ליקוטי חבר בן חיים י שלב

אלא שיש עוד מקום פנוי בשטר וצריכין לזכור מה שהיה כ' על המקום הפנוי

רשב"ם ד"ה וקאנסי היה כוונתם דאם המוכר יהא שטר קנינו בידו יתוודע שגזלני' גזלוהו ממנו ומכרוהו לזה

רשב"ם ד"ה אבד שטר חובי שאין לו עדי' אין כוונתו שאבד לגמרי במים או באש דא"כ פשיטא דאם יש לו עדי' שכותבין לו וגם ל' ממנו לא מ' כן וגם אין לומר שאם יש לו עדי' שאומר אמת שוב ל"א חיישי' שמא ימצאנו ויגבה שני' דהרי הרשב"ם באמת כ' כן לפנינו ונ' דרפוי מרפיא ביד הרשב"ם אי כה"ג שיב לא חיישי'

תוס' סוד"ה אמר רשב"ג וקצת ק' אולי לוקח אחר לא יקנה שמתיירא שיאמר הלוקח אבד שטרי ואתה מצאתו

גמ' זאת אומרת י"ל נ' דגם המק' ידע לחלוק בין מלוה למכר דבמלוה איכא חששא טפי דהלוה מקיים בי' במלוה ותומת ישרי' תנחם ולא יזדהר בשטרא ונח לו שלא לקבל משא"כ בלוקח ומוכר

גמ' דכ' לו אחריות וכ"ת הא אפי' למ"ד אחריות לאו ט"ס מ"מ מבני חרי גבי והוה נ' מכאן דהייני בהלואה דווקא אבל לא בשטר מכירה: וה"ט ג"כ דבשטרו הלואה אין כותבין משום דעכ"פ יגבה בו מבני חרי

גמ' והדר זביני' נוהלי' פי' מן המפי' דהא דקאמר זבני' ניהלי מני' ר"ל לצורכה וא"כ מאי הדר זבני' ניהלה שייך וצ"ל דפ"א קנה בלא קנין ופעם ב' היה קנין

רשב"ם ד"ה שפרע במלוה בשטר מיירי יל"ד הרי מבואר במתני' דמיירי בשטר ונ' כוונת רשב"ם דהא דקאמר ר"י נמצא צריך לשמור שוברו כוונתו ואם ימכור כל נכסי' ומאי אכפת לי' בלקוחות לא ישמור שיב שוברו ויפסודו לקוחות והייני משום דבמלוה בשטר מיירי דגובה מלקוחות וז"ש הרשב"ם יכתוב שובר וישמרהו הלוה דלא תימא דלר' יוסי יתנו השובר ביד ב"ד ומשום לקוחות וכמ"ש קמ"ל דלא

גמ' רבה אמר שאין בו אחריות נ' דרב יוסף גזר און בו אחריות אטו יש בו ולכך קאמר בשטר מתנה דווקא משא"כ רבה לא גזר

גמ' פליגנא עלך בחדא לכאורה עכ"פ יוכל לפלוג בתרתי דלר' יודא עדים כותבין ולר' יוסי בעי' ב"ד ונ' דא"כ עיקר חסר מד' ר' יוסי ותו דא"נ כ' לי' עדים עכ"פ יוכל להשלישו ביד ב"ד

רשב"ם ד"ה שטר שזמנו קבוע מ' מדבריו דאפי' לענין שבת מיירי שכ' בו זמן של או"ה ואמאי ונ' דאם כותבין זמן של ישראל כותבין ג"כ איזו יום בשבת כמנהגינו וע"כ מיירי בזמן משל או"ה

מתני' מרחץ ובית הבד נר' דאי אשמעי' מרחץ לחוד הו"א במרחץ קפדי אינשי אבני אדם נכרים ולא בבית הבד קמ"ל דל"ש

השכר לאמצע ע' רז"ה וי"ל דמיירי שכל הרוחץ משלם שכר וס"ד דהעשיר חייב לשלם תחלה שכר מרחץ בעד כל בני ביתו קמ"ל דכשם שלא פרעו בחיי אביהן כך עתה השכר לאמצע ולא ישלם תחלה העשיר: אמר אביי מנא אמינא לה ודנקט אחין צ"ל כדשני אביי בלישנא בתרא

גמ' ד"א כיון דשמטי לכאורה הו"מ לשנוי דס"ד דלא חיישי' כ"א לפקדון וזה לא שייך באחין קמ"ל דלשמטי ג"כ חיישי' ונ' דהא מברייתא בב' יב"ש ידעי' דשייך ג"כ פקדון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי וע"כ משום שמטי א"וו הך בריי' מלתא חדתא קמ"ל וכדמשני

גמ' תנא ברא סבר אין כותבין לכאורה הי' די לומר דבב' יב"ש סבר דאין כותבין דלאו כולהו אינשי דינא גמירי ובשלמא אי לשום לוה אין כותבין ידוע הענין אבל אם רק בב' וב"ש אין כותבין אטו כולהו ספרא וסהדי ידעו להא מלתא

ונ' דפלוגתיי' בעדים החתומין זכין לו וא"צ שטר אקנייתא וממילא כותבין

רשב"ם ד''ה בשלישי והמלוה אינו יכול להכחישו ר"ל דאי משום שובר לחוד הי' נאמן במגו דלא מראה לו משא"כ השתא דטעמא משום שטרות קרועי' והו"ל כמגו במקום אנן סהדי ולהכי אינו נאמן אפילו בטענת ברי

הנה הרי"ף פסק כאביי והרמב"ם כר' ירמי' ונרא' ד' הרמב"ם משום דסוגי' פ' שנים אוחזין כר' ירמי' אזלא

רשב"ם ד"ה שטרות כלן פרועי' חוץ מאותן וכו' כוונת הרשב"ם אבל אם אומרים לא ידענא אם פרענו אף דבעלמא אינו יודע אם פרעתיך חייב הכא פטורן משום שובר כי גם המלוה אינו טוען ברי

גמ' ויתמי לא בני מעבר מצוה ע' רשב"ם לכאורה בלא"ה מאי מצוה שייך על היתומים הלא הם לא לוו כלום ונ' דמ"מ כיון שהניח אבי' נכסי' ואלו חי הוה משלם לאו כל כמינייהו לאשווי לאבוה רשע אמנם יתמי קטנים וודאי לאו בני מעבד מצוה

וי"לד דהרי ע"כ דהכא ג"כ סבר דמלוה ע"פ גובה מן