ליקוטי חבר בן חיים י שנז

הו"ל שחטו קודם שנגמר דינו ומה"ט נ' דמפ' בתו"ח דכוונת תוס' שסקלו פרה ונמצא בה בן פקועה ואמרי' הוא וולדה נגחו ועיי"ש מה שתי'

ולכאורה מאחר דשור לל"ד כ"א ה"ה כדתנן על תרנגול שנסקל ובעוף ל"ש בן פקועה לא מסתברא דמיירי קרא בהכי

תוס' ד"ה והאי לא יאכל בסוה"ד וצ"ע מאחר דלא לכתוב בשרו כלל למה נוקי נקי אבשרו ונ' מאחר דלא אייתר נקי אלא משום דאני יודע שהוא נבילה וא"כ אבשר דווקא קאי ולא אעור

תוס' ד"ה כדר' אבהו בד' תוס' אלו נתיישב לן ד' הרמב"ם דס"ל דאף דהנאה בכלל אכילה מ"מ מלקי לא לקי כ"א על אכילה וא"כ מ"ק הש"ס לכתוב לא יהנה אי כ' לא יהנה הוה מלקי' אהנאה ולד' תוס' כיון דגם לא יאכל לא צריך כ"א אהנאה א"כ גם השתא לקי אהנאה

ואמנם בלא"ה י"ל דמשום הכי הדר הש"ס מהאי תירוץ וכיון דסוגיא לתי' בתרא אזדא א"כ שפיר קיי"ל דלא לקי אהנאה

ואמנם אי ק' הא קשיא למה לי' להש"ס למנקט דר' אבהו דווקא הרי בלא יאכל גם חזקיה מודה ובפ' כל שעה פריך הש"ס לתרוויי' ואפשר דלחזקי' י"ל דקרא למלקא אחצי שיעור אתא וע"ד שכ' הרמב"ם בה' חמץ ומצה דל יאכל חמץ אחצי שיעור אתא

לגר בנתונה ולנכרי במכירה כ' רש"י בקידושין דלא גרסי' לי' דהיינו לר"י ור"א כר"מ ס"ל כמבואר בפ' כ"ש והכי שתק רש"י מזה אולי דעתו דהש"ס דהכא ס"ל דגם כר"י אתיא דר' אבהו דאל"ה דלמא הך בריי' כר"י ולא יליף מלכלב תשליכון וכ"ת לר"י הא אצטריך כדמק' הש"ס בפסחי' י"ל תינח לנכרי במכירה אצטריך משום לא תחנם אבל לגר בנתינה פשיטא א"וו לענין היתר הנאה אתי

רש"י ד"ה לאחר שנגמר דינו כוונת דבריו דוודאי ל' סקל יסקל דרישא מ' קודם שנסקל

תוס' ד"ה כיון שהגיע ע' כוונת דבריו קידושין שם: ע"ב תוס' ד"ה לרבות מפני שיבה תקום ר"ל וכ' גבי' ויראת מאלקיך

ובד' תוס' אלו מבואר למה פי' רש"י פרק כ"ש דת"ח ל"ד כ"א מורא רבך

מ"ב ע"ב תוס' ד"ה ונימא ר"ע עיי' רש"א ונ' לתרץ דלמ"ד שקיל רברבו ושדי זוטרא א"ש דאי משכח דרשא פשוטה תו לא דרשי' דרשה שאינה פשוטה לק"מ וא"ש בזה קו' התו"ח לעיל היאך משל דומה לנמשל לא היא דאי משכח רברבי ע"כ שדי זוטרא והיינו דלא דריש ר"ע כר"א

תוס' ד"ה והוה לי' ראיה פי' לדברי' דמדדרשי' האי היקשא ע"כ מוכח דאין הבעל נוטל בראוי דאל"ה היקישא ל"ל

מ"ג ע"א גמ' אפי' בא עלי' בזנות נ' כוונת ר"פ דלא תקשיו דכיון שגירשה וודאי בשעת נגיפה כבר נתן עיניו לגרשה ואמרי' פ' חזקת דכיון שנתן עיני' לגרשה אינו יורשה ולזה קאמר ר"פ דלא גרע מבא עלי' בזנות דוודאי אינו יורשה ודמי וולדות שלו

גמ' אמר רבה יל"ד הרי בתם שהשור בסקילה מ"מ אין הבעלים משלמין כופר שלא בכוונה דאין השור בסקילה לא כ"ש ונ' דמועד ה"ט דצריך קרא דעכ"פ עברו בעלי' אקרא ולא ישמרנו מיתה ואמאי לא ישלמו כופר ולמ"ש א"ש דגם בשלא בכוונה הבעלי' עברו אולא ישמרנו ומ"מ פטורי' מכופר והכא נמי ל"ש

גמ' בעבד היכי דליכא עדים לא משלם דמים וי"לד למ"ש רש"י דלא גרע ממזיק א"כ אמאי בעבד לא נימא הכי ונ' דבשלמא בב"ח הקנס הוא לחומרא שפיר אמרי' דדמי' עכ"פ משלם משא"כ היכא דהקנס להקל ממיל' כיון דאפי' מקנס פטור מהי"ת ישלם דמים

מ"ד רש"י ד"ה והא תם הוא בחיכוך זה נ' כוונת רש"י ליישב קו' תוס' מנא פשיט, לי' דמיירי בתם ולזה כ' רש"י דהמק' מיד כוונתו אמאי דמק' בתר הכי אי ס"ד דמועד הוא בר קטלא הוא א"וו תם הי' בחיכוך זה: תוס' ד"ה ה"נ אמאי אצטריך קרא לרגל צ"ע הרי אצטריך למימר דהוה מועד מתחלתו

רש"י ד"ה מה בעלים לגוי איכוין נ' כוונת רש"י כיון דעכ"פ קיבל התראה דבלא התראה מאי מיתה שייך וא"כ למה פטור הרי אמר אעפי"כ לזה כ' רש"י דיכול למימר שאמר אעפי"כ דסמך על זה שנתכוין לגוי. ע"ב תיפוק לי' דרובא גוים פי' והיה נתכוין להזיק גוי והרג ישראל

ספק נפשות פי' רש"י משום ושפטו והצילו כוונת רש"י אף דהוה פלגא ופלגא ולא שייך למימר נתכוין לגוי והרג ישראל מ"מ עדן הוא בכלל ושפטו והצילו ומה"ט לא מק' תוס' הכא ג"כ אד' רש"י דבלא"ה ספק נפשות להקל

תוס' ד"ה כל קבוע ולכאור' לרבי קשה ממ"נ אי ס"ל כר"ש גזי"ש דנתינה ל"ל ואי כרבנן הרי חייב מיתה ונ' דר' ה"ק האי קרא דוארב יש לדורשו כר"ש ויש לדורשו כרבנן וכן גזי"ש דנתינה יש לדורשו לקולא