ליקוטי חבר בן חיים י שנא

תיפוק לי' דהוה דמזיק כבר ויישבו תוס' לקמן דלר"ת גם קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד

תוס' ד"ה א"ב ואין להקשות דלמא מיירי בכבר באו עדים דהא ר''ע דריש ומוכרו המזיק והניזק בלא ב"ד ואין קבלות עידות אלא בב"ד

ע"ב מה שעשה עשוי לרדיא יל"ד בשלמא לרש"י דאדמי רדיא קאי שייך מה שעשה עשוי אבל לרשב"א ולרמב"ם דאלכתחלה קאי מה ל' שעשה עשוי שייך

ומה שהק' הרשב"א הא כל גזלן אינו משלם אלא כשעת גזילה וה"ה לוקח מן הגזלן התם ברצה לקנות אבל הכא אינו רוצה לקנות וכ"כ תוס' פ' מרובה גבי צבע עיי"ש

ונ' דאצטריך מתנה לגלויי אמכרו דמיירי לרדיא דס"ד משום תקנת השוק נגעי בה ולגמרי מכור להכי נקיט מתנה דלא שייך תקנת השוק ומ"מ לגלויי טפי נקט שחטו בין מכירה למתנה דע"כ משום פוחת שחוטה קאמר ה"נ פחת רדיא

אמר ר"ה זאת אומרת ע' תוס' דף ק' לקמן דלא מצינו בהדיא חולק על ר"מ בדינא דגרמי כ"א הך בריי' דהכא

והנה מכאן יש להק' על ד' ה"ה ותו"ח שפי' דבריי' דידן ר"ע הוא ולר"ע לא שייך שעבוד דשיתף הוה ומכ"ש דלא שייך למימר זיקא חסרי': וג' דהא דאצטריך קרא לבשרי' משום דכ' החי: והנה הלח"מ הק' למה לא הביא הרמב' דמשלם פחת דהרי פסק כר"מ בדינא דגרמי ובלא"ה ק' הרי פסק כר"ע דשותפא הוה וכמ"ש

יש חייב על מעשה שורו ע' תוס' וי"ל דמתני' בשור המועד שאם הכה את האדם ומת כ' וגם בעלי' יומת נמצא דהבעלי' נכנסי' תחת השור וס"ד דגם במיתה בידי שמים נימא קלב"מ וכן בסומא את עבדו ס"ד ג"כ דבעלי' נכנסו תחתי' ומה"ט כ' רש"י בהדליק גדיש דחייב חצי נזק כלומר דאף דבמועד מיירי לא מיחייב כ"א ח"נ. ולמאי דמוקי לה בגמ' דאיגנדר בקיטמא י"ל דסיפא אשמעי' דס"ד דהוה כיחדה לגיגה ונהנות דאין משלם אלא מה שנהנות קמ"ל

ר"ה ע"א תוס' ד"ה כל המקלקלי' מבעור באי' הנאה יל"ד א"כ מאי יתקלקל שייך השיב תלמיד אחד דמיירי בתרומה טמאה ביד כהן דהכהן רשאי להנות בהבערה זאת ולא הישראל ושפיר הוה מקלקל

הק' התו"ח מנ"ל להש"ס להק' משורו שבייש אהדליק הגדיש דלמא בבייש אמרי' הוא דומיא דשורו ובהדליק הגדיש שורו דומיא דידי' י"ל דמדקתנו שורו שבייש ברישא והתם דווקא הוא דומיא דשורו והיאך נימא דבסיפא שורו דומיא דידי' אדרבא מסתבר כר' אבוהו דגם התם הוא דומיא דשורו ולא בעי' תיקון כלל

תוס' ד"ה בין שוגג ואצטריך למזיד ר"ל היכא דליכא עדי' ואינו חייב מיתה דליכא למימר דלשוגג ואשמעי' דאינו יכול להפטר בתשלומין קרא כ' ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו ותימא על הנ"י שכ' דלדרך ירידה אצטריך הא קרא כ'

והיזק כ' רש"י הנרדף דלא תימא כפשטו דאנושא המאמר ארודף קאי אא"כ הול"ל באמת והזיק אלא דא"כ הוה מ' דיד דידעי' דהזיק והמזיק צווח לא הזיק

בסלע לקה כ' רש"י נתחכך בסלע הנה אי מתני' בברי שפיר קאמר לא כי אלא בסלע אבל אי בשמא מיירי נהי דכי' משמש דלמא ור"ל דלמא בסלע לקה אבל אלא למאי קאתי ואמנם מיירי שמצאוהו נופל על הסלע והניזק אומר כי הרודף דחפו שם והמזיק אומר לא דחפו אלא בסלע כלומר בסלע בלבד וע"ז כ' רש"י נתחכך היה

היו שנים כ' רש"י ושלשתן של ג' ב"א כוונת רש"י דלא תימא א' מן הרודפין של הניזק היה דא"כ ל''ש שני' פטורין ודלא נקט תנא כה"ג משום דהיינו רישא דמה לי בסלע דקה מה לי חבירו שור של הניזק הזיקו

ונקט תנא שני תמי' שהזיקו ואח"כ שני מועדין ע"ד לא זו אף זו לא זו בשני תמין שכל א' משתלם מגופו וודאי הוה חטין ושעורין ואם לא תפס אינו גובה כלום אפי' א' תם וא' מוער שמשלם מן העליי' אעפי"כ מקרו חטין ושעורין

סיפא בניזק שמא ומזיק ברי וכ"ת א"כ מאי קמ"ל תנא י"ל דהא גופא קמ"ל דאם לא תפס אפי' שעורי' אין לו

ע"ב גמ' הב"ע במועדין יל"ד מ"ט לא פריך הש"ס מיד הני קו' דרב אחא סבא לקמן ונ' דמ' לי' כוונת רב אשי שהמועד הא' כשהיה תם נגח לשור אחר ונשתעבד לאותו ניזק וס"ד דאינו יכול לגבות מזה שנשתעבד כבר קמ"ל דאמרי' כדאמרי' לעיל אי גדך הוה מי לא משתלם מני' ובמסקנא נ' זה דוחק

תוס' ד"ה ש"מ שהזיקו שני' כא' אבל במסקנא לא קיימא הכי דא"כ מאי איכא בין ר' ישמעאל לר"ע ודלא מפ' הש"ס דידעי' מזה היינו משום דכדמוקי זה במועדין כבר נדינא מזה

(סוגי' דטענו חטין תמצא בספר ליקוטי חבר חלק רביעי מתרי"ט וזה מתרמ"ד)

אמר רב"נ ע' נ"י שיישב מנ"ל דלענין ממון ובדבריו