ליקוטי חבר בן חיים י שמה

ר"ל די לגורותיו אבל לא בשביל גורותיו ושני דהך לבאותיו לאו היינו גוריו שנקראו ג"כ לביאה והיינו בשביל לבאותיו. וימלא טרף גוריו מ' לי' להמק' דלא תחלק שמואל בין טרף ואכל לטרף והניח דאל"כ לפלוג בטרף לחוד ולמסקנא צ"ל דשמואל דרס רלה לאשמעי' ולעולם טרף ואכל דווקא קאמר שמואל אבל להניח מודה

מנא ידעי' ועוד ק' מאי ועוד ונ' די"ל דה"פ אורחא שלא לאכול ואם אכל נמלך הוא אא"כ גם בדשמואל נימא הכי

גמ' מאי מן העליי' אף דידע דר"ל מגופו כמו שפירשו במתני' מ"מ מקשה דהו"ל למתני מכיסו מאי מן העליי' ומשני דלגבות מן העידית קאמר

תוס' ד"ה שחשדוהו מזונה עיי' תו"ח ויע"ל דאי לאו דכהן הוה דלמא נשא לו ע"ד שאמר ה' להושע קח לך את גמר. והנה הריף הביא הא דהושיבו ישיבה על קברו ולד' הרמ"ה א"ש דאשמעינן דא"צ ריחוק ד"א משום דלכבוד שכבא לא שייך לועג לרש ואמנם למאי שכ' תוס' דדווקא חזקי' ליכא בלא"ה למגמר מנה

כ' רש"י בגמ' פריך היינו רגל רצה רש"י לדחות בזה פי' התוס' דרישא וסיפא חדא הוא ותוס' יישבו זאת ואמנם רש"י הוסיף עוד משום די"ל דמסיפא ה"ק דהא דבהמה מועדת דווקא אם תלך כדרכה גסה כי דרכה ודקה כי דרכה אא"כ הו"ל לש"ס לשנויי הכא

ובענין קו' תוס' רישא מאי קמ"ל י"ל דאי ממתני' דלעיל הו"א הא דקתני לעיל מועדת דרך הליכה ה"ק אפי' דרך הילוכה הוה מועדת דלא תימא איהו הוא דקאפשע שהניח חפצים בתוך ההלוך קמ"ל כיון דבחצר הניזק מיירי בהמת חבירו מאי עבדתה תמן ולעולם נימא דכ"ש שלא כדרך הילוכה דהוה מועדת להכי הדר ותני כיצד הרגל מועדת כל רגל דקרא במאי ארי' לשבר דרך הילוכה ואידך תולדות הוה

י"ז ע"ב דחיה בכלל בהמה אף דבכל התורה אמרי' הכי ס"ד דווקא היכא דכ' בהמה אבל כאן דכ' בעירה אימא לא הוה בכלל קמ"ל

תוס' ד"ה חמור במשאו י"ל דרישא בבהמה העומדת למלאכה ואם מנוח עלי' משא אינה יכולה לסבול ופשעה ומזיקה אבל חמור עומד למשא לא קמ"ל דל"ש

תוס' ד"ה היתה מבעטת אגב דשוה י"ל דשוה דאשמעי' תרוויי מגופו ולא מן העליי' ומ"מ ליכא למפשט בעיא דרבא דלמא דתרוויי' ממונא בא לאשמעי' וכמ"ד הכי ועי' וחי' רשב"א

התרנגולים מועדין להלך כדרכן נ' דבא לאשמעי' דהיו מפריחין ושברו את הכלים מקרי כדרכן וכ"כ רש"י לקמן

י"ה ע"א בעי רבא ח"נ צרורות מן העליי' משלם וכו' יל"ד דבפ"ק גבי פלוגתא אי פ"נ קנסא או ממונא פשיטא להש"ס דח"נ צרורות ממונא היא ומ"ש דהכא מס' לי' ונ' משום דבתשלומי מן העליי' כ' שור תחת השור מ' משום דמשלם כולא נזק משלם מן העליי' והן הן ד' הש"ס דל"מ ח"נ מן העליי' ואמנם להיפך ג"כ לא מצינו במועד כי אורחי' דמשלם מגופו

ותני עלה יל"ד מדוע לא תניא הך בריי' אמתני' דידן ונ' דאמתני' פשיטא לתוספתא דמשלם מגופו דלא מצינו ח"נ מן העליי' ואמנם לקמן כייל תנא חררה עם גדיש ס"ד תרוויי' מן העליי' קמ"ל

ע"ב או דלמא תולדה דרגל היא י"ל הכוונה דהרי קמ"ל ח"נ צרורות ממונא הוא ש"מ תולדה דרגל הוא ול"ש העדאה. וע' רש"א כוונתו לד' תוס' דל' זה מ' דבשלא שינוי מיירי ואמנם לקמן כדמק' והא משונה הוה וק' א"כ גם דרבא לא תפשוט רמז רש"י דגם בשינוי מיירי רבא וכמסקנת ד' תוס' דרבא לב' צדדי' מבעי' לי'

הא דמק' שוב מהידוס אף דכבר שנינן לעיל דפליגי בדסמכוס היינו דל' אינו מועד וה"ז מועד ק' לי' א"וו דר"ל אין כאן דין מועד ולבתר דמשני צ"ל דר"ל דאין משלם מן העליי' וס"ל הא בהא תליי' למ"ד ח"נ מגופו משלם

בתר גופן גרירן קמ"ל יל"ד אמאי לא קאמר דהיינו פלוגתיי' אי בתר גופן גרירן או לא ואולי משום דרבא קאמר לעיל כל שבזב טמא משלם נ"ש ומעיינות בזב טמא ובשלמא אי בהמה לאו בתר גופן גרירן שפיר אבל אי גם בבהמה אמרי' הכא הו"ל רבא כתנאי

מסתברא תולדה נ' דמשו"ה מסתברא משום דקיי"ל פ"נ קנסא ופ"נ צרורות ממונא

י"ט ע"א מאי לאו עומדת בר"הר והתיזה בר"הר ע' רש"י שהאהך בזה ואולי ק' לי' דלמא הך בריי' סומכס היא ור"ז דאמר מסתברא תולדה דרגל לרבנן קאמר וה"ק אי ס"ד דיש לדמות לקרן וא"כ בר"הר ג"כ חייב ח"נ וק"ו ברשות הניזק והל"מ ברשות הניזק לח"נ למה לי אלא ש"מ תולדה דרגל הוא ובר"הר פטור וכ"ז לרבנן אבל לסמכוס דלית לי' הל"מ לצרורות י"ל דגם בר"הר משלם ח"נ ע"ז השיב רש"י דכל ספיקו של ר' ירמי' לא היה אלא משום דמשלם ח"נ עשאה