ליקוטי חבר בן חיים י שמז

הניזק וצ"ל דל"מ לי דליהוי סתמא כר"ט דלא קיי"ל כוותי'

גמ' שנתחככה בכותל וק' הא וביער כ' י"ל מה ביער להנאתו אף כל להנאתו לא זולת

כ"ג ע"א תוס' ד"ה כששימר גחלתו בסו"ד ובתי' תוס' זה מיושבי' ב' קו' של חי' רשב"א חדא טורח נעילה ל"ל כיון דסתם דלתות חתורות ותו דאמאי לא מחייב מ"מ ולמ"ש תוס' א"ש כיון דנטר כדנטרי אינשי שוב פטור והיינו דווקא אי נעל דנטר כדנטרי אינשא

ע"ב תוס' ד"ה יכלו למימר אפשר דק' לי' לאביי מ"ט לא יבקש ר"י תשלומין מניי' ש"מ גברא אלמי נינהו ולא רצה להיות לו עסק עמהם. א"נ סבר אביי ר"י לא יבקש תשלומין משום דאיהו ג"כ פשע דלא עבד גדירא וא"ל א"כ גם הם יאמרו זה ולא יקבלו ההתראה

רש"י ד"ה מתרתן כ' רש"י בר"ה ר"ל מדלא מגבי' מניי' ש"מ בר"הר הוה ומשום קרן ולא מגבי' כ"א פ"נ וקנסא הוה ולא מגבי' בבבל ותו' יישבו בענין אחר ואמנם מהכי נ' דדייק הרמב' דמיירי דאכתי לא אפסדי וכ' הכ"מ אינו יודע מניין לו ולמ"ש א"ש דשבק ר"י ענין תשלומין

יתני' איזו תם ע' נ"י ולי נ' דהא דתנן מועד משיעידו בו ג' ימים הוה פי' לאיזו תם ולאיזו מועד דמידעינן מועד ידעי' תם ממילא ובתר ה"ק ומועד נעשה תם משיחזור בו

וג' דפלוגתת ר"מ ור"י כל חד כטמעי' דלר"מ דקאמר אפי' ג"פ ביום א' אין לומר דאם ראה שוורי' באותו יום ג"פ ולא נגח הוה תם דאטו כל יומא לנגח וליזל והוצרך ר"מ לומר כל שהתנוקות וכו' אבל לר"י דאמר ג"פ גם תם נעשה שוב אם לא נגח ג' ימים. ויל"ע מנ"ל דמועד חוזר ונעשה תם ונ' דיל"ד מאחר דבשור שהרג את האדם כ' ואם שור נגח הוא מתמול שלשום וידעי' מה היא שור נגח שיהיה די בשור למכתב ואם שור נגח הוא מתמול שלשום ל"ל אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט כ"א דבשור שהרג אדם אינו חוזר ונעשה מועד אבל בהרג שור חוזר ונעשה מועד

כ"ד ע"א מתמול תרי פי' דתמול היינו תמול לחוד אבל מתמול מ' מתמול עד היום והיינו תרי

גמ' צייעודא תורא או לייעודא גברא י"ל דמבעי' לי' מ"ט דר' דמודה בשור המועד דבעי' שלש פעמים אם הטעם דהכא בלייעדא גברא תליא מלתא ומה"ט בעי' ג' התראות או דלמא לייעודא תורא סגי ואפ"ה מודה משום דכ' קראי כמ"ש תוס'

תוס' ד"ה השתא ע' מהר"ם לובלין וי"ל דק' להו לתוס' למה קיצר הש"ס ולא קאמר בהדיא דמשלם פ"נ ממונא

גמ' והוא פטור ע' רש"י נ' דתנא אשמעי' דס"ד כיון דעכ"פ התרו בו ג' התראות יהא חייב לשלם נזק שלם קמ"ל כיון דשקר היו התראות הוא פטור

גמ' וע"ז נאמר ועשיתם לו ע' תו"ח וי"ל דה"פ דיל"ד למה נקט קרא כולא פרשה בל' יחיד הרי ע"א אין נעשה זומם אלא ע"כ קרא אשמעי' דאפי' העדים ג' כתות אינם נחשבים אלא לכת אחת ובעי' שיזמו כלם

ע"ב תוס' ד"ה לימרו ה"ה דהו"מ למפרך י"ל משום דידע דמבתראי אפי' אי לייעודא תורא מבתראי לא א"ש לכך נקט מקמאי

גמ' אימא פטור אף משסה ע' חי' רשב"א ומ"מ ק' לימא פטור אף בעל הכלב כד' המק' דמשסה וודאי פטור ונ' דמדלא נקט תנא כלב שסיסוהו פטור כ"א המשסה פטור ע"כ פטור אנושא המאמר קאי דהיינו דמשסה ואיבעית למימר תרוויי' פטורין ע"כ צ"ל דבעל הכלב וודאי פטור אבל אף המשסה פטור

מתני' שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח וכו' יל"ד למאי נ"מ הפסיק בהני עניני בנתים דהרי כבר תנן לעיל כל הני מילי בכלל קרן ונ' משום דר"ט לא הזכיר כ"א קרן וס"ד דבקרן הוא דמחייב ר"ט נ"ש ברשות הניזק להכי הדר תני דל"ש קרן ל"ש שאר ניזקין והטעם דקרן דווקא במועד כתיב ואם שור נגח הוא אבל בתם לא כ' יגח כ"א יגיף ובכלל נגיפה הכל בכלל

ומה במקום יל"ד מאי בעי ר"ט באריכות זה ולא אמר בקיצור ומה שן ורגל שפטורין וכו' ונ' דר"ט ידע דטעמי' דרבנן דלעולם אין תם משלם נ"ש אלא דשן ורגל מועדת מתחלתן וא"כ בקרן ברשות הניזק דל"ש זה אינו משלם נ"ש ולהכי קאמר ר"ט דלא זה הטעם כ"א הא דחייבה תורה בשן ורגל ברשות הניזק נ"ש הטעם דתורך ברשותי מאי בעי ומכ"ש דשייך זה בקרן דחייבתו תורה אפי' בר"הר

כ"ה ע"א תוס' ד"ה ק"ו לשכינה אולי דאו"א בגוף הוא דנשתפו אבל לא בנשמה והקב"ה שותף בין בגוף בין בנשמה

ע"ב תוס' ד"ה אמר קרא וכבסתם סו"ד צריכין ביאור וה"פ הך דרשא דוכבסתם הו"ל דרשא גמורה הגזי"ש משרץ למת ואל"ה לא הוה שייך בזה דמפריך ק"ו דלא כ' קרא בהדיא ואף דגזי"ש זאת ג"כ סמוכה על ה"ו