ליקוטי חבר בן חיים י שנו

בחי' רשב"א וע' רש"א וי"ל דמשמעתין ל"ק להו דבעי למתנא טפי חזרה לאפוקי מסומכוס

ע"ב מתני' שור של ישראל ובבריי' לקמן של הדיוט נ' משום דמתני' גם בשל גוי מיירי נקט גם ברישא ישראל

אי רעהו דווקא אפי' של הדיוט שנגח של הקדש ליפטר ר"ל דיגח שור איש כ' כמ"ש רש"י אלא משום דמרעהו ילפי' דאיש דווקא

ואי רעהו ל"ד לכאורה מיד הו"ל להק' אמאי להקדש משלם נ"ש כדפריך לקמן ונ' דלקמן מק"ו ילפי' ממרים דאמרי' דיו משא"כ כאן מסברא חיצונה אתא עלה דבהקדש ראו' לשלם כל ההיזק ואין כאן תורת דיו

ל"ח ע"א דא"כ נכתוב קרא וק' לרבנן ונ' דר"ש בן מנסיא ס"ל פ"נ ממונא וא"כ מסברא חיצונה משלם נ"ש ושפיר קמק' אמנם רבנן ס"ל פ"נ קנסא וא"כ מדינא לא משלם מידי ומה"ית נימא דהכל היה בכלל נזק שלם

תוס' ד"ה עמד והתיר נ' פ"ד תוס' דמ"ד גזל גוי מותר משום דס"ל רעך דווקא ומאן דאי' לי' אסור סבר רעך ל"ד וא"כ גם בניזקין ל"ש ואצטריך ראה ויתר וי"ל דבהא גופא פלוגי משום דכ' ראה ויתר א"כ הו"ל להש"ס לאתויי לקמן ההוא דראה ויתר ושפיר כ' תוס' דדווקא למ"ד גזל גוי אסיר אצטריך הכא קרא

ע"ב רש"י ד"ה שור של ישראל שנגח של כותי והא דלא קנסו לכותי שישלם נזק שלם על התם י"ל דהפקר ב"ד להחזיק ולפטור לישראל עדיף מלקנוס לכותי להוציא א"נ דכה"ג לא הוה היכירא שיאמרו שהיה מועד

א"נ אם אתה מחייב לכותי יותר מדאי ישמור את שוורי' ולא יבא לכלל נזק ולא יהיה היכרא משא"כ עכשיו דפטרי' לישראל אדרבא לא ישמור שוורי' ויבא לכלל היכירא

ל"ט ע"א מתני' שור של פקח חייב נ' דס"ד דהא דשל חרש פטור היינו דלא מקרי איש והיכא דלא מקרי איש לא שייך ג"כ רעהו קמ"ל דחייב דאין טעם הפטור משום דלא מקרי איש כ"א משום דלא מעמודי' אפוטרופס לתם ונ' דמה"ט כ' רש"י ה במשנתינו ליישב מה שכ'

כופרא ממונא צ"ע הא כ' וגם בעליו יומת ואם כפר יושת עליו וא"כ ש"מ דכפרה הוא וצ"ל סרס המקרא ואם כפר יושת עליו ואם לא ישלם וגם בעלי' יומת

מ' ע"א תוס' ד"ה כופר א' בסו"הד דלגבוה אין להקפיד צ"ע האיכא חולין בעזרה ועוד הרי אין חטאת בהמה באה על הספק וצ"ל כיון דעכ"פ כרת תרוויי' מחייבי במזיד למה נמחה בידם להביא בשוגג כפרה על אי' כרת: ה

תוס' ד"ה חייבי כופר ע' ברשב"א דכוונת תוס' דב"ד וודאי ממשכני' אבל אם הם יכולין למשכן וצ"ע דלא מצינו מי שיכול למשכן בלא ב"ד אלא שכיר וצ"ל דמיירי שהיו היורשי' תפוסי' במשכון מתחלה

גמ' שאלו בחזקת תם יל"פ שלא נגח מעולם וכן הי' מס' המק' ומשני לי' דידע שהיה נגחן אבל מג' פעמי' לא ידע

תם שאילו נ' דכוונת המק' היה מיד דתם משתלם מגופו אלא שהתרצן לא הבין ודחה עד שביאר לו בהדיה

ע"ב תוס' ד"ה אי הכא והוא לא ידע שהוא מועד ובחי' רשב"א לא סיים כן והניח הקו' בצ"ע ותוס' הציעו כל תי' על ענין זה ונ' כוונתם דאילו חדא שהוא מועד א"כ הו"ל ניזק בע"ח ומצי לערוקי לאגמא כמ"ש תוס' לעיל לר' ישמעאל משא"כ השתא דסבר שהוא תם והו"ל שיתף לר"ע דקיי"ל כוותי' אין רשות בידו וכד' תוס' לעיל

לפיכך הוצרך לומר נ' דהכוונה דלכאורה מדאצטריך תרי קראי חד לנוגח וחד לרובע ע"כ דלא ילפי' חדא מאידך וכי יגח ולא שיגיחוהו ל"ל ואמנם אדרבא מאחר שהשוה אותם לקרבן ס"ד שוב דנילף נוגח מרובע ואצטריך כי יגח וממילא אצטריך שוב תרי קראו

תוס' ד"ה רובע ע' רש"א דרובע ל"ד כ"א ר"ל נרבע

ובד"ה לאו לקרבן ונ' דה"ק דכ' רחמנא ב' פסוקי' ש"מ דלא ילפי' מרובע אפי' לאחר דפסלי' קרא

מ"א ע"א ומועד לנכרי' הוה מועד לישראל נ' טעמא משום דכ' ומוראכם וחתכם וארז"ל אין חוה מושלת באדם עד שידמה לו כבהמה והיינו שאין עליו צלם אלקים וא"כ אין ראי' מנכרי' לישראל

רש"י ד"ה שסיכן מ' לרש"י אף דאינך מ"ד ס"ל בפעם רביעי' הוה מועד וכמ"ש תוס' ד"ה כגון מ"מ ר"פ לא נקט כ"א ב"פ ערק לאגמא וכן רב אשי י"ל דס"ל הכי

תוס' ד"ה אינו יודע ד' הרשב"א וכן מהר"ם דכוונת תוס' שהבן פקיעה נגח ואמנם יק' ע"ז א"כ