ליקוטי חבר בן חיים י שכו

רשב"ם ד"ה הראוי וקיי"ל כר"נ נ' כוונתו דלא תימא דהא דלא כר"נ דלר"נ נימא כי כוונתו הי' אכולהו ובאחיות לאחר שתמות אחותה ישא השנייה אבל כל כי האי צריך לפרושי ול"ק אדר"נ כלל

תוס' ד"ה ואם הביא י"ל דלכאורה בשני כלי' דקאמר ל"ל הרי ע"כ יביא בב' כליו דיותר מס' אין מביאין בכלי אחד ולאביי דדריש שפת יתר אמרי' דלקרבן גדול בר ס' איכוין אבל לרב יוסף דלא דריש שפת יתר א"כ גם כאן למה דריש ומשני דמלא אמר שני מנחות כ"א מנחה ש"מ דלקרבן גדול איכוין

והנה הרמב' פוסק לדינא דרב יוסף אפי' היכא דחלק הפרט גרוע מן הכלל ותמה הרמב"ן ונרא' דד' הרמב"ם דמתחצה לאהרן ילפי' אבל ד' הרמב"ם דכיון דאביי פריך עלה מסברא היא דקיי"ל הכי ולא מקרא

הראוי לבני' תמה הלח"מ על הטור דמחלק בין אמר לבנו ובין שדר סתמא דהרי חדא מאידך ילפי' אמנם הא דילפי' ה"ט דהשתא בסתמא אמרינן דבעי' ראוי' לבנות היכא דאמר בהדי' לבנו לא כ"ש אבל אם ראוי לשני' אם אמר לבניו מסתברא דלבניו דווקא קאמר אבל שדר סתמא וראוי לשני' שפיר אמרי' יחלוקו

תוס' ד"ה בנו דן ע' רש"א הנה קושי' מלקמן לא קשיא דלמא מיירי דבן הבן המת כמו שכ' רשב' לחד פי' ושפיר אצטריך לפ' והא דלא ס"ל לתירץ זה ה"ט דמשמע להו מתניתין שכ"מ כירושה שויוהו רבנן ושפיר רמי עלי' חיוב פרנסה

רשב"ם ד"ה ראו גדולי' לקטני' ע' רשב"ם דלאחרי' אמרו ובגדולים לא סגי שיאמרו לאחרים

ד''ה השביחו אורחא דמלתא ולמ"ש תוס' בדבור הסמוך דבסיפא קטנים א"ש דמשום סיפא נקט תוס' ד קטנים

רשב"ם ד"ה דלנטירותי עבידא כ' רשב"ם דטעמא דבטעם שני לחוד לא סגי דאין הקטני' יכולי' כ"א כ"ז שלא יבאו שוכרים אבל אם יבאו שוכרים לא יוכלו קטנים לשמור ואמנם אחרי כי הגדולים ג"כ אין להם הוצאה זולת שישמרו ולפעמים גם הקטנים אין זה שבחו מחמת עצמן

שם תוס' ד"ה בית אכסדרה נראה ד' רשב"ם דס"ל כהרמב"ם דהיכי דאמר הש"ס א"תל בעיא קמא נפשטא וע"כ מקדים הש"ס הך אבעי' דנ' לי' למפשט תחלה ואח"כ הך דלא אפשיטא כלל

בענין אחיו שנפל לאומנות

מה שפי' רשב"ם מיד במתני' מתקנת הש"ס דלא תימא דמתני' במחמת עצמן מיירי מדלא מקשה הש"ס אמתני' ג"כ פשיטא כ"א אברייתא לזה כ' רש"י דע"כ מתני' ג"כ באחין

ודלא מק' הש"ס דלמא משום סיפא נקט לרישא ודלא מקש' הש"ס מחמת עצמו פשיטא דס"ד מאחר דנותנין לו מזונות אף הוא צריך לתת להם מהרווחתו קמ"ל

תוס' ד"ה ברכת הבית מ"ש תוס' כמה הוציאו היינו דע"י שמחשבין ההוצאות ויניחו מן הקרן יתוודע כמה הוסיף הקרן ע"י הריוח

באו"ד ואין נ' לר"י נ' דפי' ד' ר"ת דאם גם יפחתו עי"ז עכ"פ נח יותר ממה שלא יתנו לו כלום

תוס' ד"ה אבל חלה באונס נ' דקו' זו של תוס' הביא להר"י בן מיגאש לפ' כי סיפא קאי ארישה ומשו' דמה שמרויח הוא לאמצע גם הוצאות חליו מחמת אונס לאמצע

בענין שושובינית

הכא ביבם וצ"ל דמיירי ביבם מן האירוסין דאי מן הנשואין למה לא שמח עם הראשון ואי דלא אודעי' תרעומת י"ל אבל שלומי משלם ואי לא נשא כדרך שנשא היא א"כ פטור לגמרי

רשב"ם ד"ה אין הבכור נוטל וצ"ל דהא דנקט שושבינו' לאפוקי ממ"ד גבה מעות יש לו

תוס' ד"ה ואין הבכור ע' רש"א ונראה ראי' לדבריו דאל"כ תק' מהכא למ"ד מע"פ אין גובה מן היורשין והכת' גובה אלא לאו ש"מ דהכא כמלוה בשטר דמיא

תוס' ד"ה עשה עמו בא' לא רצו לפ' בנושא שתי נשים כא' דס"ל כהרמב"ם דצריך לשמות עם כל א' לבדה והן הן ד' תוס'

מ"ד מסיע אבנים כ' במק"א דסתמא דהש"ס דריש לקרא דכל ימי עני על הלומד לעצמו ורבא דריש על המלמד לאחרים ואם אינו מלמד להם כ"א משנה בלא סברא ב"ס כי יצאו לתרבות רעה שלא טעמו טעם תורה וקרא רבא עלי' מסיע אבנים כלומר אבנים שלימות לומדים ששנו הרבה והבינו מעט והת"ח נקרא אבן כדדרשי' במסכ' תענית אשר אבני' ברזל ואמנם המחדד תלמידים ומלמד להם לקח וסברא בלי ספק כי יתקיימו על התורה והוא משתה תמיד כי דברי תורתו תמיד על לשונם וזה שקרא עליו ובקע עצים כי החידוד נמשל לעץ כדאמרי' במ' תענית נמשלו