ליקוטי חבר בן חיים י שנג

לך בידו כ"א קטנית ואמנם להמפ' דהא דפטור בממון הוא משום משטה הכא וודאי לא משטה מדביאר דבריו ואמר חצי לתך נמצא דברישא פטור משבועה וחייב לשלם משא"כ בסיפא דפטור מלשלם ואפשר דמזה פשיטא להמק' בב"ק שם דקאמר תנינא לדרבה ב"נ דמתני' מממון ג"כ מיירי מדשבקה אדבתרא

הטוען לחבירו כדי שמן מפ' רש"י לקמן דפליגי אדמון ורבנן בפלוגת' דרחב"א ור"נ א"ש דרחב"א כרבנן ור"נ א"ש כאדמון והביא לרש"י לזה מדלא מפ' הש"ס ד' מתני' כלל ומייתי לקמן לימוד ערוך היא בפיו של ר' יוחנן הא מני אדמון הוא ור"ל דפליגי בהא גופא מ' דסתמא דש"ס הכא ס"ל בהא כר"י אלא דאנן קיי"ל כחזקי' בכתובות שם דכ"מ שאמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון הל' כמותו

והנה באמת הו"ל להש"ס להק' מ"ט דמאן דפטר ונ' דפשיטא להש"ס דטעמא דל' כי הוא זה דמני' ילפי' הודאה במקצת והודאה ממון הטענה ל''מ כ"א מין אחד ולא ב' מיני'

משהא הוה שהו פי' רש"י ור"י יצא לחוץ וזה לא ניחא לאידך לישנא ולכך קאמר משתא הוה שתי ובעוד שהספיק לשתות כבר עסק ר' יוחנן בענין אחר ולא היה יכול ר"ל לחוות דעתו בהל' ראשונה

האי מני ר"ג נ' דהתרצן ק' לי' למה נ"מ נקט תנא דבריי' שור ושה א''וו ס"ל דהא דר"ג פליג במתני' דס"ל כל מין תבואה א' אבל בשור ושה גם ר"ג מודה אלא דהש"ס לא ניחא ליה לומר כן

ולמסקנא י"ל דק' לי' לר' יוחנן קו' תוס' מאי קאמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון א"וו דלענין ממון מודה ר"ג דפטור מטעם מחילה אבל בחטין ושעורי' חייב אפי' בממון ואמנם האי תנא דבריי' בחטין ושעורי' פטור מממון מדלא תבע תרוויי' אבל בשור ושה אפי' ממון חייב והייני דקאמר ר"ג הוא וברישא פטור ר"ל ממון ואפי' בשור ושה

סוגי' דטענו חטין מה"ב ר"פ שבועת הדיינין

מתני' ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור הגה ישבנו במה"ק מדוע שביק תנא פלוגתא דר"ג עד דאתי לטענו חטין אבל הא מיהת קשיא מיד דתנן ואם אין הודאה ממין הטענה פטור הו"ל למתנו ור"ג מחייב והיה נ' מזה ראי' לד' תוס' פ' המניח דר"ג לא מחייב כ"א שבועה אבל מדמי שעורי' מודה דפטור ובזה א"ש דלא מק' הש"ס בשלמא לרבנן כ' הוא וכ' זה חד למודה במקצת אלא ר"ג מאי עביד לי' א"וו דבדרשא דכ' הוא וכ' זה גם ר"ג מודה אלא דר"ג מוקי לה לפטורי ממונא אבל לענין שבועה לא והסברא לחלק י"ל ע"ד שכ' דהא דפטור מדמי חטין כ' רש"י משום דמחל לו מדלא תבעי' והרא"ש הק' על רש"י וכי צריך אדם לתבוע כל תבועותיו בפ"א ולי נ' ד' רש"י ברורין דאדם שיש לותביעה על חבירו אינו הולך לב"ד עד שתבעו בינו לב"ע ומכי חזי דכפר לו והוצרך ללכת לב"ד אז וודאי תובע בפני ב"ד כל תבועותיו דמאחר דרואה דהאי גברא דכפר למה זה ירד עמו שני פעמים לדין הלא נח לו לתבוע כל תבועותיו כאחד א''וו או הודה שאין לו בידו שעורי' או מחל לי' משא"כ שבועה התורה אמרה כופר הכל פטור משבועה מ"ט אין אדם מעיז פניו לכפיר הכל ואמנם האי גברא דקמודי לי' מיהת בשעורי' סבר ר"ג דהא גופא דאודי לי' משום דלא מעיז לכפור הכל וחייב שבועה כשאר מודה במקצת

ע"ד אחר י"ל דמדאוריי' גם ר"ג מודה דפטור מכ' הוא וכ' זה אמנם כשם דלר"נ חייב היסת בכופר הכל משום חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו כך ס"ל לר"ג דמחייב שבועת המשנה אף דפטור מן התורה באין הודאה ממין הטענה ויתיישב בזה קו' תוס' על ר''ג שאמר רואה אני את ד' אדמון הרי אדמון לא מחייב כ"א בחטין ושעורין ור"ג מחייב אפי' טענו חטין והודה שעורין ולמ"ש א"ש דהתם לא מחייב ר"ג שבועה דאוריי' כ"א שבועות המשנה משא"כ בדאדמון חייב אפי' שבועה דאוריי'

ואמנם ד"א י"ל לד' הראב"ד והרמב"ן דס"ל מלוה ופקדון ג"כ שני מינין פי' דרישא ואם אין הודאה ממון הטענה פטור ל"ש בטענת חטי' ול"ש בטענת מלוה. ואמנם בטענת מלוה והודה פקדון גם ר"ג פוטר ולהכי לא תנן ור"ג מחייב אבל בטענו חטין והודה שעורי' שם מחייב ר"ג. ועד"ז מבואר דמלוה ופקדון חמיר מחטין ושעורין ומעתה יליף הראב"ד דע"כ ר"נ אמר שמואל שנחלק עם רחב"א פלוגתיי' לפי הסוגי' בשבועות דתרוויי' ס"ל אדמון ורבנן פליגי בטענו חטין ושעורי' והודה בא' וכמ"ש רש"י במתני' שבועת ור"נ ס"ל הל' כאדמון ורחב"א ס"ל הל' כרבנן אבל במלוה ופקדון דאפי' ר"ג מודה בי' כ"ע ס"ל דטענו מלוה ופקדון והודה בא' פטור

ואמנם נחזי אנן דאדמון מיירי בטענו שמן וקנקני' הנה השמן וודאי מלוה הוה אבל הקנקני' לכאורה פקדון הוה אם לא שנאמר דסוחר המלוה לסוחר קנקניי עם שמן גם הקנקני' לא קפיד אי הדרי