ליקוטי חבר בן חיים י שכח

מתנתו קיימת היכי מתרץ לה וע"כ דמוקי למתני' בקנין וכאן בלא קנין ולמכי אפי' במקצת אם עמד חוזר וגם הרש"א הבין כן ולהכי בא ליישב בסוף דבריו למתני' אלא שרש"א הק' א"כ הו"ל להש"ס לאקשויי מר"נ דלעיל כיון דמיירי בקנין ואמנם כוונת רש"ל אי בלא קנין חוזר ע"כ ר"נ לעיל אי בקנין דווקא מיירי הו"ל לפ' אבל לרבא דבלא קנין לא קנה כלל אפי' מת לא הי' צריך ר"נ לפ'

וכן מה שהק' רש"א למה מזכיר רבא ה"ט דד' רבא דאמר הכי אמר ר"נ וכו' מד' רבא אלו למדו דזולת זה לא אמר ר"נ מידי ולכך נקטו תוס' רבא בדברי'

רשב"ם ד"ה בסוריא מתני דהשתא נמי קשיא נראה דהנך י"מ מ' להו דהיינו דמק' הש"ס דסבור בפומבדיתא לחלק בין לאחר בין לעצמו וע"ז דחו להו ר"ח וא"כ קו' רשב"ם בכלל קו' רב חסדא

רשב"ם ד"ה ההיא מתנתא שכ"מ במקצת נראה ד' רשב"ם דאי בכלו הוה דאיכא אומדנא גם שמואל מודה דהוה מצוה מחמת מיתה א"וו לא הוה כ"א מתנת שכ"מ במקצת ורב ס"ל דלשון זה מורה שהי' מצוה מחמת מיתה ושפיר הדר בי' ושמואל ס"ל דלא מוכח דדלמא בחיים עיקר כן מורה ל' הרמב"ם וד' ה"ה תמוהים וע' לח"מ

תוס' ד"ה ראי' במאי נראה כוונת הרשב"ם דסברא החיצונה דראי' בשטר כדמקש' לי' אביי לרבה ואמנם מאחר דלר"מ ע"כ ראי' בעדים מי אמרי' דגם לרבנן בראי' בעדים מיירי

תוס' ד"ה וכן אמר רבה פי' לדבריו דאף דרבה גופי' יהיב טעמא מ"ט אמר ראי' בעדים אבל טעם זה גם כן לא שייך לר"נ דאזיל בתר השתא

גמ' קטן מאימתי מוכר י"לד בן הול"ל דהרי קאי גם אגדול ונר' מאחר דדווקא בנכסי אביו אינו יכול למכור ע"כ טעמא משום דבנכסי אביו קטן הוה

תוס' ד"ה וליטעמך זבין חמשא וכו' בסוה"ד והנה לתי' זה האחרון ליתא לגירסת רשב"ם דגרס ארבע בחמשא

רשב"ם ד"ה תינתן כבינתי נסתפק אם ר"א פליג גם במצוה מחמת מיתה ונרא' דאי מודה במצוה מחמת מיתה ובשכ"מ הוא דפליג פליגי בפלוגתא דר' שמעון שזורי ורבנן דר"א כרבנן דיוצא בקולר דווקא במצוה מחמת מיתה ורבנן כר"ש בן שזורי דגם במסוכן אזיל בתר אומדנא ואי גם במצוה מחמת מיתה פליג פליגי בהא דר"ה אי אמרי' מתנתו כגטו דרבנן אית להו דר"ה וא"כ לא בעי קני מני' ור"א פליג ולית לי' לדר"ה ובעי' קני מני'

רשב"ם ד"ה בשבת אמרי' בסו"הד דכל הראי' לבילה כוונתו דא"כ דהפקר ב"ד הפקר היכא דל"ש קנין דאורייתא כלל לא תקנו חכמים קנין והיינו בחול הו"ל ראוי' לבילה ותקנו שפיר דלא בעי בילה

בענין פלוגתא דזכין לקטן

י"ל דמ"ד אין זכין לגדול ס"ל זכיי' מטעם שליחות ובעי' מדעת דווקא ובקטן רבנן תקנו ומ"ד זכין לגדול ס"ל כיון דתקנו רבנן זכיי' אפי' היכי דלא שייך זכיי' כ"ש בגדול דראוי' לזכיי'

מתני' ועל מורישיו י"ל דמיירי שג' אחין נהרגו ושנים מהם היו חייבין לבע"ח ואם אתה אומר נכסי' בחזקתן ע"כ אתה אומר כי זה השלישי דווקא שלא הי' חייב מת לבסוף וקמ"ל דאמרי' הכי

רשב"ם ד"ה תנן התם וסתם שטר קלא אית לי' אין לומר הטעם משום דבי תלתא ידעי בדבר הסופר וב' עדים ומלתא דמתאמרא באפי תלתא קלא אית לי' ע"כ נימא דה"ה ג' עדים י"ל קמ"ל ונ' דאשר לו שטר בידו או שהולך לב"ד לקיימו או שמחפש עכ"פ אחר עידים שיכירו חתימת עידי השטר לעת מצאו והיינו דמפיק לי' לקלא

רשב"ם ד"ה אליבא דר"מ פי' דבריו דמפירות דקל לחוד ליכא ראי' וכמ"ש תוס' דעבידי דאתי ועיקר הראי' מלאחר שימות בעליך ואחותיך דל"ש עביד

ואמנם הנ"י כ' דלהכי מבעי' להש"ס לרבנן דדלמא טעמ' דרבנן משום דפירות דקל ליתנהו בעולם וק' הרי גם בלאחר שאתגייר פליגי והתם איתא בעולם ואמנם הרשב"ם הביא ג"כ הא דלאחר שאתגייר ליישב למה לא מבעי' לרבנן בהקנה כל נכסיו שעתיד לקנות א"וו מאחר דפליגי רבנן בלאחר שאתגייר ג"ז בכלל

רשב"ם ד"ה מלוה ע"פ ומצוה על היתומי' היינו בשטר דווקא וצריך טעם בשלמ' הא דאבעי יורשין שירשו היינו משום דמצות כיבד משל אב אבל בשטר מ"ט דווקא וצ"ל דיכולין לטעון במע"פ דלמא איהוה אבינו חי הי' לו טענה ומס' אין חייבין

גמ' או לבתרא משתעבד נ' דתלי' בב' פירושי' ברשב' אי איבעי' הש"ס הי' משום דבשעבוד גם רבנן מודו וא"כ שעבוד לא הוה קנין ושייך בי' חזרה או