ליקוטי חבר בן חיים י שמח

ק"ו דשרץ מ"מ מדגלי לן גזי"ש להקיש מת לשרץ גלי לן ג"כ דהאי ק"ו דשרץ מעליא הוא

כ"ו ע"א גמ' ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא ח"נ יל"ד מה לקרן שהוא תם משא"כ בשן ורגל שהן מועדין ויש מזה שוב ראיה למה שאמרנו לעיל דהא גופא ק' מאי טעמא דשן ורגל משום תורך ברשותי מאי בעי ומ"מ בר"הר משלם ח"נ בק"ו מקרן דשייך ג"כ תורך ברשותי ומ"מ אינו משלם כ"א ח"נ

אמר קרא יחצון עיי' רש"י ואולי י"ל דכולי קרא מיותר דהרי אפי' במועד שהוא חמור אמרה תורה והמת יהיה לו לניזק דאפי' פחת נבילה דניזק תם לא כ"ש אלא ש"מ לדרשא אתי

רש"י ד"ה ויהא אדם פשיטא לי' לרש"י דהיכי דמיחייב מיתה או גלות אין כאן כופר ומ"מ יל"ד למה לא מוקי לה רש"י בהרגו בשוגג דרך עלייה ונ' דהתורה אמרה וגם בעליו יומת ואח"כ ואם כופר מבואר דכופר זה לפטרו ממיתה בידי שמים אתא ובדרך עליי' דאפי' מגלות פטרו תורה מכ"ש דאינו חייב מיתה בידי שמים. וע"ד שטת רש"י כאן מבואר דלא כמ"ש רש"א במ' מכות דהא דאין עונשין מן הדין הטעם דלמא אדרבא כיון שענין הזה חמור לא סגי לי' בעונש זה הרי הכא ג"כ יש לומר עד"ז אין עונשין מן הדין כיון שחייב מיתה לשמים אמנם לפי' תוס' א"ש

תוס' ד"ה ויהא אדם ס"ל לתוס' דאף דכ' ולא תקחו כפר מ"מ כפר דפ"נ מלתא אחריתי ומקלב"ת ל"ק להו ג"כ דפלגי נזקי שאני

וכ' רש"א על סו"ד תוס' דברי' מעורבבין דמה ק' להו מחזקיה ונ' כוונת דבריו דבשוגג וודאי דסגי בגלות וא"כ לחזקי' נילף מזיד משוגג דהרי לא חלקת וע' בחי' רשב"א

תוס' ד"ה אינו דין ע' ברש"א ולי אפשר כוונת דברי' מאחר דבשור הנסקל איירינן ה"ק דנילף שור הנסקל מאדם הנסקל ומ' להו דחייב גם בארבעה דברים כשם שרצונו להעלות עליו כפר לפי' התוס' וצ"ע: תוס' ד"ה או דלמא בסו"הד וא"כ ק' כיון דמ"מ קיי"ל כופר ברגל מנ"ל ונ' דקו' זאת בא הרא"ש ליישבה ועיי"ש בביאורו במאי מס' להש"ס ובזה יסולק קו' רש"א בתוס' בד"ה לאו משום דסבר דנימא אדם יוכיח כיון דע"כ אית לן דדשא דשייך ברגל כופר ואית לן דרשא דבאדם ל"ש כופר א"כ ל"ל שוב אדם יוכיח דמה לאדם שכן אינו בכופר

ע"ב גמ' מלאכת מחשבת אסרה תורה יל"ד פשיטא ומאי קמ"ל ונ' דס"ד דתליא בפלוגתא דדבר שאין מתכוין אסור או מותר קמ"ל דהכא כ"ע מודו דלא מקרי' מלאכת מחשבת ועד"ז היה מבואר דלמאן דאסור דשא"מ ס"ל דהוה מלאכת מחשבת וא"כ ע"כ מדאוריי' אוסר ודלא כמו שצידדו תוס' ביומא דלר"י מדרבנן דווקא אסר

רש"י ד"ה גלות נ' דהני תרי לישנא ברשי' פליגי בהני תרי פירושא שהביא רש"י בפ' משפטים שם לחד פירוש צדה מלשון צדה נפשי וזה ענין פי' הראשון כאן ובפי' השני אזיל למאן דמפ' מלשון צדה אורה וכן מבואר בד' רש"י וזה שהביא רש"י בפי' קמא קרא דכי יזיד לומר דמסתבר דצדה מל' צודה מדכתיב אחריו וכי יזיד

רש"י ד"ה זרק כלי בעל הכלי משום דלא מפ' הש"ס דין הזורק כ' רש"י דקאי אבעל הכלי ועי' בראש

כ"ז ע"א רש"י ד"ה דמי מזיק נ' דדווקא לריב"ז שייך הכא כופר אבל לרבנן דפטרוהו ממיתה גם מכופר פטור: הדרן עלך פ' כיצד הרגל בעזר אהבתו עלינו דגל ונתחיל לבאר פ' המניח את הכד בעזר זן עמו ישראל במן כזרע גד

רמאי נ"מ למקח וממכר הק' הרשב"א אכתי תלת זמני ל"ל לתנא לאשמעי' הא מלתא דאי בחדא זמנא הייתי אומר דמיירי דווקא היכי דרובא קרי לכדא חבותא והולכין אחר הרוב ואי בתרי זמני הייתי אומר דבפלגא ופלגא מיהת מיירי מתני' קמ"ל ג' זמני למימרא דאפי' במיעוט קרי לכדא חביתא תנן ואין הולכין בממון אחר הרוב

והנה ד' תוס' דסוגיין אתא אפי' כרב ולא כן פי' רש"י לקמן ונ' ד' רש"י דלרב מוקמי' מתני' בפלגא ופלגא וקמ"ל דמרצה ע"מ אינו כרוב

וע"ד תי' התוס' ד"ה אין הולכין יש לעיין כיון דעכ"פ אפי' במיעוט דל"ש כמאן דליתא אזלי' בדי"נ אחר הרוב למה לא נילף די"מ בק"ו וכי חזקת ממון עדיף מחזקת חיים שיש לכ' איש ואיש וצ"ע

ובסנהדרין תי' תוס' דרוב דרודיא הוה רוב גרוע נ' פי' דברי' דלגבי לוקח רובא לרדיא זבני אבל רוב מוכרי' שמביאין בהמות למכור רובן לנכסתא דמטעם דלא אהני רדוא מוכרין אותו אלא דק' משמעתין דאמרי ג"כ אין הולכין וצ"ל דהכא מיירי שהדמי' מסייעין כמ"ש תוס' לעיל ומיושב קו' תוס' לעיל לשמואל למה נקט הדמים מסייעין דהכא שאני