ליקוטי חבר בן חיים י לג

והנה בתי' אין פי' דמחזי כמשקרי שאומרי' שזוכרי' ואינם זוכרי' דל' הגמ' אינו סובל פי' זה דאמרי' ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם א"ו ענין ותו"ת דכל הדיבור א' דעתם מסכמת דעדות בשטר במי שראוי להעיד בע"פ ולאפוקי אלם עדות גמור הוא ואכולא מלתא אמרי' כמו שנחקרה בב"ד אלא דבעי' או בע"פ או שטר ואמנם הנך סהדי דקידושין ביבמו' לא יזכרו העדות וגם השטר אל יביאו וא"כ אין עידתן עדות כלל לא בע"פ משום דאינם זוכרי' ולא בכתב דהרי לא הביאו השטר לב"ד וע"ז אכתי משמעתין היק' להם משום דהכא לא הוה שטר גמור או משום דבשטר בעי' ב' עדי' ביחד או משום דנכתב שלא מד' הלוה או משום דאין בו אלא זכרון דברי' בעלמא כ"נ תו"ד בקיצור וע'

והנה כוונת הריף ביבמות הוא לד' עד"ז דכל עדות שמסרו העדי' לבע"ד פ"א באותה שעה שמסרו לו השטר העידו עלי' בע"פ והשטר אינו אלא לזכרון דברי' בעלמא משא"כ היכא דמעולם לא מסרו עדותן ביד הבע"ד א"כ עכשיו באי' להעי' ולא מהני משום מפי כתבם וע' ברמב"ן שם דאף דנמסר השטר ליד האשה בשעת קידושי' לאו בתורת עדות נמסר כ"א לקנות בו והעדות עכ"פ לא נפיק מתותי ידי העדי' ע' בזה

והנה בענין די הרמב' פ"ג מה' עדות נציע בקיצור מה שיש לתמוה עלי' הא' קו' הרשב"ץ דהרי קרא כ' ותי' הכ"מ דד"ק לאו דאוריי' וע"ז י"ל לפקפק דהתם קוב"ה קאמר לי' הכי לירמי' בהדי' וק' לומר דכה"ג לא מקרי דאוריי' ואין זה דומה לשאר ד"ק ע' קצת ואמנם ע"ז יק' שוב מגיטין דקאמר הש"ס דאוריי' וצ"ל ג"כ ל"ד וק' תו אדרבא הרי גם בירמי' הי' מפני תי"ה ותי' מהרי די ליאון דקו' הש"ס הרי עכ"פ תקנה קדומה היא וע"ז הק' הש"ך דל' הש"ס ל"מ כן וכן הק' דלמא בגט אכתי ירמי' לא תיקן וגוף התי' דחוי מעיקרא דמי תנן במתני' כלל מאן תיקן בבריי' מייתי לענין פי' שמות דר"ג תיקן ולא במתני' כלל ע"ש ועוד הק' הכ"מ ממה דאמרי' בכמה סוגיות דקי"ש דרבנן ולהרמב' אדרבא מדאוריי' לא מהני שטר כלל וכן ק' לי ממ"ש הרמב' פ"ט מעדות דאם העדי' שכחו העדות ל"מ השטר דהוה מפי כתבם והרי כל השטר הוה מפי כתבם ורבנן אכשרי ומ"ש האי והנה תי' הלח"מ הוא רפואה לכל הקו' אלא שאין ל' הרמב' סובל זה ובפרט דהי"ל לפ' דבקנסות וחבלות ל"מ עדות בשטר אם אין העדי' קיימי' דווקא ולי יש עוד לדקדק ע"ד הרמב' כיון דעכ"פ תקנה זו שהזכיר הרמב' בקרא כתיבה גבי מו"מ למה זה שבק הרמב' מו"מ דמפו' והביא שטרי מלוה דווקא ולזה נ' לי דיש ב' מיני שטרות שטרי קניין כמו"מ וגיטין ושטרי ראי' כמלוה וקנסות וחבלות והנה שטרי קנין הדין שיהי' עדי' חתומי' עלי' ואנהו משוי לי' שטרא ולאחר זמן כשהלוקח או האשה מוציא' השטר לפנינו אין אנו דנין על פי העדי' כ"א אחרי שאנו רואין בידה שטר כתקנתו חתום בעדי' ומן התורה אפי' אינו מקוים ומדרבנן במקויים ואין זה ענין כלל למפי כתבם כ"א ה"ז דומה לתפיסה במטלטלין דאנן סהדי כל מה שביד אדם הוא שלו וכן ענין זה וא"כ מזה לא מיירי הרמב' ומזה איירי קרא דירתי' ומזה שפיר פריך הש"ס בגיטין דגט ומו"מ חדא מלתא ואמנ' הרמב' מיירי משטרי ראי' דהתם עדות העדי' עכשיו כשיוצא בב"ד ומשו"ה בעי' מפיהם דווקא ולא מפי כתבם אלא דבשטרי מלוה תק"ח ואמנם ד' הרמב' דחכמי' כעין דאוריי' תקנו וכ"ז שאין אנו יודעי' שהעדי' שכחו העדו' אמדי' דוודאי מדכר דכרי ואפ"ה לא מהמני' להו היכא דל"ל מיגו דשכח משא"כ אם י"ל מגו דע"כ מהמני דשכחי כה"ג לא תקינו רבנן דליהוי עדות בכתב עדיף מבע"פ

בענין ד' הראב"ד שהק' פ"ט מעדות על הרמב' דמ"ש אין אנו יודעי' משטר אמנה שהק' עליו מה ענין שטר אמנה לכאן ולי נ' דה"פ כיון שאומרי' שזה כ"י אלא שלא ראו המלוה א"כ ה"ז ע"כ לפי דברי' שטר אמנה ומה"ט גופא לא מהמני וע'

ובענין קו' הלח"מ על הכ"מ וב"י דאי להרחב' כ"ש מאי מדייק הש"ס מרב כהנא ורב אשי הא ר"א ת"ח הוה וכן ק' למה לא הזכיר הש"ס שהי' הנתבע ת"ח לפי ד הכ"מ להרמב' בנתבע תלי' ונ' לו דמדמחסם רב כהנא דייק הש"ס דאי לא הוה הנתבע צורבא מרבנן עצמו לא ואמנם בתר דקאמר רב אשי אנא כמאי וודאי דצורבא מרבנן מהימן ואמנם דווקא כי אמר הכי בהדי' וכה"ג הוא דעד מהימן להרמב' אם אין הנתבע צורבא מרבנן

בענין שאר דיני קיום

מתני' הרי אלו נאמנין יל"ד פשיטא ואפי' לר' מסיפא שמעי' לה ונ' דס"ד הא דנקט בסיפא זה כ"י לחוד לרבותא דרבנן ולעולם לר' אפי' מעיד כ"א על של חבירו לא מהני מטעם נוגע בעדות וליבעי' בכ"ג צירוף קמ"ל

אלא נאמן אדם לומר זה כ"י נ' דאצטריך למאי