ליקוטי חבר בן חיים י שלא

רשב"ם ד"ה שיהי' מכיר כאן פי' רשבם משום כתובה ולקמן פירש שם משום מתיר א"א ונ' כוונתו דאם אין שם המגריש כך ע"כ לא יקח לועידי מסירה שידעו כי אין זה שמו וא"כ אין כאן חשש היתר א"א אבל לכתיבה יש לחוש אבל לקמן כי זה באמת שמו יוכל ליקח ע"מ ויש לחוש להיתר א"א ג"כ

ארא שיק' אם הבעל לפנינו הרי יטעון שלא גרשה ואם אינו לפנינו היאך נגבה דלמא כתובתה בידו וצ"ל שהוא הוציאה הכתובה לפנינו והגי' ברשב"ם ואין כתיבה

תוס' ד"ה וליחוש דלמא כ' לאתתא דלא דילי' וירעו העדים שאין זה שם האשה הזאת כך גי' רש"י וצריך לדחוק כמ"ש רש"י עיי"ש ולכאורה י"ל תובת הזאת ר"ל שם האשה ור"ל שהעדים יחקרו רק על שם האשה של המגרש וידעו כי אין זה שמה ויוודע הדבר ולא אתי לקלקול אבל ממ"ש בועי"ל מ' כד' רש"י דלד' תוס' באמת אינו רוצה לקלקל אשת חבירו

רשב"ם ד"ה אף אנא אמרי מ' מד' רשב"ם שהיו שם שני עדים מלבד כ"י בן אבא וא"כ מאי כיון שהגיד שייך הלא דבריו אינם כלום וצ"ל דמ"מ לא הוה לי' לרבי יהודה בר אבא למימר כי הא שיש ללמוד ממנו במקום אחר וע"ז קאמר אביי דבאמת נוכל ללמוד דאין כאן כיון שהגיד

גמ' כיון שהגיד ולא תימא אדרבא כיון דעדים החותמין על השטר כמי שנחקרה עדיתן א"כ בתחלה הו"ל כיון שהגיד לא היא דמצי מיירי באין כ"י יוצא ממקום אחר דמהימן במגו

גמ' כיון דדק דק יל"ד אטו בלא"ה היתה נאמנת שאינה זאת להוציא ממון בעלה ונ' שהי' שם אצל ר"י ב"א עוד ע"א וזה היה מסייע לה ואי לא אמרי' כיון דדק אין עדיתו של ר"י ב"א כלום והיתה נאמנת ע"י העד המסייע אבל השתא אינה נאמנת כלל

רשב"ם ד"ה אדידי לא גרסי' ומ"מ צריך הסבר למה לא יאמר הבעל אם אתה חפץ בתשלומין תן לי שובר וצ"ל שהיא טוענת פרעני בפני עדים ואם מתיירא אתה שילכו למדה"י וכיו"ב כתוב שובר על הוצאותיך

תוס' ד"ה כותבין שטר ללוה הנה בתי' מיושב דל"ש להק' ברישא פשיטא דס"ד נגזור אקנו אטו לאו אקנייתא ולאביי האגיפא אשמעיני' דא דאמרי' עדיו בחתומי' זכין לו

אין כותבין למלוה ע' רמב"ן שכ' משום איידי ויל"ד גם ברישא הו"ל למתני איידי ונ' דאפי' רוצה המלוה להיות שיהא ללוה היזק גדול ויאמר כי כבר להניחו ביד העדים עד שיודה הלוה שקבל המעות אין כותבין דשמא יאבד השטר מיד העדים ויגבה המלוה שלא כדין

וע' בר"י מיגאש שכ' דגם כותבין שטר ללוה ע"כ מיירי שכבר קיבל המעות וד' צ"ע ונ' דקאי אתי' הש"ס לקמן והובא בר"י מיגאש שם לא צרייכא בעסקא ויוכל התחיל העסקא שקיבל מעות מהמלוה ויבקש ממנו חצי ההיזק העולה כפליים כנגד כל החוב

גמ' דדמי עלי כארי ע' רשב"ם ולאוקמתא דזה בורר לו צ"ל ע"ד שכ' הרמב"ן דיכול לחזור בו

רשב"ם ד"ה והשליש את שטרו כוונתו דל' זה מ' שהמלוה השליש ול"ד דהרי ע"כ הלוה הוא המתנה

וכ' עוד שטורח היה להם לכתוב שובר ר"ל דע"כ שני' יכתבו המלוה שובר והוא הלוה התנאי והייני טורח להם

י"ל דפלוגתא דאסמכתא היינו כד' תוס' פ' אעפ"י דאי לאו דגלי רחמנא דתנאי מהני הו"א לא אתי דבור ומבטל מעשה וא"כ בעי' כל תנאי כתנאי ב"ג וב"ר חוץ מתנאי כפל שהוצרך הכ' לאומרו ובתנאי ב"ג וב"ר הרי לא היה אסמכתא וצריך שלא יהא אסמכתא בשום תנאי

רשב"ם ד"ה ופסוק גמרא כוונתו ליישב למה לא קאמר הש"ס הל' כר' יהודה משום דבאמת בב"ד חשוב ומעכשיו מהני להכי לא קאמר כ"א אין הל' כר' יוסי

תוס' ד"ה אר"נ הנה בתי' שעשה לו טובה בלא תפס ולכאורה מאי הועילו תוס' בסברה זו ונ' דמ' לתוס' דההוא גברא בנדרים הנתבע הוה וא"כ הוה תפיס ואמאי לא קניא אסעכתא או"ו דבעי' ג"כ עשה לו טובה

הנה מה שלא פשט הרמב"ן ספיקא דילי' אי בשב וא"ת שייך אסמכתא מערבוני מחול לך דהוה שב וא"ת הייני משום די"ל כד' תוס' שהביא רמב"ן לבסוף דהתם שני' אינם רוצים בחזרה

רשב"ם ד"ה מעמיד עליו כל מה שכ' בשטר והזמן והמעות כוונת רשב"ם דיש לחוש דהעדים ראו בכתבם ומעידי' וזה פסול מה"ת כדאמרי' פ' ד' אחין מפיהם ולא מפי כתבם ולזה צריכין לומר תחלה כל מה שכ' בשטר ואח"כ מאמיני' על הזמן ועל המעות

רשב"ם ד"ה גובה וצריך להביא ראי' וכו' הכוונה אף שאומרי' כחה מעות וכמה זמן היה כ' בשטר