ליקוטי חבר בן חיים י שנה

טענה שתי כסף תנן היינו דאי כשמואל א"כ מתני' כאדמון והו"ל סתם ואח"כ מחלוק' ואין הל' כסתם א"וו רישא משום כפירת טענה שתי כסף ואפי' לרבנן א"ש

לימא תהוי תיובתא ואין לומר להודיעך כוחו דאדמון ונראה דבאמת מסקי' התם בשבועת הדיינין בפלוגתא דר"ג ורבנן דהא דנקט חטין להודיעך כחו דר"ג וא"כ כבר שמעי' כחו דר"ג והכי צ"ל לר"נ דאל"כ יק' לימא הל' כאדמון ועכ"פ בפלוגת' דאדמון אי כר"ג ס"ל הו"ל לתנא למנקט רבותא לרבנן במתני' שניי' ותו י"ל דהא דאמרי' להודיעך כחו דר"ג היינו דר"ג ורבנן גם לענין דמי שעורין פליגי ור"ג מחייב ומאחר דס' ממונא לקולא הו"ל חיובא דר"ג רבות' וכמו שפי' רש"י ריש ביצה לענין כחו דהיתר' דהמתיר עליו להביא ראי' וא"ש ג"כ דפשיטא להש"ס דבדמים ג"כ פליגי משום דבין לר"נ אמר שמואל בין לרחב"א ע"כ צ"ל מפלוגתא דר"ג ורבנן אין ראי' דדלמא להודיעך כחו דר"ג וע"כ דלענין ממון ג"כ פליגי וכמ"ש אמנם אדמון ורבנן דפליגי לענין שבועה ומס' ג"כ רמינן שבועה ל"ש להודיעך כחו דאדמון וע"כ לענין שבועה דווקא פליגי דהרי טעני חטין ושעורי' והודה בא' ול"ש לא ממילה ולא השטאה

תוס' ד"ה מ"ט דאדמון י"ל מאחר דבשבועות אתניי' תנא במשנה א' אי אדמון כר"ג ס"ל לא הו"ל לאפלוגי בתרי בבא. א"נ דהוה סגי במאי דתנן אמר ר"ג רואה אני ד' אדמון ובבא קמא ל"ל אלא ש"מ לאו היינו הך וא"כ מ"ט דאדמון

והא דר"י פליג אחזקי' רבי' דקאמר כ"מ שאמר ר"ג רואה אני הל' כאדמון משום דק' לי' הא ר"ג מוסיף אדאדמון א"וו לרבנן קאמר להו אודי לי מיהת וא"כ התם אין ראי' מד' ר"ג

פ' שבועת הדיינין תוס' ד''ה והודה לו בשעורי' מקו' תוס' מבואר דע"כ לית להו טעמא דרב"נ משום דיכול לומר משטה הייתי דאי תימא הכי א"כ מאי ק' להו לת"ק דמצי אמר משטה הייתי ופטור משבועה ומממון משום דאין הודאתו הודאה ור"ג ס"ל דלא מצי למימר משטה הייתי א"כ הודאתו הודאה וחייב בדמי שעורי' אלא ש"מ דס"ל כרש"י דטעמא דשעורי' מחל לו ופי' מדלא אמר מיד אחר שמודה על השעורי' גם שעורי' יש לי אצלך ואי אמר הכא חייב בדמי שעורי' ומיושב קו' הרא"ש דאטו מחויב אדם לתבוע כל חובותיו בפ"א דזה א"צ כ"א שיאמר גם שעורי' ומדלא אמר כן ע"כ מחל לו. אמנם הנתבע שלא ידע שלא יאמר כן חשובא הודאתו הודאה אלא דלא ממין הטענה וע"ז מק' תוס' מדמחייב ר"ג שבועה ע"כ ס"ל הודאתו הודאה גמורה והיינו משום דחייב בדמי שעורי' ומנ"ל דת"ק פליג עלי' בהא ואמנם למ"ש לעיל ליישב קו' הרא"ש מדחזי דצריך לב"ד למה לא יתבע כל תביעותיו א"וו מחל לו א"כ אין הודאתו הודאה כלל דע"י התובע ידע שמחל לו ומה"ט פטרי' ת"ק משבועה ור"ג לית לי' הך סברא והוה הודאתו הודאה דמשו"ה חייב שבועה ואין כאן ב' פלוגתות ויע"ל דלסברא קמייתא שכ' גם לר"ג פטור מדמי שעורי' ומ"מ שבועה מחייב משום דאידו מיהא בפרוטה וזה מסקנת דברי' בב"ק שם עיי"ש

והנה בב"ק כ' תוס' שהודה ומחל לו לכך פטור גם לר"נ י"ל כוונתם ע"י שלא תבע כ"א חטין הודה שאין לו אצלו שעורי' וע"י שלא תבע השעורין גם אחרי הודאת הלוה נודע שמחל לו

כ' תוס' בשבועת הדיינים דמ' לרב"נ דל' פטור מ' לגמרי וק' הרי תנן ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור ואי פטור לגמרי מ' הרי בקנקנים ושמן ג"כ אמרו רבנן אין הודאה ממין הטענ' והתם ליכא למימר דפטור משעורין וצ"ע

סימני פרק המניח את הכד בעזר שוכן עד ונתחיל לבאר פרק שור שנגח ארבעה וחמשה, בעזר כל אשר חפין בשמים ובארץ עשה

ל"ו פ"ב תוס' ד"ה אם יש מותר בסו"הד ע' רש"א ובתו"ח תי' קו' רש"א דהא דכולן נכנסי' תחת הבעלים היינו על חלק המגיע להם והשאר נפרעי' מן הבעלים וצריך להוסיף דמיירי שחלק הבעלים כבר כלה בניזקין הראשונים ושפיר מפסיד האחרון

רש"י ד"ה ההוא דתקע והי' תפוס הקשה הרשב''א מההוא דתנן בישא דלא הוה תפוס ונרא' דגם רש"י מודה דיוכלו ב"ד לנדותו שילך לא"י וממיל' יפשר עצמו והיינו למסקנא דתשלומין לא הוה כ"א פלגא דזוזי אבל בס"ד דסלע צורי תנן שפיר יקבל עליו לילך לא"י וע"כ מיירי דתפוס ואמנם תוס' שכ' דהוה דשלב"ל וכן במעמד ג' מבואר דלא ס"ל כרש"י שהי' תפוס

ל"ז ע"א תוס' ד"ה פרוזבל בדברי' מבואר דנקט רש"י תרתי דבשטר וודאי א"ש ומ"ש שנים משום מע"פ

תוס' ד"ה משיחזור בו בסו"הד וע' תו"ח ולי נ' כוונת תוס' דס"ד כפי' רש"י וא"כ אפי' בימות החול ביום מנוחה מהני חזרה קמ"ל דטעמ' כמ"ש בירושלמי ובעי' שבתות דווקא

תוס' סו"דה רב זביד ההיא דריש חכלתין כך הגי'