ליקוטי חבר בן חיים י שסא

דפירות דהוה לה שלא תאכל ופטור מדיני אדם ורבותא דחייב בדיני שמים

והנה המק' קאי בשטת ר"ז לעיל דבעל הקדירות יש עליו נטירות קדירותא לרבנן ורבא לטעמי' דכל נטירותא על מי שקבל נטירותא וע' רש"א במתני' אין חילוק בין שלא ברשות לברשות לענין חיוב בעל הפירות ולהרמב"ם אינו כן ואמנם הרמב"ם דפסק כרבי שפיר סבר לחלק וע' בלח"מ

ודע מ"ש תוס' מרוח שאינה מצויה כוונתם מאחר דרבא קאמר דברשות כל נטירתא קבל עליו ואפי' אכלה בכלל ואמאי בשלא ברשות דהנטירה לבעל הפירות פטר באכלה

איבעי' להו לפי ד' תוס' י"ל דנטורה דעלמא מקרי רוח שאינה מצויה והייני דווקא שיבא שור מבחוץ לחצר ויזיק אבל שילך השור לחוץ ויזוק זה וודאי מקרי מצויה ואיבעי' להש"ס אי רבא דקאמר אפי' נשברה ברוח מצויה קאמר או אפי' אינה מצויה

והנה בין לרש"י בין לתוס' יק' במעשה דברחה אמאי לא פריך הש"ס דרבא אדרבא ונ' דהתם רבא לרבנן מיירי והכא רבא לנפשי' י"ל דכר' ס"ל

בעל שור חייב בנזקי חצר הק' תו"ח פשיטא ונ' דמדלא מחלק רבא בין תם למועד ע"כ משום רגל מחייב לי' וס"ד דלא אורחי' בהכי ומשום קרן מחייב רק פ"נ בתם קמ"ל דאורחי' בהכי וחייב נ"ש משום רגל

מ"ח ע"א תוס' ר"ה דאמר מר לכאורה ה"ק הש"ס מדפטרית לבעל השור ע"כ משום איש ולא בור פטרית לי' וא"כ בעל החצר נמי לפטור אא"כ ל"ש ל' דאמר מר והטעם דבעל השור בלא"ה פטור דאין זה בורו

בסוה"ד וצ"ע ר"ל ממדנקט רבא שור והסברא לחלק משום דכ' כי יכרה איש בור ולא יכסנה מ' דהכורה חייב לכסות אבל הא ק' למ"ש רש"י דעיקר החיוב משום דאפקרי' וא"כ ע"כ הכורה פטור

תוס' ד"ה היזיקי ב"ה תרי ספיקא מבואר מד' דמפ' ולא ידע שלא נתכוין אבל ידע שהוא ברשותו דאל"כ גם כאן איכא תרי ספיקא וע' בתו"ח

רש"י ד"ה והזיק כ"כ משום דמסקי' דמיירי ג"כ בלא ידע וא"כ היינו היזק לזה כ' רש"י דכל בידים הזיק קרי לי'

ע"ב גמ' בשלמא לעולא אלא לשמואל ומרב שתיק הש"ס י"ל דלרב נקט אב ובנו כלומר ל"ש מועד לגדולים ל"ש מועד לקטני ומלתא אגב אורחא קמ"ל

תוס' ד"ה שמואל אמר ע' רש"א ויק' מכאן על הרא"ש שכ' דרבא כר"ז וא"כ לק"מ הכי ומאי דוחקי' דרבא כאן ונ' דד' הרא"ש דקו' הש"ס היה דסיפא מיותרת דמדקתני ברישא ושמרו חייב הא סתמא לכה"פ שני' פטורי' וא"כ סיפא ל"ל לגופי' פשיטא ודיוקא מרישא שמעי'

שור שהיה מתכוין עי' רש"י נ' כוונתו לפ' תי' הש"ס לקמן איידי ופי' מאחר דבאדם מיירי קרא דנתכוין לחבירו והתם כ' אנשי' ולא שוורי' ידעי' משם דכה"ג שור פטור ואמנם באמת שור פטור אפי, נתכוין לאשה והיינו מטעם בעל השיר נקי וזה תו"ד רש"י ע' ותמצא. וז"נ ג"כ כוונת הש"ס בתי' דהכי כתיב כלומר דהכי במתכוין כ' דיני אדם וילפי' מני' בהדיא דיני שוורי' וממילא אייתר בעל השור נקי למתכוין לאשה

ואדם שנתכוין יל"ד לאיזו צורך האריך התנא להציע מה דכ' בקרא בהדיא ונ' דמתני' ר"ש הוא דדריש נפש תחת נפש ומטעם דנתכוין להרוג את זה והרג זה וא"כ עכ"פ משלם דמי וולדות אפי' אם יהיה אסון אבל אם נתכוין להרוג האשה פטור מדמי וולדות אם יהיה אסון דק"ל ב"מ

מ"ט ע"א תוס' ד"ה חמרתא מעברתא ע' רש"א ובחי' רשב"א יישב קו' רש"א דה"פ ד' התוס' קרא לא מיירי כ"א היכי דהוולדות של בעל והיכא דאינן של בעל י"ל דין נזקין וממילא אמרי' חמרא מעברתא הוא דאזיק

וע' בנ"י שכ' דקו' רש"א ק' לי' להרי"ף למה לא הביא קרא דבעל האשה ודייק מנה הרי"ף דר"פ כר"א ב"א ס"ל דאפי' בנתכוין פטור. ובנתכוין לא כ' קרא דבעל ואצטריך חמרא מעברתא עיי' בדבריו ותמצא

והנה החי' רשב"א תי' דבבור ל"מ חמרא מעברתא משום דכ' והמת יהי' לו ובשפחה הרי המת אסור בהנאה וכ' ואם תאמר בשפחה שלא טבלה הו"ל מת נכרי ומת נכרי מותר בהנאה מ"מ ל"ל תרי קראי שור ולא אדם וגם והמת יהיה לו אלא ש"מ והמת יהיה לו למעט מת דאסור בהנאה ושור ולא אדם אפי' היכא דמותר בהנאה זה תו"ד החי' רשב"א אא"כ תפשוט דמת נכרי מותר בהנאה דאל"כ תרי קראי ל"ל והרשב"א נ' דמס' לי' הא מלתא וכבר האריך בענין זה המ"ל בה אבל ונ' דבאמת מחלקי' בין אדם לכלי' דבכלי' אפי' מנזקין פטור משא"כ באדם ואמרי' סברא הוא בכלים שבירתן זו מיתתן וי"ל ע"ד דאמרי' בעלמא מלתא דאתיא בק"ו או בסברא טרח וכ' לה קרא וה"נ