ליקוטי חבר בן חיים י שמט

דהוה רוב מעלייא ואי לאו דדמי' מסייעי' היינו הולכין אחר הרוב

ל' ע"א מתני' השופך לכאורה מאי קמ"ל למה יהא פטור. ולמאי דמוקמי' לה בימות הגשמי' א"ש דהא אתא לאשמעי' אף דשופך ברשות מ"מ חייב

והנ"י הק' ליתנו בימות הגשמי' ותי' דס"ד בימות החמה אפי' בלא נתכוין חייב וצ"ע דלכאורה הך דהשופך מיירי בימות הגשמי' ומתני' קמא בימות החמה והתם באמת נשברה כדי תנן בלא נתכוין. ובעיקר הקו' לכאורה אי לא תנן אלא חדא הוה מוקמי' לה בימות החמה

מתני' המוציא תבנו וקשו למאי דמוקי רב אשי דווקא תבנו וקשו וודאי א"ש דלא נקט זבלו וגם לר"נ י"ל דנקט לה דנדע דמיירי שלא בשעת הוצאת זבלים ואמנם בלא"ה א"ש דנקט הכי משום כל הקודם בהן זכה משא"כ בזבל

והק' התו"ח למסקנא דר"י פוטר ברשות ב"ד אמאי קאמר בנר חנכה ברשות מצוה ותי' דר"י בזבל הוא דפוטר משום דע"מ כן הנחיל יהושע וק' א"כ היאיך קאמר אביי ר"י ורשב"ג אמרו דבר אחד בב"מ שם הרי ר"י בזבל דווקא קפטר ונ' דג' מחלוקת בדבר ר"י פוטר בזבל משום ע"מ כן הנחיל יהושע לא זולת ורשב"ג לית לי' ע"מ כן פוטר ואמנם בעלמא רשות ב"ד פוטר מלבד זבל דחמיר ות"ק בב"מ שם ס"ל כר"י דרשות ב"ד אינו פוטר ובזבל לית לי' ע"מ כן הנחיל והשתא קאמר אביי דר"י ורשב"ג תרוויי' פליגא את"ק דב"מ וס"ל לא אשכחן רשות ב"ד דפוטר ותרוויי' ס"ל דיש רשות ב"ד דפוטר. ועד"ז מובנים ד' תוס' כאן שכ' לרשב"ג דב' עניני' יש כוונתם דזבל חמור משאר מתקן מלאכתו אלא דתנא דידן ור"י ס"ל ע"מ כן בזבל ורשב"ג הא לית לי' ע"מ כן ומחמיר מה"ט בזבל דווקא ובעלמא מהני רשות ב"ד

והנה רש"י פי' בדרשב"ג ב' פי' ונ' דהרי"ף מפ' כפי' קמא דרשב"ג גופן בא להוסיף ומאחר דהרי"ף הביא המשנה כצורתה ולא מחלק בין גופן לשבחן לא אצטריך תו לאתויי דרשב"ג

ע"ב קנסו גופן אטו שבחן נ' דשבחן מדינא אבד מידיה דהוה למנח תבן או קש בחצר חבירו שלא מדעתו לעשות זבל דהוה נותן לו דמי תבנו והזבל לעצמו ואמנם קדירה דבי שותפי לא קרירי ולא חמימא ואי אמרת דצריך לשלם לו דמי גופן יאמר כ"א לא ניחא לי דליקו בדינא ודייני וזעירא לית לי' קנסא כלל

והנה נתקשו בתוס' למה לא מייתי הש"ס מרשב"ג דמתני' וצ"ע למה לא תי' כתי' רש"י בלישנא בתרא דבמקלקלין ברשות פליגי ונ' משום קו' דרשב"ג אדרשב"ג שק' לפי' זה מה"ט לא ניחא להו לתוס' בפי' זה אף כי תי' לעיל דיש עניני' שוני' תי' זה נ' להם דוחק

לזעירי וודאי תנאי ע' תוס' וצ"ע בנ"י שכ' דגם לענין שבחא אין מורין כן הדרא קו' תוס' לדוכתא

והנה הכ"מ והלח"מ כ' דהרמב' ס"ל כרשי' במתני' וס"ל דהל' כרשב"ג במשנתינו וק' הא ר"ה אמר רב הל' ואין מורין כן וצ"ל דהרמב' פסק כרב אדא בר אהבה וצ"ע

ר"א ע"א מתני' שני קדרין י"ל דלהכי נקט תנא שני קדרין שאומנותן א' וכ"א רץ אחר חבירו למען לא יפסיד אומנותו וס"ד דהשני ג"כ פשע בריצתו קמ"ל

בעומד לפוש כ' רש"י דמשונה הוא ולכאורה לא היה צריך לכך דכיון דעומד לפוש ואינו טרוד הוה לי' להזהיר ואמנם ל' הגמ' מ' כד' רש"י שכ' לכתף אורחי' הוא ש"מ דלפוש לאו אורחא וכן צ"ל מדמק' הש"ס ליפלוג ולתני הרי הוצרך לומר מ"ט ברישא חייב ותני בסיפא משום דלא אמר עמוד אלא ש"מ דלפוש בלא"ה חייב משום דמשונה היא ובזה מיושב קו' הראש דמאי קמ"ל דבאמר עמוד דפטור דס"ד כיון דמשונה היא אפי' אמר עמוד חייב קמ"ל וכן מיושב קו' תוס' אמאי בעומד לפוש חייב ה"ט משום דמשונה הוא. ומ"ש תוס' דניכר היא נ' כוונתם דהעומד לכתף היינו משום שהמשא הכביד לצד אחד וצריך לתקן ואמנם אם המשא מוטל כראוי ממילא ידעי' דעמד לפוש

גמ' אע"ג דהזהירו הק' הרא"ש כמו כן פשיטא דפטור ונ' דאתי לאפיקו מדר"מ דאמר נתקל פושע ולדידי' לא מהני אמר עמוד והטעם דאם נתקל אנוס שפיר צריך השני לילך בנחת דלמא יתקל הראשון וכשהולך בנחת מהני א"ל עמוד אבל אי פושע הוא לא יעלה ע"ד השני שהראשון יפשע ויתקל והולך כדרכו ועד דאמר לי' עמוד כבר נתקל וא"ש דתנא דמתני' לא נקט ואם אמר לו עמוד משום דמתני' גם לר"מ מתני'

ע"ב מקלא דסמיותא ע' נ"י דגם לפי' הר"מ מיירי שהיה לו לעמוד וצ"ל שלא נפל לגמרי ואם היה מחזיק נפשו לא נפלו חביריו

זה בא בחביתו נ' דנקט חביתו ולא נקט חבית דאפי' היה שכיר שנשא חבית חבירו הוא חייב בתשלומין כדאמרי' סוף האומנין והוא צריך לדין עם בעל הקורה.