ליקוטי חבר בן חיים י לו

וע"ז משני דמ"מ ר"א לא ימנם ב"ד חציף וכפי' רש"י אמנם הרמב"ם נ' דהנה מפ' קו' הש"ס באמת דלמאן דסבר כשמואל בקי"ש לכתחלה סגי בב' וא"כ אכתי דלמא ר"א ג"כ כשמואל ס"ל ולזה פי' דה"ק דר"א נצטרף בהדיי' וע' בזה

בענין עד נעשה דיין כתובות פ"ב וסיומי לשעורי ימות הקיץ תדי"ר

מעידין בפני' וחותם ע' רש"י דמיישב ל' וחותם כי הכוונה אף שהם כותבי' אשתמודענא והג' באמת אינו מכיר מ"מ חותם עמהם ובאמת י''לד כיון דלא בעי' למחת"כ"א תרי כד כדאמרי' לפנינו אמאי יחתמו טפי מתרי אשתמודעי ובשלמא לד' הרא"ש דכה"ג לכתחלה מיהת צריך למכתב וחד ליתוהו וזה ל"ש כאן ואם יכתבו ל"א בנקל יגיע לערעור שוב ניחא משא"כ להרא"ה לקמן והר"ן שהביא ד' הרא"ה דאין חיוב למכתב וחד ליתוהו הלא אתי שפיר טפי למחתם רק תרין ולזה נ' דדוקא אי מקיימי מפי סהדי כ' הרא"ה כן משא"כ באשתמודענא איכא למיחש שיערערו כי רק השני' אשתתודעי ולא העידו בפני הג' ושפיר טפי שיחתום גם הג'

ואמנם עכ"פ הך וחותם בסיפא צריך ביאור ואמנם לד' הפוסקי' דאף דלא חתם הג' לא מהני א"ש דה"ק דאין מעידין אף דחותם וכן למ"ש הש"ך בפי' ד' הש"ג ג"כ א"ש דלבדו לא יחתום משא"כ בהדי אינך ואמנם למ"ש לעיל בכוונת הש"ג ק' טובא וצ"ל דה"ק דאינו רשאי לחתום עם אשתמודענא דהוה שקר כ"א בפ"ע ולומר שקיבל מהם העדות ועד"ז גם ד' הש"ג מבוארים

וש"מ דייני' המכירי' א"צ להעד י"לד האיך לא הרגיש המק' בד' ר"א ונ' דה"ק דמידי הוא טעמא דבחתמו אין מעידין משום שקר תיפוק לי' דהרי לא העידו אלא ש"מ א"צ להעיד ור"א דחי לי' דלמא באמת ה"ט דרב ועד"ז מבוארים ד' הרא"ש שכ' דא"צ ביחד מדלא פסלי' מה"ט בחתמו דלמא באמת ה"ט וכי מבוא' ברב מאיזו טעם פוסל אמנם למ"ש כל דיוק הש"ס הוה עד"ז ושפיר כ' הרא"ש. ואמנם דיחו שני של ר"א תליא בדיחוי ראשון וזה מובן ממילא

בענין ד' הי"מ נ' דהנה עיקר קו' תוס' עלי' הי' עד"ז דמ' להו דטעמא דעד עצמו הי' קרוב ש"ד אמנם הי"מ ס"ל כמ"ש הר"ן בס"פ דקרוב לגמרי פסול מלא יומתו אבות על בנים ואמנם לכאור' ק' ע"ד הר"ן א"כ אמאי עד נעשה דיין וצ"ל דטעמא מאי לא יומתו אבות על בני' דאנן סהדי דהדיין מאמין לקרובי' ואינו דורש וחוקר כראוי אמנם התינח אי צריך דרישה וחקיר' משא"כ אם הדיין בעצמו העיד א"צ דרישה וחקירה כיון שהוא יודע האמת על בוריו ואמנם הי"מ ס"ל דעכ"פ אזי פסול מטעם אחר שאינו יכול להזימו וא"ש ד'

ואמנם ע"ד הרא"ש ק' לי למה זה לא דייק משמעתין למלתי' דקרוב רשאי להיות דיין בקי"ש ונ"ל דס"ל להראש דהנה באמת גם בקרוב יכול לילך להזימן בב"ד אחר אלא דחיישי' אדרבא דלמא לא ידעו עידי הזמה כי הדיין קרוב לעידי' וילכו לפניו לפי שבפניו נתקבל העדות והוא לא יקבל הזמה עלי' וא"כ התינח בקרוב משא"כ בעד עצמו שהוא דיין ל"ש זה דוודאי ילכו עידי הזמה לב"ד אחר

ובזה נתיישב לד' הרא"ש עוד ב' קו' חדא דלד' הראש מ"פ הש"ס מקי"ה אשמעתין בשמעתין ל"ש הזמה כמ"ש הרא"ש ובקי''ה כיון דצריכין להעיד באיזו שעה ובאיזו מקום שייך הזמה לענין מלקות מיהת אמנם למ"ש בעד נעשה דיין ליכא למיחש לענין זה כלל שפיר פריך הש"ס וזאת שנית דלכאורה לד' הרא"ש גם עד נעשה דיין מטעם דלא בעי' הזמה מכשרי' וא"כ אמאי בשליח הגט שאומר בפ"נ והיינו באותו יום הכתיב בגט ושייך בי' הזמה אמאי מכשרי' עד לדיין אע"כ כמ"ש בעד נעשה דיין אדרבא ליכא למיחש להזמה דוודאי ילכו עידי הזמה לפני ב"ד אחר וע' בזה. ועד"ז יש לפ' כולא מלת' דבדרבנן עד נעש' דיין אלא דרבנן גזרו אטו קרוב דאיכא למיחש להזמה וא"כ כי גזרו בדאוריי' דלא הוה כ"א חדא גזירה משא"כ בקי"ש דרבנן דלא בעי' מה"ת ב"ד כלל דליהוי גזירה לגזירה לא גזרו

ולסיים בד' אגדה יש להמליץ הנה כ' ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו וד' רז"ל הכ' הזה על אנשי מעשהו על ענין אשר הנשמה כל לילה ולילה חותמת על מעשי' שעשתה ביום ויל"ד מלת כל הכ' בזה

ונ' דד' רז"ל בסנהדרין ע"פ יקרא אל השמים ואל הארץ וגו' כי הש"י אינו דן לנשמה בלא גוף פי' נפש היסודי' אשר באדם והנה א"כ ע"כ שני' חותמין כל יום וז"ש ביד כל אדם הן הגוף הן הנפש יחתום לדעת כל אנשי מעשהו שאדם עושה בספר נכתב כדתנן וכל מעשיך בספר נכתבי' ובלילה באי' הגוף והנשמ' בצירוף הש"י שהוא ג"כ עד ודיין כדתנן לקיים את השטר והנה הש"י יעשה עצמו כאלו לא ידע מזה כלום למען לא ידמו הגוף והנפש כי האדם מוכרח במעשיו ואין כאן שכר ועונש והיינו ג' הנ"ל שישבו לקיים את השטר עד