ליקוטי חבר בן חיים י לב

ל"ל זה או דלמא באמנה ג"כ טעמא דר"נ משום דכיון דאמרו דהשטר כשר מצ"ע שוב לא אתו ע"פ ומרע לשטרא וא"כ ה"ה תנאי

קיימי תנאי יל"פ כוונת ר"נ שהי' אומר ללקוחות אם יביא המוכר עדי' כ"ז שלא קיימי התנאי וא"כ העדי' מעידי' כי המכר בטל ויהי' נאמני' משא"כ אם יקיימו התנאי מקודם נהי שיביא המוכר עדי' אח"כ כי הי' מוטל עליו לקיים התנאי מקודם שקיימוהו מ"מ העדי' עצמן הרי לא ידעו בדבר אימתי קיימו הלקוחות התנאי והי"ל עדותם חצי דבר ולא קבלם ר"נ

אפשר לפ' ד' ר"פ דס"ל דגם בממון עדות מיוחדת פסול וא"כ האי דאמר לי' הוה תנאי גם אדידי' מסהיד ולא אצטריך אדידי' כ"א ע"א מן השוק והיינו דקאמר דאיהו הוה לי' חד ומה"ט לדינא דקיי"ל דכשר עדות מיוחדת ליתא לדר"פ

יש לתמוה טובא על הטור דבסי' כ"ט בעדות בע"פ כ' ד' הראש כר"ה גאון דל"ש בתנאי חוזר ומגיד וזה נלמד משמעתין ובסי' מ"ו בסוגי' דשמעתא לא הזכיר מזה כלום ע' ודוק

בענין קיים והכחשה עדי'

אין מז מזימין לכאורה הטעם משום דכיון ההזמה עדות בגופן של עדי' הרי אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אא"כ גם להכחשה לא ליחשוב לזה כ' רש"י דמידי הוא טעמא משום דאין חבין לאדם אלא בפניו ובשלמא הזמה שפיר דחוב הוא להם משא"כ הכחשה הרי אין להם לחוב והן ד' הריבא שדחה ד' ראב"י דאל"כ גם הזמה לתקיים בדיעבד לד' הראבי' ואמנם ד' ראבי' נ' כמ"ש הריב"ש הובא בב"י חו"מ סי' ל"ח שם דמ"מ נפסלו עדי' הראשוני' כמו בשאר הכחשה אף דעדי' האחרוני' לא נפסלו בזה וא"כ הוה שפיר חוב א"וו דדיעבד מהני שלא בפני בע"ד והא דלא הויא הזמה בדיעבד התם הזמה חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה ואולי דה"ט דהך ויש דוחין בהג"א שם שיש לתמוה עליו טובא הרי מהכחשה יליף הראבי' ולא מהזמה

דקדקו הפוסקי' מד' רש"י דקרא עליו ערער דווקא ולי נ' לדייק אפכא דיל"ד בדברי' שכ' והוחזק ע"י עדיו וק' עדי' הו"ל למימר דאטו מי לא סגי אם נתקיים ע"י עדי' אחרי' אלא ש"מ דרש"י ס"ל דקרא עליו ערער ל"ד ומ"מ ק' לי' לאיזו ענין נקטא הש"ס א''וו בא להורות לאפוקי אם התחזק ע"י הלוה בב"ד דנהי דנאמן הלוה ע"ע כק' עדי' מ"מ אין אנו יכולין לקיים הימנו חתימת העדי' ולזה נקט קרא עלי' ערער שהוצרך הב"ד לקיים השטר ע"י עדי' ר"ל ע"י שיקיימו כ"י העדי' ואז שפיר מקיימי' הימנו

בענין ב' כתובות נ' להוסיף ע"ד הר"ן דמאחר שכ"א יודע כי יש לאשה כתובה על בעלה כל הרוצה ליקח מן הבעל חוקר תחלה כמה יש לאשתו כתובה וא"כ ע"כ מגיע הדבר לאזני הבעל ואי מזוי' היתה הי' טוען כנגדה משא"כ במלוה שיש לו שטר מזוייף אינו מפרסם הדבר עד ימות הלוה או ילך למדה"י ומאין ידע הלוה מזה

ומ"מ מן הסברא נ' דלא כהפוסקי' דגם בכתובה בעי' ג' שני' וכמסקנת הש"ך חו"מ מ"ו ע"ש

הנה עיקר פלוגתת רש"י והרמב' בזיופי זייף דלרש"י חיישי' שדומה החתימה לחתימת העדי' ולהרמב' לא חיישי' כ"א שאין חתימה זו דומה כלל לחתומין מאחר שאין אנו יודעי' וע' בלח"מ כל דברי' ד"ח וש"י

והנה קו' הראש מסופר הוא רק לרש"י ואמנם על תי' יש להשיב דאכתי אם להסופר א' מהשמות בנ"א הרבי' הכתובי' בתורה נח אברהם וכיוצא מא"ל וצ"ל דעיקר כוונת הראש דאדם משנה בחתימתו מכתיבתו בספרי' ואכתי ק' מהירושלמי שהביא הר"ן וצ"ל דהראש מפ' דהיינו ספרי' אחרי' שהסופר חותם עצמו בסופן ואמנם ע"ז דקדק הש"ך מ"ו דא"כ מה לי מוגה או אינו מוגה פי' לדברי' בשלמא לד' הר"ן בס' שאינו מוגה א"ל דלא דקדק היטב בכתיבת האותיות משא"כ במוגה ויותר מזה ק' מ"ש דלא פשיטא להירושלמי באגרת אם חתם עצמו מספר א"וו לא קאי אחתימה ואגרת הוה כס' שאינו מוגה וצ"ע

בענין מה שהק' הריף על ר"ה מובן מן המפ' דיש לתרץ דרבא קמ"ל דאפי' עד דהוה כנוגע בדבר יכול להזכירו. אלא דק' מנ"ל תו לרבא הא

אמנם לד' רש"י והריף א"ש הכל וזה דמ"ש רש"י דאם אינו זוכר כלל גם ר"י מודה דאינו יכול להעיד לאו מעלמא קמייתי לה כ"א מד' רבא מוכח מדדייק מר"י מה שדייק דמנ"ל הא בשלמא שטרו שכ' בכ"י מהני אבל אסהדותא דאחריני לא מצי להעיד א''וו דגם אשטרא לא יכול להעיד משום מפיהם ולא מפי כתבם ואמנם מדאמר דרמי אנפשי' ומדכר מהמני' לי' וה"ה בעד אחר

הנה ד' תוס' צריכין קצת ביאור דמה שלא הק' בפשיטות מקיום שטרות דעלמא היינו משום דמצי' למימר דהיינו דאמרי' כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי כלומר דהוה כאילו העידו הן עצמן בע"פ משא"כ בנמחק ונשרף דמתוך הכתב בעלמא מעידי' עדי' שניי':