ליקוטי חבר בן חיים י שנט

הדרן עלך פרק שור שנגח ארבעה בעזרת לעמו מחיש עזר וישועה, ונתחיל לבאר פרק שור שנגח את הפרה, בעזר עונה לעמו בעת צרה

מ"ו ע"א רש"י במתני' וילדה ומת הוולד ומבואר מדבריו דבא לומר שהוולד היה חי ומת אח"כ ודייק לי' רש"י הכי מדלא תנן והפילה כדנקט הרמב"ם ש"מ שילדה וולד חי אמנם תנא דידן לאיזו ענין נקט הכי נ' דס"ד מדקיי"ל היכא דאימא מייתא הוולד מיית ברישא וש"מ דעד שלא נגחה ילדה קמ"ל תנא דהייני דווקא במיתה טבעי' אבל לא במיתה הבאה ממק"א כדדייקא תוס' במק"א מדדרשי' תחת אמו פרט ליתום ואפשר דמאחר דהרמב' מייתי בהל' הקרבנות הך דפרט ליתום נקט כאן הפילה למימרא דליכא ביניי' בין ילדה מת או חי

משלם ח"נ לפרה לכאורה פשיטא מאי קמ"ל ונ' דס"ד דשמין פרה זו כשהיתה מעוברת כמה היתה שוה וכמה שוה עכשו קמ"ל דשמין פרה בפ"ע וולד בפ"ע והטעם דמתני' ר"ע הוא דס"ל תורא דשותפי ולא אזלי' לקולא כ"א יחלוקו שניה' נזק הוולד. ואמנם בסוף שמעתין באמת קיי"ל דשמין פרה מעוברת וי"ל דרבא הא קמ"ל דלא נידיוק ממתני' כמ"ש

רש"י ד"ה א"נ לכי הא יל"ד בדבריו שכ' ואשמעי' מתני' וכי מה ידענא בענין זה ממתני' דידן ונ' כוונתו דמתני' דנקט שור תם אליבא דסומכוס ש"מ דאפי' בתם פליגי רבנן אף דקיי"ל כר"ע דתורא דשותפו הוה ש"מ דגם הך שותפות ל"מ ורבנן לאפוקי מחזקה א"כ גם רובא לא עדיף

אי לרדיא זבין כ' רשב"ם בב"ב דע"כ במכירו מיירי וכ"כ הראש ונ"י שם אמנם בשמעתין לא כ' הראש כ"א דאזלי' בתר אומדנא וד' המע"מ דל"צ מכירו וצ"ע דא"כ מאי אומדנא איכא ואמנם יל"ד א"כ אמאי לא משני הש"ס מיירי באינו מכירו ונ' דל' לחבירו מ' דבמכירו מיירי

והנה התוס' הכריחו כאן דלית הל' כסומכוס והרשב"ם בב"ב שם פסק כסומכוס ונ' דמ' לי' דלא קיי"ל כלי"ב וז"ש שם דשמואל מצי סבר שפיר כסומכוס ללי"ק קאמר וליישב דלא תק' הל' אהל' באיסורא יש להסביר ע"ד שכ' הרא"ש ס"פ גיד הנשה דתורה שאומרה דבר זה אסור אמרה אחרי רבים להטות אין כאן אי' אבל בממון שהתובע טוען בה נגד הרוב לא שייך זה

והנה ה"ה תמה על הרמב"ם שלא הביא דאם הדמים מודיעי' אזלי' בתר רוב כ"נ לפ' דבריו דוודאי היכא דהחיוב נגד הודעת הדמי' אין לומר דרבנן מודי והש"ס דמק' אי דמי נכסתא היינו משום דלא ידע עדן דרובא לרדיא אבל לבתר דמסקי' רובא לרדיא ל"ק כ"א היכא דהדמי' ג"כ מודיעין דלרדיא זבין ניזל וודאי בתר רוב וזה הו"ל להרמב"ם לבאר

והנה פלוגתת סומכוס ורבנן בשמעתין יש לבאר דסומכוס כר"ג דחזקת הגוף עדיף כחזקת ממון אבל לא עדיף דכי היכא דאמרי' פ"ק דכתובות דר"ג בברי ושמא לחוד ל"ק ה"ה בחזקת הגוף לחוד לא אמר וה"נ איכא חזקת מעוברת לפרה ואיכא למימר עכשיו בתר נגוחה הפילה ורבנן כר"י דלגבי חזקת ממון חזקת הגוף לא כלום הוא ומשו"ה עליו הראי' ועד"ז יש לבאר פלוגתת הרשב"ם בב"ב דפסק כסומכוס עם תי' בשמעתין דפסקי כחכמי' דהטו"ז ביו"ד סי' שצ"ו נחלק עם מהר"ם מינץ בא' שהוגד לו שמת לו קרוב ואינו יודע אם תוך או לאחר ל' דד' מהר"ם דאף דעכשו מת אוקמי' לי' בחזקת חי כל כמה דמצי יאמרו עדן ליכא ל' והטו"ז ס"ל כיון דעכשיו חזקת חי אזל לי' ליכא לאוקמא אחזקת חי ומעתה ד' תוס' דגם כאן ליכא לאוקמא לפרה בחזקת מעוברת כיון דעכשיו עכ"פ הפילה ואין כאן כ"א חזקת ממון והמוציא עליו הראי' וד' הרשב"ם כמהר"ם מינץ וא"כ יש כאן חזקה דמעיקרא ושפיר קיי"ל כסומכוס כי היכי דקיי"ל כר"ג

המוציא מחבירו ע' מהר"ם לובלין שהק' מאי מק' רב אשי הרי אצטריך קרא לאפוקי מסומכוס ונ' דרב אשי ה"ק אי קרא לאפוקי מסומכס אתא סומכוס בהאי קרא מאי עביד לי' וצריך אתה לומר דקרא אתא כפשוטו דהמוציא עלי' הראי' וק' קרא ל"ל אע"כ קרא לכדר"נ לדידן נמי כדר"נ וד' התו"ח בזה תמוהי' שביאר באמת ד' רשב"נ ע"ד קו' מהר"ם ולא זכר כלל דא"כ לא מק' ר"א מידי

וכ' עוד התו"ח שם דמ"ש רש"י תפס או משכון היה לו ונפחת ע"י תשמישי היינו דאל"כ אין בד' שמעון כלום כקו' תוס' דראובן יכול לומר פרעתי משא"כ לפי ד' רש"י גזלן אינו נאמן להחזיר שלא בעדים וגם דברי' אלו תימא הם כיון דתפס אחובו או י"ל משכון אחובו ואומר כי שמעון עדן חייב לו וכי מחזירין התפיסה או המשכון קודם פרעון ונ' כוונתו דלכאורה למאי נ"מ נקט רש"י עד"ז לימא כפשוטו שמעון טוען כ"ז שלא פרעתי אינו יכול לומר החזרתי ומטעם שכ' כאן אבל אם אפרע לו מיד יאמר החזרתי אלא דיק' א"כ מ"ש מזיילי נכסי דהדין עם הנתבע א"וו כאן