ליקוטי חבר בן חיים י שנח

דנפש תחת נפש ממון ויש לדורשו לחומרא דמה מזיק חייב שלא בכוונה ה"ה ממית ואמנם אי ס"ד כרבנן דחייב מיתה אייתרא הך גזי"ש דלחומרא כבר ידעי' מוארב דאי נתכוין להרוג זה והרג זה פטור לא אצטרי' וארב לו אלא ש"מ כר"ש ואצטריך שפיר גזי"ש לדרוש וארב לו לאינו מתכוין דפטור

תוס' ד"ה שור האשה ע' רש"א וי"ל דק' לה' אד' רש"י הרי גם בבור כ' בעל הבור ונימא ג"כ למעוטי אשה ואמנם ד' רש"י דהתם אצטרי' שעשאו הכ' ברשותו

אלא דק' מ''ש מנזיקין ואטו בנזיקין מחלקין בין איש לאשה וצ"ל כוונת דברי' דאי לאו דכ' במיתה שור לרבות הייתי אימר דאיש בנזקין דווקא והוה ילפי' מית' מנזקין והשת' דכ' במיתה שור ילפי' נזקין ממיתה דלא מחלקין

גמ' ממאי מדקתני ודתני ת"ק תרתי אין לומר לאפוקי דלא צימא דל"פ עלי' דר"י בתרתי דא"כ עכ"פ קרא מייתר וצ"ל דאי לאו דכ' תרי קראי היינו מפקי' לי' אדמסתבר לכך אצטריך תרתי

ולכאורה אכתי מנ"ל לר"ה דגם בהקדיש דינא לר"י הכי ונ' משום דנקטא ר"י בין הני תרתי מילי דהפקר וודאי לאשמעי' דדינא הכי גם בהקדיש ובזה מתו' קו' התו"ח מאי יתר על כן דתניא הא מאידך שמעי' אמנם עיקר יתר על כן משום הקדש הוה

מ"ה ע"א מכרו מכור פי' רש"י לרדיא והקדישו מוקדש דאי מהני מני' מעל ר"ל דסמך תנא במ"ש מכרו מכור דלא נטעו ונימא דאם מכרו לגמרי אין הלוקח יכול לטעון מקח טעות דהרי הקדישו מוקדש ע"כ רק דאי מתהני מני' מעל אבל מ"מ נ' דמתני' לא תני מכרו מכור דלא תימא מכור לגמרי ואין כאן מקח טעות. ואמנם לקמן פ' הגוזל קמא פי' רש"י דלא קטלי' לי' דבעי' העמדה בדין ומיתה שוין כא' וצ"ע דהיינו לר"י דווקא וצ"ע

רש"י ד"ה לפלגא בחמץ בפסח וצ"ע למ"ש המג"א דאפי' שו"ח שלא מכר חמץ של חבירו שהיה אצלו בפקדון חייב דדמי להיה יכול להציל ברועי' ובמקלות וא"כ למה יפטור כאן אם היה יכול להחזירו לבעלי' ונ' כוונת רש"י דע"כ מיירי באינו יכול להחזירו לבעלי' כגון שאינם בצדו דאי ביכול להחזירו גם בחמץ חייב וא"כ ע"כ האי אהדרותי' ל"ד: רש"י ד"ה מסרו עד שלא נגחו כוונתו דאי משגגת תלי' במאי דפליגי אי רשות משנה או לא. ונ' הא דשבק תנא מיתת השור דאיירי בי' ונקט נזקין משום דבמיתת השור תליא בשו"ח בפלוגתא דר"י ור"מ. ועד"ז מיושב דנקט תנא תחלה מועד משלם נזק שלם ואח"כ תם דאי הוה נקט תם ברישא ובתם לכ"ע השומר חייב אפי' שו"ח דס"ד דה"ה נ"ש דמועד ג"כ השו"ח חייב וזה תליא בפלוגתא דר"מ ור"י להכי נקט מועד תחלה וכלומר משלם מי שמשלם ואח"כ תם דלכ"ע השו"ח חייב

גמ' הרגו תמין נהרגין נ' דבס"ד משום דכ' בתם ובעל השור נקי הייתי אומר הבעל נקי דלא איחייב בשמירת תם אבל השו"ח אפי' בתם משלם כופר משום דחיוב שמירה עלי' קמ"ל

ושוב ס"ד דבמועד דכ' והועד בבעלי' בבעלי' דווקא אבל השומר פטור מן הכופר קמ"ל

גמ' ה"ד אי דנטרי נ' כוונת המק' כיון דיש פני' דגם האחרי' פטורי' ויש פני' דגם שו"ח חייב והיאיך סתום תנא ותני חוץ משו"ח ומשני לי' תנא בשמירה פחותה מיירי

גמ' מיעט הכ' הק' התו"ח למה לא פריך הש"ס הכא ג"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועיי"ש ונ' דה"ט לר"י דבמועד לא חייבה תורה את הבעלי' רק משום דפשעו ואחרי כי מצינו בשו"ח דשמירה פחיתה לא הוה פשיעה גם במועד פטרה תורה בשמירה פחותה מה שאין כן בתם דהחיוב על השור כ"ז שלא נשמר שמירה מעולה גובה הימנו וה"ט ג"כ דר"א בר אהבה דצד תמות לר"י במקומה עומדת דדווקא לענין חומרא דמועד תליא בפשיעה ולא לענין ח"ל מגופו דבזה לא עדיף מתם

גמ' אלא מעתה ולא יכסנו ה"נ יל"ד התם גלי קרא מדכ' וכי יפתח ש"מ דכסוי מהני ותו בשלמא הכא ההוא ולא ישמרנו מיותר וע"כ להכי הוא דאתא לר"א משא"כ התם אצטריך דאם כסהו כראוי פטור ונ' דקי' ראשונה יש לתרץ דההיא כי יפתח מיירי בבור ברשות המזיק סמוך לר"הר והתם מהני כסוי ואמנם ס"ד דנילף בור בר"הר ג"כ מהתם כ' רחמנא ולא יכסנו לומר דלא מהני כסוי

והנה בהא דנחלקו הפוסקי' אי הל' כר"א בר אהבה או כרב נ' דפליגי ר"א בר אהבה ור"א דשמעתין דחד הוה חבירו של רב כמבואר במתניתין דעיילי' רב להתם ולגבי ההוא מסתברא דהל' כרב אבל מאן דס"ל הל' כר"א בר אהבה ס"ל דהוה בר פלוגתא דאביי ורבא בסוגי' דתנאי כפול פ' מי שאחזו הל' כבתראי: