ליקוטי חבר בן חיים י שנד

בעיניי' והנה הרמב"ן דס"ל דלא עדיף מלוה ופקדון והודה בא' מטענו חטין ושעורי' והודה בא' הייני דס"ל דפלוגתת אדמון ורבנן בקנקני' פקדון ושמן מלוה הוה וקיי"ל הל' כאדמון והראב"ד ס"ל דתרוויי' מלוה. ולד' הרמב"ן א"ש דקאמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון מאחר שנ' דבמלוה ופקדון גם ר"ג מודה דבעי' הודאה ממין הטענה ובמלוה ופקדון כהדדי והודה בא' פליגי אדמון ורבנן וקאמר ר"ג דרואה אני את ד' אדמון

והנה נחזי אנן אי ס"ד דמלוה ופקדון כחטין ושעורי' למה לא תנן לה במתני' דנקט כמה גוונא במתני' לפ' הך ממין הטענה ולא תנן ג"כ מלוה ופקדון והי' מ' מזה כהרמב' והראש דמלוה ופקדון הוה ממין הטענה אמנם גם להראב"ד דס"ל מלוה ופקדון חמיר שמחטין ושעורי' ג"כ ל"ק כולא האי אבל להרמב"ן דמשוי להו כהדדי יק' ולמ"ש לעיל דלהרמב' כד ים ושמן הוה מלוה ופקדון א"ש דהרי תני לה וא"ש טפי הא דאר"ג רואה אני את ד' אדמון אף דלדידי' בחטין ושעורין ל"ש רבותא אמנם כה"ג דהוה חטין ושעורי' ומלוה ופקדון כה"ג אפשר דר"ג מודה ואמנם אי טעין תרתו והודה בתרתו דהיינו חטין ושעורי' ומלוה ופקדון בהא ר"ג רואה את ד' אדמון דמ"מ חייב

ואמנם עיקר פלוגתא זאת בין הראב"ד להרמב"ם נ' דהראב"ד לטעמי' דס"ל דהא דפוטר רב"נ בשעורי' דווקא עם אינו מעומד הודאתו ואדרבא אומר משטה הייתי זך כ"כ הרשב"א בשמעתין בשם הראב"ד והרמב"ם ס"ל כרש"י דטעמי' דרב"נ משום דהתובע מחל לי' מדלא תבעו שני' וע"ד שבארנו למעל' דמאחר שהנתבע הוחזק בעיני' כפרן קודם שהלך לב"ד למה לא יתבע ממנו כל תבועותיו והנה כ"ז במלוה ומלוה או פקדון ופקדון אבל תבע ממנו בינו לב"ע מלוה וכפר וסבר אישתמוטי קמשתמט הואיל ולית לי' זוזי עכשיו אבל הפקדון הוא בעין ברשותא וודאי לא יכפור לו ולא אכפת לי' לתובעו בב"ד על זאת וכן תבעו פקדון וכפר סבר דנאנס ממנו ומתירא לישבע וכופר עד דאשכח לי' אבל מלוה וודאי יפרוע לו

והנה צ"ע אי טעין משטה הייתי בך דפטור משעורי' דינו לענין שבועה ג"כ דוודאי פטור דהרי לא הודה כלום אבל אם מעמיד דבריו דחייב לשלם שעורי' להראב"ד וסייעתו לענין שבועה מה הוא אי נימא לענין שבועה ג"כ חייב היאך סתם תנא ואם אין הודאה ממין הטענה פטור הרי אדרבא חייב אם הודעתו הודאה א''וו מ' דלענין שבועה אפי' כה"ג פטור ועד"ז א"ש דלא משני הש"ס בהמניח כדמייתי תנינא לדרב"נ ממתני' ולא משני החם לענין שבועה דהוה מ' דשבוע וממון דין אחד להם דהיכי דחייב ממון גם שבוע' חייב והא ליתא לשטה זאת ולהכי משני אי מוקמת לה בדמי' ס"ד בהודעתו לא מקרי מודה במקצת כמו לענין ומשו"ה פטור מדמי חטין אף בלא שבועה אבל בדמי שעורים מיהא ליחייב ולא יוכל לטעון בפני ב"ד משטה הייתי קמ"ל רב"נ דיכול לומר משטה הייתי

שתי כסף ופרוט' פי' רש"י דהו"ל טענו חטין ושעורי' וכשמואל לקמן וא"כ הו"ל סתמא כאדמון וא"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הל' כסתם ואמאי קיי"ל כאדמון וצ"ל ע"כ דלקמן הו"ל מלוה ופקדון וקמ"ל דאפי' כה"ג אמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון

ור"ג מחייב כתב רש"י דלזו בעי הודאה ממין הטענה נ' כוונתו דלכאורה הי' אפשר לומר דגם ר"ג בעי הודאה ממין הטענה אלא דס"ל דבל' בני אדם כל חמשת מיני דגן נקראים חטין כמו חטה א' פוטרת הכרי חטה א' כברייתה ובהא פליג עם ת"ק והיינו דמייתי לה בתר דתנן מה הוא בכלל תבואה ומה הוא בכלל פירות וע"ז מייתי הך פלוגתא אם שעורי' בכלל חטה אי לא והוה א"ש ג"כ דאמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון וכן הא דלא פליג ארישא כדתנן ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור ומכל זה בא רש"י להוניא דלא כן כ"א ר"ג ס"ל דלא בעי הודא' ממין הטענה ונפקי' לי' לרש"י הא מלתא מדמק' הש"ס לקמן ארחב"א ומסייע לר"נ א"ש מדלא תנן חטין ושעורין ואם כמ"ש אדרבא אי תנן ושעורי' א"כ אי שעורין בכלל חטין ומשו"ה פטור אבל אם קאמר חטין לחוד דלמא לעולם שעורים בכלל חטין אלא ש"מ דבהודאה ממין הטענה פליגי. והודה לו בשעורין י"ל לרבותא קאמר דתבע מני' י' קבין חטין ומודה לו בה' קבין ס"ד דליהוי הודאה במקצת קמ"ל

כתובות פרק שני דייני לימא תיהוי תיובתא דר"נ ואף דמצי אמר אנא דאמרי כאדמון מ"מ הו"ל למימר הל' כאדמון ולא משמי' דנפשי' ואמנם כ"ז מקמי דמסקינן דנוכל לפ' פלוגת' דאדמון ורבנן בגוונא אחרינא אבל לבתר דשקלי' וטרי' הכי טובא לא מק' הש"ס בפ' שבועת הדיינין מידי כ"א פשיטא לי' דר"נ כאדמון וכמו שפי' רש"י שם ול"ק לימא הלכה כאדמון דאכתי לא נדע באיזו גוונא מיירי אדמון דדלמא בגלגל מיירי ופליגי ביש בל' הזה ל' קנקני'

אר"י א"ר מדמתרץ רב אליבא דשמואל ש"מ דכשמואל ס"ל דטענו חטין ושעורין והודה לו בא' חייב ואף דלרב מתני' דשתי כסף ופרוטה משום כפירת