ליקוטי חבר בן חיים י שמג

לי' אי נטרף כמשמעו וע"כ מיירי שחי לאחר ל' ומאי משני במנחות הכא בגלגלת תלא רחמנא כיון דהוה טריפה מאי פדיון שייך אלא ש"מ לנהרג אתא קרא וטריפה שחי לאחר ל' חייב בפדיון ובאמת לא זכותי לעמוד ע"ד ר"ת בענין זה למה יהא ב' ראשים חייב בפדיון וצ"ע

ע' נ"י יישוב למה כ' פדה תפדה ובאמת פ"ק דקידושין ילפי' מפדה תפדה דחייב לפדות עצמו. ועכ"פ יוצא ליהרג נקט נ"י אגב שיטפא דל"ש כאן כ"א גוסס. ונחלקו נ"י והרא"ש אי גם למ"ד טריפה חיה פטור מפדיון ולנ"י חייב ואולי ס"ל דההוא סבא דמנחות טריפה חיה ס"ל ומיושב קושיותן וצ"ע

י"ב ע"א רש"י ד"ה אבל לא מה שטען ובזה מפ' הראש ד' הירושלמי דבגדי שבת שמין והנ"י בשם הרמה כ' משום דזכו בהן ואין לבע"ח מהם כלום וכ"כ הרמב"ם משום שזכו ומ"מ הביא ד' הירשלמי וצ"ע

תוס' ד''ה מכר לו עבדי' עיי' רש"א וי"ל כוונת תוס' דהו"ל לחלק בעבדי' בין כפות דמשתמר לדעתו לאינו כפות: תוס' ד"ה במטלטלין לא קנה עבדי' אולי במטלטלים שעל גופו מיירי דאל"כ פשיטא

דכ"ע עבדא כמקרקעי ל''ד דבריי' דפרוזבל ע"כ פליג אבל ללי"ב א"ש וז"נ סברת ר"נ דקרי לה טועה בדבר משנה דאי הוה פלוגתא דתנאי שוב לא הוה כ"א טועה בשיקול הדעת

ע"ב רש"י ד"ה מאן תנא שור שלמי' כוונת רש"י דאף דלמסקנא מודה ר"י הגלילי בבכור נמצא דגם בנכסי' שאין בהם מעילה אין שייך ניזקין מ"מ תנא נקט מעילה ולא נקט הקדש להוציא שלמים

רש"י ד"ה מחיים שאחריות היא עליו ויל"ד אי מטעם אחריות אתא עלה ה"ה ק"ק באומר הרי עלי עולה יש עליו אחריות וכדס"ל לר"ש דבאחריות תליא מלתא וגם מה הביא לרש"י לפ' כן הרי מחיים ל"ש משלחן גבוה זכו וצע"ג

י"ג ע"א רש"י ד"ה תם חי והלוקח ימתין נ' משום מקדשין בו אשה כ' רש"י כן דחשיב כסף כשתמתין עד שיפול בו מים

רש"י ד"ה את אשה ד' רש"י צריכין ביאר ועוררני תלמיד אחד דק' לרש"י למה לא מחלק גם כאן בין תם לבעל מום ופי' רש"י דמיירי בבכור של כהן עצמו דמשעה ראשונה ממונא הוה

ע"ב גמ' תנא והדר מפ' פי' דס"ד דה"ה גוי שהזיק של ישראל פטור דרעהו כתיב וכמו שהקשו שרי רומי לקמן פ' שור שנגח מפ' לן תנא דלא היא

שנים רודפין אחר א' כ' שור של אחד פי' דלא תימא בשנים שרדפו אחר שנים והזיקו שני' וודאי אמרי' דכל א' הזיק לא' לא כן כ"א אחר של אחד ואפי' הם אלף לא מפקי' ממונא מספיקי'

והק' חי' רשב"א פשיטא ומאי קמ"ל ונ' דהרבותא בא' תם א' מועד דלרב אחא דאזל בתר אומדנא תלי, במועד קמ"ל דלא כרב אחא

גמ' נגח ואח"כ הקדיש יל"ד הקדיש מאן דכר כאן שמי' וא ואולי בא רבינא ליישב ד' רבא לעיל שפי' דין מעילה והק' התו"ח הא תנן בהדי' ומתרץ דהכא בנגח ואח"כ הקדיש גת

וע' בתו"ח דד' הטור דמ"מ מיירי בזכה בו אחר ומיושב קו' הלח"מ לזה פסק הרמב' כל הב' תי' מאחר דגם לתי' רבינא מיירי בזכה בו אחר

רש"י ד"ה להועד ויל"ד כיון דמגם בעלי' יומת יליף מהתם הו"ל להש"ס להק' ולא מוהשור יסקל וצ"ל דהתם בידי שמים קאי ול"ש גמר דין ומ"מ נ' דמה"ט נאדי תוס' מפי' רש"י ומפ' דמוהועד לחוד יליף אלא דסמוך או השור יסקל והמק' לא אסיק הכי אדעתי'

רש"י ד"ה כולא בעי לשלומי דשואל חייב באונסי' ולעיל לא אצטריך לפ' כן דכולה נכנסו תחת הבעלי' והך קו' באמת אשואל לחוד קאי ועי' תו"ח

משונה קרן ע' נ"י מה שפי' ורש"י לא ניחא לי' לפ' כן משום דגם לרבנן נקט הש"ס הך לישנא דמשונה קרן ולפי' רש"י ניחא

רש"י ד"ה אין אומרים תצא פרה בטלית ד' תוס' ושאר מפ' דכוונת רש"י דיצא היזק זה בזה אבל ל' רש"י שכ' יטול את הפרה שהזיקה ל"מ כן כ"א ע"ד שפי' ר"ת דאי או קתני אלא שלא הזכיר רש"י מטלית מאומה ואמנם כפשוטו ד' רש"י תמוהים הרי בשור תם דכתיב בהדיא ומכרו את השור החי וחצי לא מ' לן למימר כפשוטו ברגל מה"ית ועוד הא ביאר הכ' מיטב שדהו ישלם ולא השור שהזיק ונ' ד' רש"י דלהכי נקט תנא פרה שהזיקה טלית דס"ד מיטב שדהו דכ' ברגל היינו בנזקי שדה וכרם העומדים ליקצר וליבצר וכיון דמשלם לי' היזיקו ושפיר דמי אבל גבי טלית א"נ משלם לי' היזיקה לא ניחא לי' למלבש טלית קרוע וס"ד דיתפוש הפרה עד דזבין לי' טלית חדש ואמנם כהא מבור ילפי' דאמרה תורה והמת יהיה לו שהבעלי' מטפלי' בנבילה אלמא אפי' נבילה מחשב לי' בדמי הנזק והשתא תנא סיפח לגלוי רישא כי היכי דטלית