ליקוטי חבר בן חיים י שמ

תם ומועד נילף משן וכ"ת דהוה מוקמי' וחצו את כספו במועד כיון דמועד הוה למה יגרע משן ובוודאי הוה מוקמי' וחצו את כספו לתם

וכי שור דרכו להזיק וי"לד הרי ע"כ מתני' במועד מיירי מדמשלם ממטב הארץ ותם מגופו משלם וצ"ל דעיקר קושי' המקשן אי מועד דרכו להזיק ופי' הקו' דהרי מועד לשבתות אינו מועד לחול ואי דרכו להזיק מ"ש ומשני דלמאי דאייעד דרכו להזיק

ע"ד תוס' ד"ה ואימא מבעה א"נ בתר דנחו כלומר וכפי' רש"י ולא ניחא להו מעיקרא משום דק' להו הייני בור: בסוה"ד הו"מ למפרך י"ל משום דקרא קאמר מים חיים שייך בהו ל' חיים

ומ"ש התו' משום דכ' ושלח ר"ל דלא שייך שליחות בבהמה משא"כ במים מצינו ל' שליחות והפי' ע"ד שאמר הכ' כי כאשר ירד הגשם ועשה אשר חפצתי והצליח אשר שלחתי

רש''י מטעא תרומה ומטעא שמגיע בשרץ בתרומת כהן ויל"ד למאי כ' רש"י הא הנוגע יכול להיות טמא ומטמא במגע ונ' משום דתנן שוגג פטור ומנא ידעי' דמזיד הוה ע"ז כ' רש"י שמגיע בשרץ וע"כ נתכוין לטמאתי ומה"ט כ' ג"כ תרומת כהן כלומר דרוב מאכליו של כהן הם תרומה שהוא בזול ודוודאי ידע שהוא תרומה

ה' ע"א מדמע כ' רש"י כאן תרומה בחולין ולקמן פי' רש"י מערב תרומה עם חולין של חבירו נ' משום דלקמן קרי לה היזק שאינו ניכר קי לי' לרש"י הרי ניכר ההיזק ע"י שנתרבה ולזה פי' רש"י שבין התרומה בין החולין היו של חבירו ושפיר מקרי אינו ניכר

מנסך ע' רש"א ועדן ק' מ"ט לא קאמר הש"ס בגיטין מערב לא אפסדי ותו ק' הא ביין ביין לא קיי"ל ימכר כלו ונ' דמה"ט באמת לא משני הכי בגיטין ואמנם כאן כ' רש"י דקרי לה אבות משום דכ' בתורה ומדאוריי' באמת אפי' ביין ביין רשאי למכור וע"כ מנסך מנסך מנסך ממש וזה עיקר כוונת רש"י

והנה לקמן כ' רש"י דמנסך אסור משום דעביד בי' מעשה ולכאורה הייני כרב הונא בפ' השוחט ולא קיי"ל כוותי' ונ' ד' רש"י דללי"ב פ' השוחט דמוקי מנסך בישראל מומר אמנם דווקא משום דעביד מעש' דמה"ית נימא דללי"ב ר"נ וסיעת מחמרי טפי מר"ה ולא בעי מעשה

גמ' בקנסא לא מיירי היה יכול לומר דרבנן לא קרי אבות

תוס' ד"ה וקתני היזק דלא מנכרא ע' רש"א וי"ל משום שוכר אתי בתוס' לדמות

תוס' ד"ה למועטי מוסר בהגה' הש"ך חו"מ שפ"ו הניח ד' תוס' אלו בצ"ע דמבואר לקמן פ' הגוזל ומאכיל דמוסר תליא בדינא דגרמי ונ' ד' תוס' דהא דאמרי' זיל לגבי דר"ש בן יהוצדק דדאין דינא ר"ל דס"ל גרמי דינא הוה ודנין אותו בבבל כמו תבלות אבל קנסא לכ"ע הוה וכסתם מתני' בהגוזל שם אלא דאין דנין קנסות בבבל

תוס' ד"ה מ"ק משום דאיכא לפרושי על ב' פנים הפן הא' כדמפ' הש"ס ויע"ל דר"ל דלאו דינא דהאי כהאי דייק הש"ס מסיפא דע"כ הפי' כדמפ' הש"ס: רש"י ד"ה כחו הוא והיינו אדם ואעפ"י דלא תנן אדם בקרא מיהא כתיבא

ו' ע"א תוס' ד"ה היינו בור שאין כח אחר ע' רש"א ואמנם הא דדרכן לילך ולהזיק חומרא הוה ומכ"ש ילפי' וכ"כ הראש בשמעתין

גמ' ומה אלו יל"ד מאי ק"ו שייך כאן ונ' דבכחושות איכא תרי גווני יש כחושות שיכולין עוד לתקן עצמם ויש שאין להם תקנה ואמר רבא ומה אח הזיק כחושה שעומדת עדן לתקן מ"מ אינו משלם כ"א כחושה השתא דלא ידעי' דיוכל להיות שהיתה כחושה שאין להתקנה ישלם שמונה

וצריך ביאור מה עלה ע"ד המתרץ מעיקרא ונ' דהחי' רשב"א כ' לעיל דס' נזקין לחומרא וזה הוה ג"כ סברת המתרץ וע"ז השיב רבא דהיכא דאיכא לברורי אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה ול"ש ס' ניזקין לחומרא

וראיתי ברש"י ר"פ הניזקין בשמעתין דידן שכ' המוציא מחבירו עליו הראי' מקרא דמי בעל דברים יגש והש"ס פ' הכונס דחה זה הא ל"ל קרא ומפיק קרא לנזקקין לתובע תחלה

ע"ב תוס' ד"ה חב כוונתם דהתם לא סגי בתיבת חייב ר"א מחייב ונקט חבין וחב משא"כ כאן דהו"מ למימר חייב

תוס' ד"ה ור' ישמעאל צריך הסבר מאי בשלמא דכי תוס' ונ' הפי' דערוגה שמינה בין ערוגות כחושות הכחושות מכחישין השמינה ומ"מ משלם שמינה כמות שהיא ודי בזה אבל לכחושה גמורה אין ענין לשלם שמינה

תוס' ד'ה שור רעהו וכן מוכח בירושלמי יל"ד מאי מוכח בירושלמי טפי מש"ס דילן ונ' דעיקר