ליקוטי חבר בן חיים י שכט

דלמא משום נעילת דלת מבעי' לי' ואי מצי לחזור שוב שייך נעילת דלת

רשב"ם ד"ה מאי גובה חצי שבח ולא רצה לפ' דגם שמואל חצי שבח קאמר משו' דמ' לי' דשמואל כר"מ וכמ"ש ולר"מ כל השבח גובה

נפל הבית עליו ועל אשתו ואין לה בנים הימנו דאין לומר דלעולם יש לה בנים הימנו אלא שיש לו בנים גם מאשה אחרת דא"כ מאו נכסים בחזקתן הרי עכ"פ הן בחזקתן ותו בחזקת יורשי האב בחזקת יורשי האשה הול"ל

גמ' בחזקת מי נראה לכאורה דפלוגתא דהכי תליא בפלוגתא דר' אמי ור"י ביבמות אי בנצ"ב הדין עמה א"כ הוו בחזקת יורשי האשה ואי הדין עמו הוי בחזקת יורשי הבעל

תוס' ד"ה נפל עליו ועל אמו בענין קושי' תוס' משני' אוחזין אולי י"ל דהתם מהימן במגו דאי בעי אמר כולה שלי

תלמיד חבר ע' רשב"ם וק"ק הרי מקמי שנעשה חבר היו נוהג בו כבוד רבו ולמה אח"כ יוריד מכבודו אמנם רש"י בעירובין ר"פ הדר פי' שלא למד ממנו כ"א איזו דבר עיי"ש והכי מסתבר: תוס' ד"ה ונימרי לי' אביך זבין בסו"הד ע"כ נ' לר"י בר מאיר הנה לד' ריב"ם אלו ע"כ אנו צריכין לד' ריב"ם בפר' יש נוחלין דמ"מ לא קנה לוקח דכיון שמת הבן בחיי האב לא נתקיימה המתנה והבן יורש אבי אביו

גמ' בחלק בכורה מאי עבדתי' דלמא ה"נ מצי אמר נ' דבאמת על חלק פשוט יכול לומר כן והתור' אמרה פי שנים וא"כ מי שמגיע לו חלק פשיט נוטל ג"כ חלק בכורה: אלא אי ק' האי קשיא היה יודע לו הנה מתם שלחו כמה דינים דדמו להדדי דהיינו אם היה לפנינו הדין נשתנה מאם אינו לפנינו ועל א' מהם אמרו וזו שהיה ק' בדיני ממונות ונסתפקו על איזו מהן אמרו: רשב"ם ד"ה ואח"כ נעשה גזלן י"לד הרי גם בפסולי עדות אמרי' לקמן הכי ולמאי הל' העריך רשב"ם כאן לפ' גזלן הטעם ונ' דמטעם ראשון לא ק' דהיינו הך דלקמן דעכ"פ עכשיו אין כאן עדות או משו' שהוא גזלן או קרוב אבל טעם שני כוונת רשבם דאמאי לא משני גם אגזלן גזירות מלך היא א"וו הכא לא שייך טעם גזירה משום דבאמת איכא למיחש שעכשיו כתבו וכד' רשב"ם

גמ' בעי מני' מרב ששת נ' דקאי אדלעיל דמסקי' מצי אמר מכח אבוה דאבא ומבעי' להו אם טעם זה עיקר וא"כ הכא לא שייך זה או דלמא אין זה הטעם עיקר כ"א דמאחר דמת אינו גובה וה"ה הכא

הדרן עלך פ' מי שמת והניח בנים בעזר רם ונשא שוכן מעונים ונתחיל פרק גט פשוט עדיו בתוכו בעזר מקדש ישראל ונקדש בתוכו גמ' מנא הני מילי מ' ל' הש"ס דהוה דאורייתא משום דתנן דאם שינה פסול ולמסקנא פסול מדרבנן

אי' ב' עדים מבעי לי' י"לד כיון דהתורף הי' עדן מקושר הרי לא ידע ר' מה ענינו כלל וצ"ל משום דמחזירין מענינו של שטר בשטה אחרונה וזה מן התופס א"כ משם ידע מי הם הבעלי דברי

תוס' ד"ה לר"ה דאמר י"לד דאפי' לפי' תוס' אכתי ק' מסיפא דרישא דתנן מקושר שכ' עדיו מתוכו פסול וצ"ל די"ל מתוכו היינו שלא בין הקשרים

תוס' וצריך שיחזור דעדיפא מנה משני פי' דאמימר אמורא הוא ואי מוקמית למלתא בגוונא בעלמא הי' לו לפ' אבל השתא לא קאמר כ"א שהשטר היה בל' פרסי ולשאר ענינים היה כדינו אלא שהמק' טעה וסבר שהי' כמנהג פרסי

תוס' ד"ה אבעי להו בסו"הד נר' דאבעי' הש"ס היא למאי חשו רבנן טפי אי לזיוף וינוח השטר כה"ג ליכא חשש בשטה ומחצה שיכירו הזיוף אמנם דלמא לגזיזה חשו ואם אז יכתוב כתיבה דקה וודאי יוכל לכתוב די והותר בשטה ומחצה

תוס' ד"ה ואל תתמה ויע"ל דס"ד מאחר דפסלו רבנן שטר שהרחיקו שטי שוטין א"כ העדים חתמו בפסול ולא מהני מלוי קמ"ל דאעפי"כ מהני וע"ז קאמר ואל תתמה

תוס' ד"ה הניחא לרב כהנא י"ל דבל"ז הייתי אומר דהא בשטר ועדי' על המחק כשר היינו שרשאין לקיימו ע"י העדים אבל עכשיו שהאשרתי יכולה להיות רחוק מן הכתב

רשב"ם במתני' שנים פסולין וכ' הרשבם דאינו גובה מלקוחות כוונתו ומאחר דהלוה בעצמו מסר למלוה שטר פסול זה למה לא יהא נשכר א"וו מני' דידיה גבי

וכ' עוד אם גט אשה אינה מתגרשת לא פי' דבריו אם ניסת הוולד כשר או ממזר משו' דתלי' בפלוגתי דר"מ ורבנן אי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר או כשר: