ליקוטי חבר בן חיים י שכה

וכ' הרשב"ם והבנים ישאלו על הפתחים והיינו נ"מ וי"לד דלד' הרשב"ם הלכה כאדמון וא"כ לא נ"מ מידי משמעתין, והתוס' באמת הביאו ראיה מזה דאין הל' כאדמון ונ' ד' רשב"ם במתני' דמחלק בין מרובין למועטין ד' ת"ק הם אבל לאדמון באמת אין חילוק אלא שזה דוחק להשוות גם בנכסים מרובין פלוגתא לאדמון דמרובין נותנין לבנות חלקן וע"ד שכ' רשב"ם בל' יזונו ובמועטין ניזונין יחד

ופשט כל האבעיות הולך עד"ז אם הך סברא שזכרנו דווקא וא"כ בבת ליתא אי לאו דווקא כ"א ה"ה מתה וכן מבת לב"ח אתמהה דווקא או ה"ה מחוסר גוביינא וגם ב"ח והנה בבת אשתו פשיטא להרשב"ם דאותה הבת תיזון עם הבנות וה"ט משום דהויא כב"ח וגם על הבנות מוטל לפרוע ממה שהניח אביהן ויש לרמז זה בד' הש"ס דלעיל קאמר ה"נ לית לה והכא קאמר ולא ממעוט' דלעיל קאמר לית לה עם הבנות כלל אבל הכי תיזון עמהם לא שייך לית לה

אמר אביי ה"ק כוונת אביי דעיקר טעם שעשה הכ' הבנים בני ירושה משום דברא ע"י שעוסק בתורה מזכה אבא ולמה יגרע כאן וקאמר לי' רבא אי ה"ט בקרא הו"ל לקרא למימר בת"ח יורש

בענין הניח בנים ובנות וטומטום

רשב"ם אנהו דחי לי' מניי' לומר לך אצל נקובות אעפ"י שגם הם ידחוהו צ"ע למה ידחוהו הנקיבות ומה אכפת להו אם יקבל הוא ג"כ מזונות ואולי שמא יוקירו המזונות ויטל גם הוא יהיו מרובים ונתמעטו וכמו שפי' רשב"ם לעיל ויפסידו על ידו

גמ' דוחין ואין לו י"לד א"כ סיפא למה לי למתני הרי גם ברישא דינא הכי וצ"ל דתנא סיפא לגלוי ריש' דבסיפ' ע"כ דוחין ואין לו דכוותה בריש' דוחין ואין לו

מתני' ילדה נקיבה י"לד מדאשמעי' זכר ידעי' ג"כ נקיבה ול"ל למתני ונ' דס"ד דמתני' במחלק נכסי' ודווקא בראוי ליורשו אהני דבריו ולא בנקיבה בין הזכרים קמ"ל

שם ברשב"ם אלא ה''פו ואמנם לפי' רשב"ם י"לד פשיטא ונר' דס"ד דטעמא דמתני' ע"ז דאמרינן בשטרי פסקתא אגב חבה גמר ומקני בלא קנין וה"נ מי שחביב לו זכר קונה בזכר ודחביב ליה נקיבה קונה בנקיבה משום חבה אבל האומר אם זכר אם נקיבה לית כאן חבה ולא לקנו קמ"ל

ומד' הרשב"ם דכולא בבא לאפוקי טומטום הוא דאתא

שם ברשב"ם יטול מנה אותו הזכר נ' דלגי' רשב"ם אם ילדה יש לטעות דמתני' במבשריני וה"ק האומר אם אותו האומר יטול לזה כת' רשב"ם דאזכר קאי: מתני' כל מה שתלד דלא תימא טומטום אינו ראוי ליורשו ואינו בכלל קמ"ל

ואם אין שם יורש מ' דאם יש שם יורש אינו נוטל ולפי"ז י"לד ע"ד תוס' ד"ה אלא לאביי שרצו לפ' דאפי' לרבא מתני' שאני דאתי בתנאי ב"ד ולא בדבריו תליא מלתא והרי תנן ירושה דוודאי ליתא בדבריו ומ"מ דווקא אם אין יורש אלא היא וטפי י"לד מ"ש דלאביי לכ"ע ספק הוה והתינח במקום בן דלא שקיל מספק דלמא הוא נקיבה אבל במקו' בת דע"כ שקיל אם הוא בן כולו שלו ואם הוא נקיבה לפחות חציו שלו ואמאי יירש וצ"ל דמתני' כמ"ד דטומטום בריה הוא

גמ' אמר רב חסדא ע' רשב"ם י"לד מגמ' פרק אלו מגלחין כ"ז בי רבה שתין תכלו ובי ר"ח שתין הלולו מבוא' שלא מתו לו בנים ונ' דיש לקיים במבכרת אמנם בישראל פדיון הבן בזכר עדיף מס' דבת אבל לר' חסדא שהי' כהן כדאמרי' במס' שבת בפ"ק דהוה נקט מתנו' דכהונה ואין בו במצות פדיון הבן ובת תחלה סי' יפה לכך אמר לדידי בנתן עדיפי

רשב"ם ד"ה אימר דשמעת והא דלא יישב הרשב"ם מלאחר שאתגייר משום דהתם בידו לגייר: בענין פלוגתא דר"ה ור"נ

בלכשתלד י"ל דפליגי בק"ס ואי משום קו' הרא"ש י"ל דהזוכה זוכה לעצמו על שיתן להוולד לכשיותן ומה"ט מהני לר"נ אבל ר"ה ס"ל כקו' הרא"ש כיון דהשתא ליתא אמרי' סודרא הדרא למארי

גמ' ל"ל אחזוקי י"לד מאי מהני הול"ל ונ' דהנה הרשב' עורר דמרישא ג"כ ק' שכ"כ גבי חייבי' להחזיר וצ"ל דהש"ס דלא מק' מרישא דדלמא טעמא שחייבים משום דמתלי תלי וקאי אא"כ למה להו שוב לקנות בשניי'

דעתו של אדם קרובה לכאורה הטעם באחר משום דד' מקנה רפויי מרפיי' דסבר שלא יוולד כלל אמנם בבנו שמחכה שיוולד וודאי גמר ומקנה וכ"נ ד' הראש אמנם ד' נ"י דמתני' בשכ"מ ומשום שלא תטרוף דעתו

ברי' קשישא פי' רשב"ם מאשתו ראשונה דאי מאותה אשה הרי הוא בכלל דיהוי לי מנך: