ליקוטי חבר בן חיים י שכז

ד"ת לעץ מה עץ קטן מדליק הגדול כך ד"ת קטנים מחדדים הגדולים והיינו ובוקע עצים יסכן בהם

בשפל גגים כתב' במק"א כי הת"ח בנערותיו הוא מתאבק בעפר רגלי חכמים ושותה בצמא דברי' והיינו כ"ז שבשפל גגים גגו ממטר דהיינו התור' שנקראת מטר גגים לגגו וכאשר בית מדרשו הנקראת כרם ברום הר' היא מייגע בשביל התלמידים והיינו ברום הרים כרמו מעפר כרמו לכרמים

הענין שכ"מ

ר"נ מ"ט לא אמר כר"ש שזורי אפשר קו' הש"ס דמ' לי' דהא דפסק ר"נ כר"ש בן מנסיא משום דמתני' כוותי' ומנ"ל הא דלמא מתני' כר"ש שזורי: ורב ששת מ"ט לא אמר כר"ש בן מנסיא משום דשני' במתנה משא"כ ר''ש שזורי בגט מיירי

תוס' ד"ה מניין ודקאמר הש"ס לקמן אא"ב דאוריית' לאידך מ"ד קאמר

רשב"ם ד"ה שנ' והעברתם ור"ח פי' דס"ל לר"ח דגם גבי מעביר נחלה אצטריך ב' דרשות דהרי נקט בנה ובעלה וע"כ משני דרשות יליף מא' אי הוה כ' הוה מוקמי' לבנה וכי כ' אידך ילפי' בעלה: ונ' כוונת ר"ח דהאי קרא ארישא דקרא קאי דכ' איש כי ימות ולהכי מוקמי' בשכ"מ

שם ברשב"ם ולא נהירא ע' רש"א ונרא' דהא דמשני הש"ס אורחא דקרא הכוונה משום דקרא קמא איצטרך וכיון דקרא קמא הכי כ' ה"ה בתרא אבל קרא קמא ע"כ לדרשא אתי והיינו לשכ"מ

שם רשב"ם ד"ה הואיל ובנה וכיון כוונת רשב"ם דאי לאו קרא הייתי אומר בת לא תירש כלל הואיל ומסבת נחלה משבט לשבט

גמ' ור"נ מ"ט לא אמר מוהעברתם פי' משום דכ' קודם. ור"ז מ"ט לא אמר מונתתם ולא אצטריך למפלג אדרי

תוס' ד"ה המוכר שט"ח ואומר ר"י בדבר שמחזרת להם ואף דלעיל כ' תוס' כי קטנה היתה ופטור' מלשלם נ' דר"נ השיא עצתו עד"ז שתמחול לאבי' ותשלם להם

באו"ד ומיהו קשה לי ע' רש"א וי"ל לעיל מיירי בעודה תחת בעלה בוודאי תמחול אפי' בלא תועלת וכאן מיירי בגרושה

גמ' תנו בית וידור ר"ל אפי' תימא שמה שאמר ידור משום שלא רצה שיתננו לאחרי' עכ"פ הו"מ למימר תנו וידור

גמ' עמד אינו חוזר אלא באחרון אף דע"כ בקנין מיירי דאל"כ קמאי לא קני מידו צ"ל שהקנין היה לבסוף על הכל דאי קנה בין כאו"א פשיטא דלא הוה מתנה אחת: דש

רשב"ם ד''ה באומר כל נכסי' ור"ח פי' נר' דמ' לי' לר"ח דכיון דמחלק היה מאי כל נכסי שייך א''וו שאמר כל נכסי אלו הן

גמ' הקדיש כל נכסי' אף דלאו שפיר עביד דילפינן מקרא שאסור להקדיש כל נכסיו דלמא בשעת מיתה שאני

תוס' ד"ה שכ"מ שהודה ועוד איזו ראי' נר' דאנן לא בעי' כ"א סברא לדחות הודאת בע"ד והכא אין לך סברא טובה מזה שהיה רוצה לזכות זה לרב מרי זפג' מחלק בין שכ"מ לברי ר"ל דבברי צ"ל אתם עידי ע' ר"י בן מיגאש

תוס' ד"ה לגמרי ולי נרא' דאדרבא זה שהקפיד רבא שנמנע ממנו מלקיים המחזיר רוח חכמים נוחה הימנו ולא על המעות הקפיד: וע' קידושין שם ובראב"ד סוף שביעית ולק"מ: בגמ' כל שהוא תנן ד' רב יוסף דאי מחמת מיתה מצווה לא הוה משייר מאומה לנפשי'

איבעי' להו ס"ת מהו מבואר מד' התוס' ורשב"ם דלא הוו להו בגמ' גי' דידן כיון דמזבנו וכו' והנה לד' תוס' ורשב"ם עכ"פ אין חילוק בין ס"ת לשאר כתבי קדש ודלא כמ"ש הנ"י

ליהוויין לעמרם ברי ע' רש"א ומ"מ קש' אי במתנת שכ"מ בכלו ל"ל קנין וכן מאי מק' הש"ס הא לא משך הא הו"ל קנין ומשיכה ל"ל וצ"ע ומ"ש רש"א דיש ליישב בע"א אולי כוונתו דמיירי במצוה מחמת מיתה דאין חילוק בין בכלו למקצתו ומ"מ משיכה ס"ד דבעי' משום דלא הוה קנין

גמ' וכי קיימא הדרא בה מ' לכאורה דבעי' חזרה ממש והפוסקי' כ' דעמד נתבטלה מתנתו ואולי בנותק מחולי לחולי מיירי דבעי' חזרה

שם ששייר וקנה מ' דהל' כר"י דלא בעי' שיור כדי פרנסתו דבפריסתקא מאי שיור כדי פרנסתו שייך ואולי משום דכל הפריסתקא לא הוה כדי פרנסתו לא בעי' בשאר ג"כ לא פרנסתו

רשב"ם אמרה הכי כששלחה כוונתו דאי הוה ידע מזה לא הוה קנה מנה דבמצוה מחמת מיתה לא מהני מידי

תוס' ד"ה מתה וקיימו חכמי' ע' רש"ל וצריך להסביר דאין לפ' ד' תוס' כפשוטא דא"כ מתני' דקתני