ליקוטי חבר בן חיים י שסג

רש"י ד"ה אין שליח לד"ע להתחייב שולחו נ' כוונתו דלא מצי אוקמי לה בשליח חש"ו דמ"מ המשלח פטור בדיני אדם וע' חי' רשב"א

שעקרו שני' חוליא עוררני תלמיד א' דה"ה דהו"מ למימר שכרו ברשות של שני' ופתחו שנים כא' פתח לר"ה: תוס' ד"ה האחרון ע' רש"א וצ"ע לר' לית לן קרא אבל לרבנן הרי דריש א' ולא שנים

שור פסולי המוקדשין כ' הראב"ד דאפי' פרקו וכתב ה"ה דמדאמרינן כן גבי בור דווקא ולא בנגיחה ש"מ דלאחר שנפדו ומני' ובי' הו"ל למדחק מדאצטריך קרא והמת יהי' לו ואי קודם שנפדו מרעהו ילפינן דבכולהו נזקי' תנן נכסים שאין בהם מעילה

ע"ב רש"י ד"ה אפי' רבנן ומיהו כולא מלתא י"לד מהו ענין דברים אלו לכאן ונ' דמבואר מד' רש"י לקמן בלי"ב דרב זביד דללי"ב מה"ט פליגי רבנן משום דס"ל בכ"ג א' ולא שנים אפי' שנים גרמו למיתה וא"כ והמת יהי' לו היינו מי שהמיתה נעשה בגורם שלו ושפי' אצטריך אחד ולא שנים אבל ללי"ק דהכא לא בא למימר אלא מי שגרם המיתה הוא ישלם ולא מי שגרם הנזקין שפיר קשה ל"ל א' ולא שנים והנה כבר עורר התו"ח דע"כ בס"ד ג"כ כלי"ב הוה סבורי' לן ולק"מ וע"כ לא עורר רש"י כ"א כאן ללי"ק

והנה מד' רש"י בלי"ב מבואר דעכ"פ ס"ל לרבנן א' ולא שנים וא"כ מ"ש תוס' לעיל דה"ה בח' וט' ע"כ ללי"ק דווק' כ' הכא ולא כד' רש"א וכן מבוא' ברא"ש כשהביא ד' תוס' אלו ביאר באו"ד דהל' כלי"ק דרב זביד

רש"י ד"ה כגון שלא היה בו הבל ובסו"ד ולשמואל דאמר וי"לד מ"ט לא כ"כ רש"י גם ללי"ק דמסקי' כמו כן שהוסיף הבל ע"י סיוד וכיוד ונרא' דבלי"ק יש ליישב בדרך אחר דקיי"ל היכא דקפצה בהמה מדעת ל"ש ריסוק איברים ואמנם היינו לענין חבטה אבל להבלה לית לן וא"כ י"ל בלי"ק הכי משני הש"ס דמיירי דלא נפלה ושייך חבטה והיו כולן חייבין או קפצה וחבטה לא שייך כ"א הבלה ושדינן חיובא אבתרא שגרם הבלא וחבטה ולא אקמאי אמנם כ"ז למיתה יש לחלק אבל לענין ניזקין בכ"ג משכחת לה וא"כ ק' לשמואל וצריך לאוקמא במלא ספוגין ומה"ט נראה דשבק להך דסיוד ולא כמ"ש הלח"מ דהיינו ט' ויו"ד דהרי הש"ס דידע מט ויו"ד ולא אסיק אדעתא לדמות לזה סיוד וכיוד אלא ודאי הש"ס אזל הכא לרב דס"ל דהתור' לא חייבי בר"הר אחבטה ולשמואל דקיי"ל כוותי' מוקי לה בסיפוגין וכמ"ש

גמ' מי אמרי' אסתלק תעשה ראשון האיבעי' בין לרבנן אף דאמרי אחרון נקרא בעל הבור דלמא היינו דווקא היכא דלא אסתלק בין לר' דלמא גם ר' מודה דמי שגרם מיתה מקרי בעל הבור אלא דפליג לענין ניזקין

ואולי האבעי' אי העיקר כלי"ק דרב זביד דקרא קרא למי שחפר י"ט ול"ש אסתלק או כלי"ק דמי שהמיתה בשלו ושפיר שייך אסתלק. ומ"ש הרא"ש דהך האבעי רק לרבנן צריך פי'

מחמת חבטה אי מחמת הבלאה ע' פלפולא חריפתא ולמ"ש לעיל דבהפיל עצמו לבור ל"ש חבטה א"ש כ"כ

רש"י במתני' עבר הראשון הק' הת"וח פשיטא דפטור ונ' דלמ"ד במשתמש מיירי קמ"ל דלא בעי' מסר לו דליו

נ"ב ע"א תוס' ד"ה כיון שמסר ותיחוד ותפתח ע' רשא ופי' דלא מ' לתוס' דמיירי התם שמסר לה הבעל גם המפתח דא"כ ותפתח ותיחוד הול"ל ומקאמר ותיחוד מ' שהי' פתוח ומפתח למה לי

רש"י ד"ה ושמואל אמר לשון אחר ק' לי' לל' אחר דסדרא דש"ס מ' כשם שר"י מיקל נגד שמואל ה"נ שמואל מיקל נגד רב משא"כ לרש"י שמואל מחמיר ואמנם ק' לרש"י כיון שראהו מגולה למה יפטר ונ' ליישב דכ"ז שלא ידע שהתליע הכסוי סבר הא דהבור מגולה משום שהשני יבא מיד לדלות עוד ונ' דתוס' ג"כ מה"ט נאדו מפי' רש"י וכמ"ש

נ"ב ע"א רש"י במתני' ועבר עליו השור בא לחלק מברישא מיירי שהתליע ונשברה שהרי היתה מגולה וכן פ' רש"י וסיפא מיירי רק שהתליע ולא היתה מגולה ועבר עליו השור ונפל לתוכו

מתני' כסהו כראוי אף דגם רישא מיירי בהתליע מ"מ י"ל דרישא אפי' התליע מגבו מיירי ולא שת לבו לראות אבל הכא מיירי דווקא שידע שהכסוי חזק כי מגבו לא היה שום חסרון אלא שהתליע מתוכו

ע"ב תוס' ד"ה ת''ש לולי דברי' היה נ' דלכאורה יקשה מאי מקשה מקשה מתחילה הרי כבר ידע דמתני' בהתליע מתוכו מיירי א"וו עיקר קו' היתה אחר שתירצו לו רישא סיפא ל"ל

מי אמרי' מגו לכאורה הי' אפשר להסביר דאלו לא פשע לגמלים והי' בודק הכסוי פנים ואחור כבר הי' יודע שהתחיל להתליע מתוכו אא"כ לא מק' הש"ס משור פיקח דל"ש זה

נ"ג תוס' ד"ה שמואל לטעמי' ונחבט בקרקע עולם נ'