ליקוטי חבר בן חיים י שס

באומר שהוא גזלן מיירי דל"ש החזרתי שלא בעדי' ע"כ אין נזקקין לנתבע

ולא יק' לך מד' רש"י בסנהדרין שלא הזכיר נפחת ע"י תשמיש כ"א נפחת או אבד נפחת מ"מ יל"פ כשמעתין ואבד וודאי א"ש כיון דאבד היאיך יאמר החזרתי

והנה תוס' הגיהו בד' רש"י דל"ג בעדים והרשב"א קיים הגי' ונ' מדבריו דר"ל דהעדי' מעידין שעדן חייב לו כגון שהודה בפי' קודם שעמדו לדין

והנה מ''ש תוס' דאנו ידעי' שהיה שם בשעת מעשה צריך ביאור ונ' כוונתם שאומר שתפס בפני שכיניו ואנו יודעי' שפלוני ופלוני היו אז שכני' אלא שעכשיו הלכו להם

ובזה מיושב דלא נקטו תוס' בקו' רק תפיסה ולא נקטי ג"כ משכון דבמשכון מאחר דמיירי במלוה בשטר פשיטא לתוס' שאומר עידי השטר ידע ג"כ שמסר לו משכון אבל בתפיסה הוא דק' להו

מ"ש תוס' דאשרו חמוץ קאי אחבלות ר"ל דהמרים יד על חבירו נקרא רשע וא"כ החובל הוה חומץ אבל לד' רש"י לא ידעי' מי כאן החמוץ או החומץ

ע"ב תוס' ד"ה ורביע נזק תוכן דבריו דאותן עשר שמשתלם ניזק מן הוולד מנכה לו בעל הפרה ואינו משלם כ"א שבעים זוז תמור שמוני' והיינו דא"ל גלית אדעתך דאית לך שיתוף

תוס' ד"ה מידע ידיעו ואולי י"ל דמצרפו אומדנא דפרה קודם לידה נגאה משום חבלי לידה אבל לאחר לידה חלושה

מ"ז ע"א תוס' ד"ה ליתא ע' תוי"ט ולי נ' דקו' תוס' דהו"ל כאילו כחשה הפרה ונעשי' וולד ומחצית הכחשא משלם הניזק ואפי' רביע מן הוולד אינו מגיע לו

ומה שהק' התיו"ט לסתירת ד' התוס' נ' דהתם אסתמא דגמרא קיימא תוס' והכא אליבא דרבא דפליג בפ' השואל אסתמא דגמרא עיי"ש

רש"י ד"ה משתלם כולא נזק אי ליתא לפרה דחי איתא וכי יכול הניזק לומר מאבר זה דווקא פרע לי

ואמר רבא כ' רש"י דארישא קאי והיה מ' כד' הרשב"ם בב"ב דמתני' הלכתא אמנם הרמב"ם נשמר מזה וכ' שור שנגח פרה מעוברת ונ"מ לדידן להל'

קוטע יד עבדו הק' התו"ח כיון דבמתני' פ' החובל תנן ידו למה נקט רבא יד עבדו ונ' דבס"ד בידו של חבירו ע"כ לא שייך שומא אחרינא אבל ביד עבדו באמת שיימי' עד"ז כמה היה נוטל הרב לקטוע יד עבדו קמ"ל רבא דלא ומשכחת לה בעבד שאינו רוצה לפרש מע"א

תוס' ד"ה וליכחוש מזיק י"ל דמשו"ה מייתי הש"ס הך שו"ט בוולד של אחר וס"ד כיון דהוולד של אחר מיהת לשום לוולד בפ"ע והייני דמק'

שומנא י"ל דהקונה בהמה בשומא קונה אותה כמה בשר וכמה חלב יש לה וידוע דמעוברת מחזי שומן טפי וא"כ מכח הוולד נתרבו דמי השומן של הפרה קמ"ל דלפי מה שאנו מוציאין אותה שמינה עכשיו שיימי' כמה היה אדם נותן בעד בהמה כזאת מחייב

וסיים הרמב' והנפל של בעל הוולד וק' פשיטא ונ' דמשכחת לה דמאחר דהשומא על בעל הוולד מועט לפי מה שביאר הרמב' עפ"י מסקנא דידן ויוכל להיות שהנפל שוה יותר למכור מהשומא שמגיע בעד פרה מעוברת על הוולד יקח אותו המזיק לזה כ' הרמב"ם והנפל של בעל הוולד

הקדר דקדקו תוס' ג' בבי ל"ל וי"ל דרישא ברגל מציעתא בשן ושני' מועדין מתחלתן וכה"ג מיירי בסיפא בקרן מועד ולהכי נקט ג"כ כלב שהוא מועד מתחלתו וס"ד כיון דמועד צריך שימור מן התורה ויהא בעל החצר חייב קמ"ל

והנה הא דפשיטא להש"ס בס"ד דבעל הקדירות ג"כ קיבול עליו שמירה נ' משום דק' לי' אמאי לא קתני בסיפא ג"כ ואם היזק הבעל הקדירות כדתנו ברישא דחייב אלא ש"מ דפטור ומ"מ מסיק רבא דמאחר דאפי' נשברה ברוח קיבל עליו בעל החצר אין על בעל הקדירות שום חיובא

ע"ב אמר רב ל''ש ע' רש"א כוונתו דק' לי' לרב למת נקט תנא בפירות ל' והוזקה דאין זה חידוש לגבי קדירות ולא נקט אכלה ומתה דהוה רבותא טפי דלא אמרי' הוה לה דלא תאכל

תוס' ד"ה הוה לה מל' תוס' מ' דהשור הביא עצמו במתכוין להיזק אבל הראש פי' דאבעל השור קאי עיי"ש בפנים

תוס' ד"ה באפרזתא ע' תו"ח וכוונתו דתוס' דווקא באפרזתא קאמרי דאיכא דינא דגרמי וגם אבודין לגמרי פי' שאפי' אכלה דבר מיעוט תמות משא"כ בפירות

וי"ל דתי' בתרא ג"כ ס"ל דעיקר רבותא דבריי' לענין דיני שמים אלא דק' לי' למה אכתי לא נקט פירות ולאשמעי' רבותא דפטור מדיני אדם וע"ז כ' דאפרזתא ג"כ בכלל סם המות והתם שייך רבותא