ליקוטי חבר בן חיים י של

תוס' ד"ה פשוט שכ' עידים ומחורי' ואם יש במקושר חלק וכו' אולי לד' רשב"ם יכול לטייט שם ולא בימא בעדי' אטיוטא חתמו כיון דהטיוט מקמי חתימת העדים

ואמנם לד' הר' יונה דטיוט אין כשר כ"א כ"ז שלא הוציא השטר בב"ד צ"ל מפני שהוא היה יכול לעשות פשוט כלומר קודם שהוציא בב"ד

זמנין דמתרמי לי' זוזא ביני ביני נקט הכי אף דעכ"פ יאמר ששובר זה מוקדם אפי' אם יפרענו בזמנו ה"ט דאם יפרענו בזמנו ויטעון שהיה מקושר יהא נאמן דיש רגלים לדבר אבל אם יפרענו אפי' למקושר תוך זמנו לא יהא לו מה לטעון

גמ' שטר מאוחר הוא זה ל' זה מ' לכאורה כד' תוס' דלר' שט"ח מאוחר פסול אמנם יש לדחות דמיירי בגט אשה וכבר נחלקו הפוסקים פ' המביא בתרא אם בגט כשר ואולי י"ל ג"כ דהמלוה רצה להפקיע קול לשטר זה והוציאו בב"ד קודם זמנו וא"ל ר' שלא הועיל כלום כי לכך שייר לו הלוה זמן לפרעון שיהא יוכל למכור בנתים

טטריגין מטמא י"ל דמיירי שהבית עגול מבפני' אלא שיש לו מבחוץ ד' זוית וקמ"ל דבהא סגי דאל"כ ק' מאי קמ"ל ואלא היכי לטמי

רשב"ם חזי בי' בבישות דלא היה ניחא לי' נר' לעשות שטר מקושר אתי זה אתיא כפי' תוס' ריש פרקין ד"ה שלא תחלוק שלא פסלוהו בשטרות אבל לא לצוו שיעשוהו

רשב"ם ד"ה ע"א בכתב וגם אינו יכול לומר פרעתי הענין דמה שטעין המלוה שטריך בידי מאי בעי אין הכוונה דלמא תבעי מנך עוד הפעם דלוה מקיים בי' במלוה תומת ישרים תנחם אלא משום דמפסיד לי' לקוחות אבל כאן דלא מפסיד לי' לקוחות א"ל שטריך בידו מאי בעי

רשב"ם אמימר אפשר ד' רשב"ם אם כ"י מקוים ממקום אחר סבור הייתי לומר דלא כ' כן כ"א לאפוקי אם העד בע"פ רוצה לקיים דלא מהני משום דנפיק נכי רבעא דממונא אפומא דחד אבל העד בכתב עצמו נאמן לקיים אבל בהג"א בשם א"וז כ' בהדיא דגם העד עצמו נאמן וצ"ע

ועוד צריך ליישב ד' האו"ז שכ' דאפי' מקוים ממקום למקום אחר נאמן לומר פרעתי ומאי איכא בין למקוים לאינו מקוים וצ"ל דבאינו מקוים יש לו דין מלוה ע"פ ואם טוען הלוה פרעתי נשבע ונפטר אבל מקוים אם טען פרעתי נשבע המלוה וגובה

וכ' עוד הרשב"ם ונ' בעיני לכאורה מוכח הכי מדמק' הש"ס אאמימר ממתני' ואי אמימר לענין לקוחות מודה מאי מקש' מתני' לענין לקוחות מיירי וצ"ל דכיון דעכ"פ מודה אמימר דמתני' מיירי בע"א בכתב וע"א בע"פ מנ"ל למפלג שוב על אביי לענין פרעתי

רשב"ם ד"ה השתא נ' דהוכרח לומר דהוה ק"ו דק' לן מאי מק' הש"ס לאמימר ממתני' דלמא מתני' כת"ק דר"י בן קרחא אבל לת"ק שוב פשיטא לי' דק"ו היא

מתני' כ' בי' זוזין מאה רשב"ם ובד' רשב"ם מובן כפל ל' התנא דאי לא תנא רישא ס"ב זוזין קלין קלין שכיח ומפר' לשטרא הכי אבל סלעין קלין לא שכיחא וקמ"ל

וכן בסיפא י"ל עד"ז דלכאורה פשיטא דאין זוזין פחות משתים אבל ס"ד דהוה כי זוזין דאינן קלין וזה נמחק ואפי' זוזין הנוהגי' לא ליתב לי' ומה"ט תנא דאינון דל' יתירא הוא דהיינו עיקר רבותא וסיפא בסלעי' היינו זו וא"צ לומר זו ואגב דתנא תרתי ברישא תנא נמי בסיפא ועד"ז צ"ל ג"כ בדרכונות דס"ד שהיו דרכונות פחותין

תוס' ד"ה אמר רב אשי בסו"הד ולולי ד' יש לחלק התם ל"ש המוציא מחבירו עליו הראי' דאין א' מוחזק יותר ואולי לענין חמש סלעים מייתי תוס' ראיה וע"ש

תוס' ד"ה לפי הספרים לפמ"ש תוס' לעיל דדינרין מ' בין כסף בין זהב וא"כ הא דאמר רשב"ג דינרין סתמא דאי של זהב הרי היו בשל זהב וא"כ קש' לימא דנרי בלא זהב מאי אמרת אנא אמינא בשל זהב קאמר הא בשל זהב הוו קאי ואמאי קאמר דינרין א"וו בכסף ל"ש דנרי ומיושב קו' תוס'

תוס' ד"ה דלמא לכאורה לשטת התוס' ל"ק כולי האי דמצינו דמשום גזירה פסלו רבנן שטרי אבל ד' הרשב"ם קו' עצומה אטו משום גזירה יהבי' לאידך ונ' דבאמת להרשב"ם לא גרסי' דלמא כ"א דאי מתרמי

גמ' מי חיישי' צ"ל נהי דבס"ת ע"כ צריך שיהא רגל הקוף רחוק מן הגג ולא שייך כלל הא ענינא אבל בשטרא מיהא לא קפדינן כולי האי

כותבין גט ע' תוס' ועיקר רבותא דלא חיישי' לשמא כ' ליתן אא"כ למה אכפל תנא לאשמעי' כהאי מלתא גם בשובר ובשלמ' לר"י דס"ל זמן בגיטין משום שמא יחפה ס"ד זנות לא שכיחא אבל בשובר גזרי' אלא לר"ל מא"ל וצ"ל דס"ד רישא דליכא חשש בגט כלל דמשנתן עיני' אין לו פירות: