ואולי הוא עוף הנקרא פאזאן שהוא תרנגול הבר הגדול דאותו נוהגים לאכול

ובפ' כל הבשר מבואר בהדיא שהיו אוכלין טווס

משום דרבי החי' רשב"א בשם ראב"ד פי' רובצא זה על אפרוחי' של זה וזה ק' עוד ביותר דמתני' תנן פ' שליח הקן טמא רובץ על ביצי טהור וכן אפכא ומאי קמ"ל כאן

תוס' ד"ה המרביע עיי' תורת חיים ומגמר' סנהדרין קשה ג"כ לד' הרמב"ם שמפ' שיבוטא הוה חית הים ומגמ' סנהדרין הנ"ל בתו"ח מבואר שהוא מין דג

ומבואר עכ"פ מד' הרמב"ם דאין זה דג ולא כמו שדרש אפיקורס אחד שהוא דג הנקרא ''שטיער'

תוס' ה"ה הנהוג בסו"ד מלאכה בדגים לא ידעתי מה מלאכה יוכל דג לעשות הנהגת הקרון לאו מלאכ' הוא ואולי הנהגת המחרישה וצ"ע: הדרן עלך פ' הפרה בעזר משגב לעתות בצרה, ונתחיל לבאר פ' הכונס בעזר נדחי ישראל יכנס. לא נעל בפני' כראוי נראה דסיפא קאי אגסה שבקל תפתח הדלת ע"י דחיפה וכיוצא בה ולא כיתנן לעיל קשרו בעלי' במסירה והיינו דאשמעי' סיפא לא נעל בפני' ר"ל לפי ערך הבהמה לא היתה הנעילה כראוי

תוס' ד"ה אילימא בכותל דכל הקודם זכה צ"ע לקמן ס"פ החובל בההוא דקץ אילן כ' רש"י שהי' בו להמית בני אדם בר"ה וחייבו רב עשר' זהובי' שהפסידו מצוה

ולולי ד' תוס' י"ל דהש"ס קאי למסקנא דעיקר רבות' דר"י דמחייב בדיני שמים ובכותל בריא כיון דבדיני אדם חייב פשיטא דחייב בדיני שמים

נ' ממונא בעי לשלומי כתב נ"י דהרא"ה דייק מכאן דאם תביעתו על חבירו אמת אלא ששכר עידי שקר אינו חייב מדאורייתא פי' דאל"כ לוקמי ברייתא בה"ג אלא ש"מ דכ"הג גם בדיני אדם פטור. וכ' עוד דאם העדים מודים שהעדו שקר מחייב לשלם וצ"ע הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מה לי בהודאתו. ומצאתי דברי' אלו בד"מ חו"מ סס"י ל"ב וכת' דדווקא העדים חייבים לשלם אבל אינם נאמנים לחייב השוכר מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכ' עוד ביודע עדות מ"ט לא מחייב מדיני גרמי וצ"ע היכא מצינו בלא עשה מעשה שיהא חייב והשיב תלמיד א' ממחצית הכרם שנפרצה

ומ"ש התו"ח דמטעם דינא דגרמי פריך הש"ס צ"ע דלמא ר"י כחכמים דר"מ ס"ל דלית להו דינא דגרמי

תוס' ד"ה אלא לחברי' בסו"הד מ' דהשליח פטור לכאורה דלמא משום דפקח ישלם ונ' כוונת תוס' דא"כ עכ"פ היכא דלית לי' לפקח לשלומי השולח חייב ולשנא דמתני' ל"מ כן: תוס' ד"ה נפרצה בלילה ע' רש"א כוונתו דל"ת א"כ רישא ל"ל: