ליקוטי חבר בן חיים י שנב

מיושב מאי מק' הש"ס דלמא רב"נ לר"ג קאמר וכקו' תוס' ולד' נ"י א"ש דהא בהא תליא. וע"ז משני הש"ס אי מהתם י"ל דוודאי אי טעמא דרב"נ משום משטה א"כ שפיר הא בהא תליא ואמנם ס"ד דמשבעה הוא דפטור משום דאמה שטוענו הוה כופר הכל ומ"מ לענין ממון הודאת בע"ד כעדים קמ"ל דפטור מממון ג"כ דמצי אמר משטה הייתי בך

ועד"ז יש ליישב קו' הרשבא מה עלה ע"ד המק' לדמות גדול וקטן לחטין ושעורין אמנם כיון דטעמא משום משטה למה לא נימא ג"כ משטה הייתי בך וא"ש דלא מק' הש"ס הך קו' מיד לעיל כדמייתי רב"נ ואמנם מתחלה היינו סבורים דטעמא דרב"נ משום מחולין ומחולין ל"ש בגדול וקטן אבל השתא דמסקי' דטעמא דרב"נ משום משטה שפיר מק' וי"ל ע"ד אחר דבשביעי' וכתובות תנן אמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון וק' הא אדמון בחטין והודה שעורי' כרבנן ס"ל אמנם ר"ג שאמר חייב לא אמר אלא לענין ממון שחייב ממון ואדמון לענין שבועה מיירי וא"כ ממילא מבואר דר"ג גם לענין ממון מחייב וא"כ ע"כ גם ת"ק דפוטר לענין ממון מיירי. ובהג"א כתובות שם תי' להיפך וק' דהא אדמון קאמר ישבע וצ"ל כוונתו דבתרתי פליגי הן לענין ממון הן לענין שבועה ולענין ממון קאמר ר"ג רואה אני

ואמנם למ"ד דגם בחטין ושעורים והודה בא' פטור א"ש טפי דק' למה לא נקט מתני' רבותא טפי דאפי' בחטין ושעורי' פטור אלא ש"מ דמתני' לענין ממון ג"כ מיירי וא"כ חטין והודה שעורי' באמת חייב ממון ושבועה הוא דפטור וש"מ דבחטין והודה שעורי' גם ממון פטור

והנה ד' הרשב"א בסוגי' למ"ד פ"נ ממונא כוונתו דקו' הש"ס מי נימא דהאי מ"ד לית לי' דרב"נ

ראוי ליטול ע' רש"י וק' א"כ מאי קמ"ל מתני' ונ' דס"ד דטעמא דרב"נ משום מחילה דאפי' מייתי ראיה קמ"ל דטעמא לאו משום מחילה ואי מייתי ראיה גבי

ואמנם לפי' הנ"י הדרא קו' רש"י למקומה למה לא משני גם לעיל הכי

דאי תפס פי' רש"י קדם תפס נ' דמה"ט בעי' קדם ותפס דאז לא שייך לא מחילה דלמה לו לטעון מאחר דכבר תפס ואפי' משלה ג"כ א"ש כיון שהיה תפיס ועומד

והא דמק' עוד הפעם מתם ומועד משום דמ' לי' דבתם ומועד ותפס התם לא מהני תפיסה כיון דאיהו מן העליי' רוצה להשתלם קמ"ל דמ"מ מהני תפיסה: ולפי"ז יל' דהא מנקט תם ומועד לאשמעי' דבתם ומועד ג"כ מהני תפיסה

תוס' כ' דתם ומועד משום דלא תימא מועד איכא אומדנא כדר' אחא וק' הרי רב אחא בשמא מיירי כאן בברי עסקי' וצ"ל ע"ד שכ' רש"א דמתני' בתרתו מיירי אלא דבעי' שמא דליהוי דומיא דרישא וה"נ מתני' אפי' בשמא ושמא ודנקט בריא משום רישא

כתובות פ' שני דייני פי' רש"י בקנקני' ריקים דלא תימא כד הייני חבית וקנקן קטן ממנו א"כ לא הוה חטין ושעורי' כמו כסות גדול וכסות קטן

מתני' הואיל ל' זה מ' דמשום גלגול אתי אדין עלה ובשבועות דתנן הואיל והודה במקצת ממין הטענה בא לומר אף דלא אודי לי' כ"א שעורים שפיר הוה ממין הטענה

נ' דרבא רק לפרושי תי' קמא אתי אלא דהמק' לא הבין זה עד דאתא רבא ומפ' לה ודקאמר אלא משום דאשמעי' במלא כ"ע מודו

לימא תהוי תיובתא דרח"ב ודלא מק' לי' מרישא דטענו חטין דלמא סתם לענין ממון מיירי

כתובות סו"פ הכותב תוס' ד"ה יכול לומר הנה למאן דס"ל דטעמא דפטור משום מחולין לך שפיר כ' תוס' דדמי לטענו חטין והודה בשעורין אבל למ"ד טעמא משום משטה ק' מאי ענין משטה שייך כאן וצ"ל באחת למ"ד טעמא משום משטה מיירי הכא דמיקמי הכי ג"כ לא היה לה שאר וכסות עליו דאמר לה צאי מע"י בענונותיך וקבלה עלי

ויל"ע ר"י דאמר בפ' התקבל בעל שאמר גירשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה מאי הואיל שייך אם יגרשנה עכשו צריך ליתן לה כתובתה ואם יאמר גירשתי יהא פטור במגו דאי בעי אמר לא גירשתיה וצ"ע

ודע דמ"ש תוס' בסו"הד דשמא אם היה בא וכו' כוונתם דלאו כ"ע דינו גמירי ומתיירא שמא יתחייב בשאר וכסות

פ' שבועת הדיינין מתני' הנה בכל בבא אשמעי' תנא רבותא אחרת ברישא אשמעי' כל מין מטבע אחת ובתר הכי אשמעי' דקטנית בכלל פירות ולא בכלל תבואה ונ' דמה"ט לא תנן בהך בבא ור"ג מחייב דס"ד דטעמא דר"ג דס"ל קטנית בכלל תבואה ואמנם יל"ד מדוע לא תנן ברישא עיקר דינא דבעי' הודאה ממין הטענה ושבקה עד דבתרא ונ' דרישא לא מיירי כ"א לענין שבועה אבל לא לענין ממון ותדע דנקט תנא אין לך בידו כ"א חצי לתך ואמאי לא נקט בקיצור אין