ליקוטי חבר בן חיים י שמא

דאייתם מהירושלמי דאצטריך לנזקי אדם קרא אחרינא ש"מ דלא ילפי' כולא מקרן

באו"ד מקרן ומאדם פי' ואדם ילפי' מכי יאכל ע"ד שבארו התוס' בסו"ד

ז' ע"א גמ' לא יהא אלא ב"ח והק' עד"ז ומה נזיקין דמצי למפרע לי' אפי' מסובין אי מגבי לי' קרקע מגבי לי' עידית הקדש דדיני' בזוזא לא כ"ש דשקיל קרקע מעידית. וב"ח בבינונית אף דד"ת בזיבורי' נקט הש"ס בינונית משום דלמא ר"ע כר"מ ס"ל דב"ח ד"ת בבינונית

מי כ' ישולם אף דלר"ע לא כ' קרא ישולם דלא נימא דבניזוק שיימי' מ"מ מישלם ל"מ מידי

ע"ב רש"י ד"ה אפי' פורתא צ"ע מה לי ששוות כיון שאין נותנין לו ונ' דה"ק כיון שקרקעיתא שוות נח להלוות לו על קרקעותיו מה שיחסר לו ולא שיטול מ"ע

גמ' עד פלגא אורחא למיזל לכאורה מה צורך לזה הרי כיון דפלגא שוה יתנו לו ההיא פלגא ויהא לו מתשרי עד ניסן ובניסן ימכור ביוקר ונ' דבימות הגשמי' צרכי אדם מרובים ולא די לו בק' זוז אף כי לכל השנה די בכ' היינו משום דבקיץ צרכיו מועטין

גמ' א"כ נעלת דלת נ' ד' רב אחא בר יעקב מאחר דבבינונית תק"ח היא והב"ח אומר אי אפשי בתק"ח ומ"מ אין שומעין לו משום פסידא דלוה וע"ז השיב ר''א ב"י דעד"ז הדר הוה נעילת דלת

גמ' בשל עולם נ' משום דק' לי' למה ישולם הניזק ביותר משהיה לו היזק ולמסקנא צ"ל דקנסו תורה למזיק שישמור בהמתו ואשר לו מהזיק

ח' ע"א תוס' ד"ה מכרן לאחד בב"א ונ' דמה"ט גופא נקט תנא הא דב"א דס"ד משום דמצי אמר אהדר שטרא דזיבורות לא נכנס תחת הבעלי' קמ"ל

ע"ב תוס' ד"ה בדיתמי וע' בחי' רשב"א שנחלק ע"ז וע' בראש סברת תוס' דע"כ מחזיר הקרקע דאין אותיות נקנית במסירה וא"כ שפיר הו"ל קנה לאחר מיתת אביהן

תוס' ד"ה אבל זבן עודיות עיקר כוונתם ליישב למאי איצטריך הך דייקי הרי בהנחתו לך מקום דיו וי"ל דבשלמא בבינונית ובינונית הוה מדת סדום אבל זיבורית ובינונית יכול לומר אנא כזיבורית טפי פורתא ניחא לי

או"ד אפי' שלא באחריות נ' ד' הלי"ק כיון דעכ"פ הבע"ח ישבע מ"מ יהא לו תרעומת ולי"ב סבר אי ראובן לא טען אשתבע לי מאמין הלוקח לבע"ח וי"ל תרעומת ואם ראובן טוען אשתבע לי לא יאמן הבע"ח יותר מראובן

ט' ע"א גמ' ויצאה עליו עסוקין הק' התו"ח מאי קמ"ל אביי אמנם תוס' בכתובות כ' הרי עכ"פ בנמצאת שאינה שלו חוזר עליו ותי' דלאחר שכ' לו טירפא דווקא חוזר עליו והא גופא קמ"ל אביי

רש"י ד"ה ישיב בסו"הד ואת אמרת כסף כוונת רש"י דלעיל עיקר קו' הש"ס מסובין אלמא לא בעי' מיטב והכא הקו' דהרי גם שוה כסף ככסף

רש"י ד"ה לענין מיטב כוונת רש"י דלא תימא אי בדר"ה דווקא בלית לי' עידית ידעי' וקמ"ל רב אשי דאפי' אית לי' עידית ע"ז כ' רש"י כיון דר"ה אמיטב קאי א"כ אפי' אית לי' עידית קאמר

תוס' ד"ה פשיטא לכאורה למה שכתבו תוס' לקמן דרב ושמואל בשעשאו אפותיקי מיירי וע"כ שידע היורש שהוא אפותיקי דאי לא ידע הו"ל מקח טעות וא"כ שפיר קאמר שמואל וויתר משא"כ ר' אסי לא מיירי באפותיקי

תוס' ד"ה רב אמר ע' רש"א ולדבריו ק' הרי קו' הרי דחו תוס' לקמן ללי"ק וצ"ל דקו' תוס' היה לימא מהכא נמי ק' אלי"ק דרש"י ותוס' מהכא ל"ק

רש"י ד"ה שליש ביתו נקט רש"י הני תלתא לולב ציצית ס"ת משום דלמסקנא מוקי לה בהידור מצוה ותניא לולב ס"ת וציצית לכך מפ' רש"י גם בס"ד דאהנהו ודכוותי' קאי דהיינו בין מצוה עוברת כלולב בין מצוה שאינה עוברת כס"ת וציצית

ע"ב תוס' ד"ה אילימא מ"ש תוס' משמע משום דאיכא למימר דאמצוה שאינה עוברות קאי אא"כ למה לי' לאוקמה בהידור מצוה לוקמי במצוה עוברת וע"י כ' דלפי"ז הא דאמרי' אל יבזבז יותר משליש גם אמצוה עוברת קאי ולא צדקה דווקא ומייתי ראי' מר"ג שהיה עושר גדול ומייחס הש"ס שקנה בספינה אתרוג באלף זוז וזה לא היה חומש מעושרו

רש"י ד"ה בהידור יל"ד ל' שני ס"ת לקנות הא אין מצוה לקנות ס"ת דמקרי חוטף מצוה מן השוק כדאמרי' במנחות אלא לכתוב הו"ל לרש"י למנקט ואולי מאחר דאמרי' הגיה בה אות א' כאילו כתבה שייך בנקל גם בלקנות מצוה לקנות

ומ"מ מ' מד' רש"י דדווקא בלקנות דינא הכי משא"כ אם כבר קנה וד' תוס' מטין להכי ולהכי אלא שדעתם דדווקא אם הראשון מצומצם ומד' רש"י כאן ל"מ כן ומ"מ לקמן בד"ה שליש מלגיז כ' רש"י אם