ליקוטי חבר בן חיים י לד

דמסקינן בגמ' דטעמא דרבנן משום דעל מנה שבשטר הן מעידין וס"ד דצריכין לפ' כן קמ"ל דבאומר זה כ"י לחוד סגי

ומזה נ' לי להביא ראי' לד' הרמב' דאם העדי' שכחו העדות ל"מ קיומם דעד"ז שפיר קאמרי רבנן דא"צ לפ' דאמנה הן מעידין דהכי מסתבר דאי ס"ד דלרבנן צריכין לפ' א"כ עיקר חסר מן הספר אמנם להרמב' שפיר דאי ס"ד דשכחו העדות הלא עלי' לפ' דהרי אין קיומם קיום א"וו לא שכחו העדות ואמנה שבשטר הן מעידין משא"כ להחולקי' דס"ל אפי' כי אמרי שכחנו העדות לא מהימני ולא מפסול שטרא למאי הל' יאמרו כן וא"כ מנא ידעי' דאמנה הן מעידין

לר' על כ"י וכו' למדתי מד' רש"י ז"ל דה"פ רבנן ס"ל כיון דאמנה שבשטר יש כאן עדות כשר דיו ור' ס"ל הך עדות אמנה שבשטר לא משוי לי' אכתי שטרא דבעדות זה לא הוה כ"א מע"פ ואכתי צריך עדות על כ"י דליהוי מלוה בשטר ולענין זה צריך שוב ב' עדים ולרבנן באמת צ"ל דלא הוה שוב כ"א גילוי מלתא בעלמא ואמנם כ' רש"י זה לקמן על ר' ספוקי מס' לי' למימר דלאו דמס' לר' על מה הן מעידין לישיילינהו כ"א כ' רש"י אם אנו נזקקין על כ"י וע"ד שכ'

ואמנם עד"ז יחלוק הש"ס דילן על הירושלמי דמפ' פלוגתא דר' ורבנן בע"א ומד' הפוסקי' שהביאו ההוא ירושלמי מי דס"ל דל"פ עלי' ש"ס דילן ונ' דס"ל דה"פ ר' ס"ל כיון דחזי כ"י שוב אמרי' דוודאי אינם יודעי' כ"א שזה כ"י וע"ז סומכי' לומר דהמעשה אמת ורבנן סברי כיון דעכשיו אומרי' שזוכרי' העדות ל"ל זה וע"ז קאמר הש"ס דל"ש טעמא דר' משום דחשדי' להו דבאמת אינם זוכרי' כלל הא אלו ידעי' דזוכרי' סמכי' עליי' לא היא כ"א טעמא דר' דזכירה מתוך השטר לא מהני וכד' הירושלמי ואמנם תוס' לטעמיי' שכבר דחו לעיל במקצת ד' הירושלמי רצו להוכיח דאין הפי' כן לש"ס דילן דא"כ אם אמרי' בהדי' דמלבד השטר זוכרי' המנה מהמני וגם לרבנן כה"ג אפכא בכ"י מהמני ואמאי צריך לקמן חספא לסהד האי סהדא רק אכ"י

ואמנם לד' הנ"י פ' חזקת הובא בחי' א"ש בזה דאם קבלו ב"ד העד האחר קודם שקבלו העד השטר ג"כ מהני א"כ הי' הש"ס יכול לומר עוד כי האי גוונא א"כ אין ראי' תוס' מכרחת ודווקא אחספא עי' תוס' ענין הבל"ז בד' התוס' נ' דה"ק דהו"מ למימר ה"ה אמגילתא רק ארישא אמנם בא להורות לן דבחספא בכ"ג ליכא למיחש ואהא סיימו דברי'

ואמנם אין כוונתם לדעה"ק דלר"א איכא למיחש גם בחספא דלמא כ' ע"ג שטר מכירה דה"ט דכשר לר"א יכול להזדייף משום דלא סמכי' אשטרא כלל כ"א עפ"י ע"מ והם הלא ידעו מה הי' כ' בשטר ואין מקום לדעתי לתמיהת הש"ך סי' מ"ו בענין זה על הפוסקי' כר"א בשטרות וכמ"ש

בענין כוונת ד' תוס' בזה ע' בראש כי רמזו דמסוגיי' ק' על רב אלפס דהרי טעון פרעתי וע' בראש ונבאר קצת כוונת הריף דאין לומר דה"ט דאינו נאמן פרעתי משום דלמה הנחת ביד המלוה השטר הלא יחזור ויתבע ממך דמה אכפת לי' הלא יאמר ופרעתי א''וו ה"ט דעכ"פ כ"ז שהשטר ביד המלוה ימנעו לקוחות ליקח ממנו ולמה יעשה כך וא"כ בלא עדי' דליכא למיחש להכי שפיר לא אכפת לי' כלל וע"ז השיב רבינו יצחק בתוס' דאין זה הטעם כ"א משום דאנן סהדי דאין זה רגילות כלל וה"נ ל"ש והראש תפס סברא זו אמנם אומר כי ד' הריף דעכ"פ יוכל להיות כי שכח שיש בידו שטר ממנו אלא שבשטר שיש בו עדי' ל"ש זה דאי' לי' קלא וה"ט דמודה הריף באין בו אחריות ואמנם החילוק השני שכ' הראש הכוונה דכיון דעדי' מפקי לקלא איכא דשמע בהא ולא שמע בהא דאין בו אחריות ולכך גרע מכ"י

הל' כר' כ' רש"י כי היכא וכו' כוונתו דמדלא אמר הש"ס כדלקמן ובהא אפי' מחבריו ש"מ דלגמרי קאמר ואמנם אעפ"כ האי כי היכא שכ' רש"י צריך ביאור וכי מה ענין יחיד ויחיד ליחיד ורבים ואמנם הענין הוא כך דהנה בוודאי רבים לא מקרי בני בלי חכמה וא"כ כיון דהל' כר' נגד כל חכמי דורו א"כ ע"כ הי' גדול מכלם בחכמה א"כ ס"ד דרוב דידהו לא חשיב למולו קמ"ל

אמנם לקמן דקאמר ובהא אפי' מחביריו היינו דלטעות כזה לא חש שמואל כולי האי ואמנם להא מיהא חייש דבהא מיהת איכא דטעו ואפשר להסביר דלכאור' א"ל דפלוגתא דר' ורבנן בפלוגתא דר"מ ורבנן לעיל אי אלימי עדי' לאורועי שטרא דרבנן דאמרי אמנה שבשטר הן מעידין דאי לא"ה הוו אמרי דאין זוכרי' העדות דהרי אם אין זוכרי' נפסל השטר אמנם כ"ז אי מהמני אבל ח' ס"ל דלא מהמני וא"כ למה להם למימר שאין זוכרי' והנה רב פסק לעיל כר"מ דלא אלימי עדי' והיינו כר' והיינו דחש לה שמואל לתלמיד טועה שיסבור דבהא פליגי ר' ורבנן והל' כר' בהא: עד ודיין ע' רש"י והנה הראש הק' אד' רש"י דקנפיק נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדא והר"ן קיים