ליקוטי חבר בן חיים י לה

פי' רש"י ולא זכר קו' זו כלל ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ו תי' על קו' זו ולדעתי נ' ליישב במ"ש הנ"י פרק חזקת הנ"ל בדברינו דאם קבלו ב"ד העד מן השוק טרם קבלו עד השטר ל"ש נפיק נכי רבעא וא"כ הכי מיירי כי אותו הדיין יושב בב"ד זה וכי מטא האי שטרא מיד נתן עדותו, ול"צ שוב העד השטר כ"א אמחצה

ואמנם לדידי ק' אחריתא א"כ למאי דפריך רבא דעדות כזה אינו מצטרף אמאי מצרפי' לעיל שני' מן השוק לעד השטר הרי גם זה לא מסהיד אמאי דמסהדי אנהו ולזה נ' לפ' ע"ד רש"י כל הסוגיי' בע"א די"לד נהי דרב"ח לא פריך עלה למה זה עוד שבחה א''וו דגם שמואל הבין קו' נכי רבעא וקו' רבא ועיקר מלתא דשמואל הוא עד"ז כי אנן לא נצרף העד להעיד על השטר כלל כ"א על הקיום שהרי גם הוא הי' בב"ד בשעת הקיום וא"כ שפיר עדותן שוה וכ"א מעיד על המחצה והיינו דקלסה רב"ח אמנם רבא השיב דכיון דלרבנן אמרי' דעד השטר מעיד על מנה שבשטר ה"נ אף דמעיד על הקיום כיון שמעידי השטר הוא על השטר הוא ולא על הקיום ולא אצטרפי והנה העיקר הוא משום דהדיין מעיד על הקיום ולא על השטר ועד השטר מעיד על השטר ולא על הקיום משא"כ לעיל גבי שני' דתרוויי' על השטר מסהידי

ולדברי אלה אין מקום לד' הר"ן בשם הרא"ה דעד מן השוק מצטרף משום דאינו מעיד אמנה שבשטר ולמ"ש לאו ה"ט

ובשו"ע שגם הרא"ש חולק על הר"ן בזה ולכאורה ל"מ כן דא"כ למה לי' להרא"ש לדחוקי ולמימר דעד עם הדיין או ב' עדים מקיימי' חתימת עדים לוקמא דהאי עד מיירי דעד מן השוק דל"ש ג"כ נכי רבעא אלא מ' דס"ל דעד מן השוק גם למסקנא מצטרף

אמנם בכ"ז נ"ל להכריח דהרא"ש חולק על הר"ן דהנה כ' בפשיטות לקמי דעד יכול להיות קרוב לדיין כיון דלא מצטרף והתם ע"כ אעד מן השוק קאי הראש דאי בעד השטר הרי כ דטעם משום דל"ש כאן הזמה ובעד השטר וודאי שייך הזמה וא"כ ע"כ ס"ל דגם עד מן השוק לא מצטרף: ובענין שאר ד' הרא"ש בקרובים ע' בר"ן סוף פרקין ובש"ך חו"מ סי' מ"ו באריכות

בענן מחזי כשקרא

הענין הזה כבר מבואר אצלינו ברי' פ' הכותב ובמק"א ופה לא אבא כ"א ללקט אחרי הקיצורי בענין קו' הש"ך והל"מ על ד' הכ"מ פ"ה ממלוה ולוה דדעתו דבחתימה שייך מחזי כשקרא א"כ מ"פ מרב אסי ואמנם לפי המובן מד' רש"י בגיטין דקו' הש"ס הי' עד"ז כיון דאיכא גוונא דשייך מחזי כשקרא ול"ש נמחל שעבודא כגון שעדן לא נחתם הו"ל לרב אסי למימר משום דמחזי כשקרא א"כ עיקר קו' הש"ס מהיכא דעדן לא נחתם ואמנם י"ל דדלמא מאין בו אחריות יק' להש"ס דג"כ ל"ש נמחל שעבודא ומ"מ גם לדידן שייך מחזי כשקרא

מ"ש רש"י פ' הכותב אם לא שיש ביטול שטר גמור נ' כוונתו לד' הר"ן בגיטין דלשקר גמור כאורכתא וכיוצא חיישי'

כ' רש"י בזה ג' שישבו בב"ד כוונתו אף דשנים מהם עדים ומצות עדים בעמידה מ"מ כיון דהיו ג"כ ב''ד מחויבים לישב כב"ד

בענין ד' הכב"ה בש"ג נ' הכוונה דס"ל כהרא"ש דהטעם בחתמו משום דמקרי שקר גמור ואמנ' לכאורה היכא דגם השלישי חתם מש"אכ אם אח"כ לאחר שהעידו בפני הג' החתם וחתימתו היא עיקר שוב לא הוה שקר גמור ודעת כב"ה דטעם המז"ה החולק משום דס"ל כתוס' דטעמא משום נוגעי' וע"ז הביא ור"ח דפליג לקמ' בערעור דל"ש בזה נוגע בעדות וא"כ כהרא"ש ס"ל

נ' דלהר"י מז מדנפיר הא דלרב לכתחלה מיהת חיישי' לשיקרא לאו משילי והיני דייקא דא"כ הו"ל להש"ס לאתומי הך דשילי והינו אלא ע"ד שכ' תוס' מתחלה דא"כ מ"ש חתימה ואמנם ל"ק מרב דגיטין התם דיעבד והכא לכתחלה ולכתחילה אפי' בכתיבה חיישי'

בענין שאר דיני קיום

בענין מה שצריך לכתיך וחד ליתוהו נ' דא"ל דיסברו דבמותב תלתא הוו והשלישי לא הסכים על הקיום וקיימוהו עפ"י רוב כבשאר די"מ ולכאור' במלת' דלא תליא בשיקול הדעת ל"מ רובא וע'

והנה הרא"ש כ' דיאמרו שלא היו יודעי' כשכ' שלא הי' תלתא ואף דהרא"ש פסק דגם בכתיבה חיישי' למחזי כשקרא ואמנם הא גופא ואמרו עלי' שכתבו בשקר

פ' ד' התוס' ד"ה ודלמא רבנן דבי ר"א דלכאורה קו' הש"ס הי' עד"ז לאו דרבנן דר"א יהי' ב"ד חציף כ"א ס"ל בעלמא הוא דהוו ב"ד חציף ובקיום שטרות אפי' לכתחלה מותר וע"ז דחו תוס' דהרי שמואל בעצמו דבקיום שטרות בעי' ג' לכתחלה אע"כ קו' הש"ס דאטו באלפי' תלמידי' שהיו לו לר"א לא משכחת ב' שיעשו כן