ליקוטי חבר בן חיים י שמד

שהזיקה פרה דהיינו בור ע"כ א"צ ליקנות לו פרה אחרת דכ' והמת יהיה לו ה"ה ברגל דהיינו פרה שהזיקה טלית דינא הכי ועד"ז מיושבין כל קו' תוס' אלא דצריך למחוק בד' רש"י תיבות ומי שהזיק את חבירו יותר ישלם דזה שהביא התוס' לפ' כן בד' רש"י וד' ס"א דמחקי לי' היינו כדפי'

תוס' ד"ה דבר השוה כל כסף ונ' דרש"י יישב קו' זאת שכ' שאפי' קנאן ביותר מדמיהן שתות קנה ואין מחזיר אונאה גילה לן רש"י בזה דעתו דלענין ביטול מקח בפלגא שוה קרקעות למטלטלי' אבל התם טעמא משום מקח טעות ואין זה ענין לאונאה ואונאה היינו דהמקח קיים אלא שמחזיר האונאה וזה לא מצינו בקרקעות

הרי עבדי' ושטרות הנה לד' הרי"ף דס"ל דמדאוריי' ליכא מכירת שטרות כלל ע"כ גם באונאה שטרות ל"ד כמ"ש תוס' לענין קנין כסף

רש"י ד"ה ביתמי בסו"ד דלמא לאחר מיתת אביהם קנאים ויל"ד א"כ כי איכא סהדי שקנאים אביהם מחיים גבי מיתמי ואמאי פליג ר"ע בפ' הכותב גבי פקדון ביד אחרי' ותו למה לא מפ' רש"י דלמא במתנה נתנם אביהם להם מחיים ועשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו ונ' דרש"י בא ליישב אליבא דר"ט דס"ל דדווקא פקדון ביד אחרים ב"ח גובה הימנו אבל לא ביד יתמי וטעמא מאי א''וו ר"ט ס"ל דהא דמטלטלי' דיתמי לא משתעבדו משום דיכולי' לטעון לאחר מיתת אביהם וביד אחרי' ל"ש זה ובאמת לר"ט מהני סהדי כה"ג לאפוקי מיתמי

רש"י ד"ה ש"מ והא קיי"ל דאתי מלוה יל"ד מאי והא קיי"ל דאי לא טריף שטרא מאי אהניא ונ' דק' לי' לרש"י מאי קו' משטר התם משום דכתיבא אחריות נכסים הוא והו"ל כאלו קנאן המלוה והיינו דכ' רש"י וקיי"ל דאפי' לא כ' אחריות נכסים טורף דאחריות ט"ס היא מ"ש הכא

תוס' ד"ה פרט לב"ד הדיוטת ע' ברא"ש ונ' דה"ק דווקא בניזקין בעי' מומחי' אבל בהודאות והלואות לא בעי' משום נעילת דלת

תוס' ד"ה אלא אמנם ק' למסקנא ל"ל הך דפ' מרובה השתא מודה ואח"כ באו עדים פטור לא באו עדי' לא כ"ש וצ"ל לד' תוס' דבתר דתנן תרי זמנין הוא ידעי' דחדא לאח"כ בעי עדי'

ט"ו ע"א גמרא משום דאין לו יחס תימא מה ענין יחס לעדות ולהחולקי' על הרמב"ם וס"ל עדות בשטר דאוריי' וע"כ חותם שמו ושם אביו וכיון דאב אין לו פסול ושוב לא התירה לו תורה על פיו דאתא לאחתומי בשטרא אבל להרמב"ם קשה דס"ל דכל עדות בשטר לאו דאורייתא ק'

רש"י ד"ה ממונא דאי מודה מקמי דאתי סהדי ולכאורה אי מודה לחוד הוה סגי ואמנם נ' דמ' לרש"י דכולא סוגי' פשיטא לן דממונא חומרא הוה אבל אי ס"ד דמודה ואח"כ באו עדים חייב משכחת לה אפכא דאי ממונא וודאי לא יודה דהרי משלם וכיון דמכחש סובר הניזק אולי אומר האמת ושור אחר הזיק אבל אי קנסא מודה ולא ישלם וכיון דהוא מודה יבקש הניזק אחר עדי' ויחייבו לשלם א''וו סוגין כמ"ד הודה ואח"כ באו עדים פטור

קנסא דסתם שוורים בחזקת שימור וכ"ת א"כ אמאי קנסי' לי' דלא הו"ל למסמך ארובא דאין הולכין בממון אחר הרוב

תוס' ד"ה הא מני וא"ת נר' דאי הוה מוקי לה כר"ע ע"כ מ"ד ממונא דשקלי' כאן אליבי' כרבה ס"ל ובהא לא ניחא להש"ס: גמ' לא במועד וכ"ת מאי קמ"ל דלא נימא כופרא כפרה והוה כעין קנס

ע"ב גמ' כולא במועד וקמ"ל לאפוקי מר"י הגלילי דס"ל דגם תם משלם ח"נ

תיובתא והל' נ' דהא דלא משני הש"ס הכי היינו משום דע"כ מוקי לה דלא כר"י הגלילי כסומכוס ודלא קיי"ל כתרוויי' קיי"ל הכי

גמ' ומשמתינן לי' ע' ברא"ש ד' צ"ע דהיינו פלוגתא דר"מ ור"י דר"א לחוד ס"ל אין שימור אלא סכין וקיי"ל כר"י: צ"ע למאי הל' מייתי הרי"ף ד' הירושלמי דאתיין כמ"ד ממונא

הדרן עלך פ' ארבעה אבות בעור צור מגן אבות ונתחיל לבאר פרק כיצד הרגיל בעזר מעוז לעמו ומגדל

אר"א ל"ש י"לד למאי דמסייע המק' מבריית' א"כ גם באדם ובהמה דינא הכי ואמאי נקט ר"א סכין ונ' דאדם אינו חייב אלא אם הזיק בעלמא אבל אם המית השור במיתה והבעלים פטורין ול"מ למנקט אדם ואי הוה נקט בהמה הו"א למעוטי אדם לכך לא נקט כ"א פכים

בדי גורותיו ע' רש"א היכי הוה המק' מפ' לקרא אבל ממחנק לבאותיו קשה דע"כ הוא בשביל לבאותיו ונ' דקושי' המק' היה תרתי ל"ל אלא ש"מ בדי גורותיו